אע"פ שמעות כו' כלומר אע"פ שחכמים תקנו שמעות אינן קונות כדלעיל סי' קצ"ה מ"מ החוזר בו צריך לקבל עליו מי שפרע כיון שמן התורה מעות קונות ומיהו בדף מ"ח משמע דאפי' לר"ל דאמר משיכה מן התורה אפ"ה דברים שיש עמהן מעות עומד החוזר במי שפרע על שחוזר מן הדברים שבאו לכלל מעשה אבל דברים שלא באו למעשה שעדיין לא נתן המעות אין בהם אלא משום מחוסרי אמנה בין המוכר בין הלוקח כ"כ הרמב"ם בפ"ז מה"מ:

ואפי' לא נתן כל המעות אלא מקצתן כב"י דאם נתן לו מקצת הפרעון (פי' ולא עייל ונפיק אזוזי) או סתם בקנין קרקע קנה בכולו כמ"ש בסי' ק"ץ ומינה נשמע גם בקנייני מטלטלין דעומד במי שפרע אם אינו נותן לו כולו דשוים הם עד כאן לשונו ע"ש וכדמסיק רבי' בסמוך: שיאמר לו הדיין שם בגמרא כדרבא לאפוקי מאביי דסבר אודועי מודעינן ליה לייט לא לייטינן ליה: מאנשי דור המבול כו' נקט אלו מפני שבהם נתבאר לעינים ההשגחה הפרטית של השם יתברך ומש"ה נקט שטבעו בים ולא שאר מכות לפי שטביעתם בים היה מורה על השגחה פרטית של השם יתברך ויתעלה: שהדיין אומר לו כו' יפרע ממך ר"ל ידבר אליו לנו כח "ממך כו' ולא בל' נסתר "ממנו:

אבל כל זמן כו' ברייתא שם:

אפילו במקום כו' אף על פי שבמקום שנהגו לגמור המקח על ידי רושם נתבאר סי' ר"א דאין אחד מהם יכול לחזור כו' אפילו בקבלת מי שפרע מכל מקום שייך שפיר לומר ל' אפי' דהא ודאי גם לעיל אם השני אינו רוצה להכריחו על המקח אלא רוצה שיקבל עליו מי שפרע ודאי הוא שצריך לקבלו לכן אמר שאפילו במקום שנהגו שלא לגמור המקח בזה אפ"ה צריך לקבל מי שפרע וק"ל:

אבל אם נתן משכון כו' כן איתא בפ"ק דקידושין גבי בני רב הונא בר אבין זבון אמתא וטעמו דמנה אין כאן משכון אין כאן וכאילו לא נתן לו כלום כדלעיל סימן ק"ץ וה"ה לכל אלו הדינים שכתב שם לענין קנין קרקע נשמע לענין קנין מטלטלין לקבל מי שפרע וכנ"ל ועד"ר:

וכתב הרמב"ם כו' בפ"ז מה"מ כב"י והחוזר עומד במי שפרע והיינו דוקא בחוב דהלואה אבל חוב הבא מחמת מכר הוי קנין גמור לדעת הרמב"ם דנהי נמי דאין מעות קונות במטלטלין מ"מ כיון דהחוב בא מחמת מכר והקונה בחוב הבא מחמת מכר אינו שכיח לא תקנו ביה חכמים משיכה וכמ"ש בסימן קצ"ט באריכות:

ובקרקע בכה"ג כו' דקרקע נקנית במעות וס"ל דהלואה אפילו אינה בעין הוי כמעות בעין: אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שלא קנה פי' אפילו בקרקע ל"ק אע"פ שנקנית בכסף כיון דלא נתן לו מידי גם במטלטלין אינו קונה להתחייב ע"י מי שפרע וכ"כ הרא"ש בהדיא ומיהו בחוב הבא מחמת מכר מודה כיון דאינו מצוי וכמ"ש ר"ס קצ"ט:

כגון שהגיע זמנו לפרוע אבל לא הגיע הזמן אין זה קרוי הנאה בהרוחה ולכאורה משמע כן גם כן מדלעיל סימן פ"ח ע"ש אבל לפי מ"ש אין ראיה: יקנה לי שדה שלך כו' עד"ר:

וכתב א"א ז"ל שם בהזהב: אלא כשחוזר משום יוקרא וזולא פירוש הלוקח חוזר משום שהוזלה הסחורה בשוק והמוכר משום שנתייקרה:

שיפסיד הכל כן הוא לשון הרא"ש וכ"כ ר' ירוחם דוקא שיפסיד הכל אבל לא יפסיד הכל לא: כההוא גברא כו' בב"מ דף מ"ט:

אע"פ שבדברים בלא מעות כו' ברייתא בהזהב: לעמוד בדיבורו דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב: אין רוח חכמים ר"ל אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה אין דעתם נוחה הימנו רש"י בב"מ דף מ"ח וכפירוש נ"י שם ועיין בסימן קפ"ז וסימן שס"ו שכתבתי בשם רש"י ור"ן פי' אחר בזה: וכתב בעל המאיר כו' כאביי דאמר התם דף מ"ט דהא דכתיב הין צדק יהיה לך שיהא הין שלך צדק שלא יהא אחד בפה ואחד בלב בשעת דיבורו בהבטחה שלא יהיה בדעתו לשנותו אבל אם נשתנה השער לאחר מכאן והוא חוזר בו מחמת שינוי השער אין כאן חסרון דברים וזהו דעת בעל המאור שהביא רבינו אבל הראב"ד והרשב"א אוסרים אפילו בתרי תרעא וכ"כ נ"י ודוקא אעשה דאורייתא ההן צדק אינו עובר בשינוי השער אבל מ"מ יש בו משום מחוסרי אמנה דבני ישראל וגו' ע"ש: וכן האומר ליתן כו' ג"ז שם:

בד"א במתנה מועטת כו' שאז סמכה דעתיה של מקבל שיתן לו אבל במתנה מרובה לא סמכה דעתו שיתן לו כיון שלא הקנה לו בדברים שהם נקנים בהם וע"ל סימן רמ"ט בד"מ בסעיף ה' מ"ש מזה לדחות דווקא המבטיח לעשיר אבל המבטיח לעני אין חילוק בין מרובה למועט: