Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שאנסוהו למכור כו' בדרישה העתקתי לשון הגמרא ומתוכן יתבאר דברי רבינו על נכון: וקבל הדמים פירוש דכבר קיבל הדמים והטמינם דהוה כאלו אמר רוצה אני ועד"ר: בין במקרקעי בין במטלטלי. ועיין דרישה במקרקע נאמר הדין בגמרא ומטלטלי נלמד מינה במכ"ש ועיין מה שכתבתי עוד מזה בדרישה: דאגב אונסיה גמר ומקני לשון הגמרא סברא הוא אגב אונסיה גמר ומקני ופירש רשב"ם רב הונא מסברא דידיה קאמר דמתוך יסורים גמר בלבו ומקנה הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי עכ"ל וממילא נלמד מינה דאם תליוהו ויהיב במתנה לא גמר ומקני וכן איתא שם בגמרא ומלשון רשב"ם זה משמע דהיסורין גורמים שמקנהו להלוקח טפי מאלו לא יסרוהו ונראה ממנו שאינו מוכרה ברצון טוב וכן משמע נמי מלשון הרא"ש דכתב אהא דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני דל"ד תליוה דאונסיה יסורים גדולים אלא אפילו בלא יסורים כגון אונס ממון כההיא עובדא דפרדיסא כו' חשיבי אונס וזביניה זבינא אי לא מסר מודעא כו' מדכתב חשיבי אונס דמשמע דוקא מכח אונס אע"ג דאינו כ"כ ביסורין גדולים אמרינן דמקנה אבל בלא אונס כלל אע"ג דקבל דמים לא אמרינן דגמר ומקני ואחריהן נמשך ג"כ רבינו ומש"ה כתב בסמוך ז"ל ל"ש אנסוה אונס הגוף כו' ל"ש אנסוהו אונס ממון כו' אהאי דינא דזביניה זבינא ולא כתבו אדין דמוסר מודעא אבל מלשון הרי"ף לא משמע לכאורה כן [עב"ח שהביאו בס"ד] מדכתב אע"ג דאניס כו' משמע דס"ל דכ"ש אי לא אניס כלל אע"ג דלא מכר ברצון זביניה זבינא וכן מוכח מדברי הרמב"ם שכתב בפ"י דהל' מכירה ז"ל מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו תליוהו עד שמכר ממכרו ממכר שמפני אונסו גמר ומקני כו' לפיכך אם מסר מודעא כו' המכר בטל כו' עד אחר שאנסוהו שהכוהו או שתלאוהו עד שמכר או שהפחידוהו כו' ומעשה בפרדס כו' ע"ש ודוק בדבריו שאדין הראשון דזביניה זבינא אגב אונסו לא כתב כן שיהיה אונס גדול או קטן וכתבוהו אדין מסירת מודעא דהמקח בטל מחמת מודעת אונסו ובודאי ה"ט משום דס"ל דלענין זביניה זבינא פשוט דאין חילוק בין אונס גדול לקטן דהא אפילו לא היה אונס ידוע לו כלל ג"כ הוה זביניה זבינא אף שידוע שלא מכרו ברצון ועיקר החידוש דר"ה במ"ש תלאוהו וזבין זביניה זבינא הוא ללמדנו שלא תקשה שלא יהיה מקח כלל כיון שבע"כ מכרו מחמת אונס הגדול דייסרוהו בתלייה והכאה כן נ"ל מוכח מדבריהן ז"ל וצ"ע א"כ לא הו"ל להשתמט שום חד מהפוסקים מלעשות פלוגתא ביניהן בזה: אבל מטלטלין כיון כו' ר"ל כיון דבמטלטלין יש דין אונאה וביטול מקח כדלקמן סימן רכ"ז גם כאן מחזיר אונאה אם לא נתן לו כדי שתות שויו ואם נתן לו פחות בטיל ולא אמרינן אגב אונסיה אחילו קמחיל ליה נמי על האונאה: אבל בסכום מעות כו' פי' אלא רוצה ליתן לו כפי מה שמבקש ממנו בעדה כדי שויה וזהו דלא כמ"ש מהרי"ק בשורש קפ"ה ועד"מ ובהגהותיו בסימן זה סי"ב מ"ש בזה ובתשובתי הארכתי בזה דמ"ו ר"ם ז"ל הביא דברי מהרי"ק זה:
אלא שהודה בפניהם פי' ועתה אומר שלא קבלם: לא פי' לאו זביניה הוא דאמרינן מחמת יראה הודה ועד"ר וע"ל ס"ת:
ל"ש שאנסוהו שימכור שדה ידוע ל"ש אנסוהו בסתם כו' זו ואין צ"ל זו הוא זה דהא בגמרא סבר רבא דבסתם דוקא זביניה זביני אבל לא בשדה זו דאמרינן כיון שהוא בירר מעצמו שדה זו ודאי בירר הרעה שבשדותיו וגמר ומקני אבל דבל' ל"ש ובל' בין בין אין מדקדקין ושכיח לנקוט זו ואצ"ל זו ולעיל סימן קנ"א כ"ר בקיצור אפילו שדה ידוע כו' וק"ל: שבע"פ קבלם פי' והול"ל דגם לבסוף נתרצה: אפ"ה זביניה זבינא דאמרינן כיון שמ"מ קיבלם והטמינם נתרצה אגב אונסו וכמ"ש בדרישה ס"א: (ד) ל"ש אנסוהו כו' בבבא זו בא רבינו להוסיף וללמדינו דל"ת דדוקא באונס הגוף גמר ומקני דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואלמלא נגדוהו לחנניא כו' אבל באונס ממון סד"א סבר אמלא רצונו ואמכור לו האי מידי כי היכי דלא לפסד ממוני ואח"כ אתבעיה בדיניה ולא גמר ומקני קמל"ן וכן מוכח ל' הרא"ש שכתב ז"ל ול"ד תליוהו דאונסיה יסורים גדולים ואגביה גמר ומקני אלא אפילו בלא יסורים כגון אונס ממון כי ההיא דפרדיסא חשיב אונס וזביניה כו' (וכעין זה ל' התוס') מבואר מלשונו דלפי מאי דמסקינן דטעמא דר"ה דתליוה וזבין זביניה זבינא משום דאגב אונסיה כו' כל כמה דגדול האונס יותר מסתבר לומר דזביניה זביני: כגון שהפסידוהו בהפסד ממון ל' רשב"ם בשם ר"ח כגון שהפחידוהו בהפסד כו' ומשמע דאפילו לא הפסידו עדיין אלא בגיזום בעלמא חשבינן ליה אנוס אבל ר"ם וראבי"ה חולקים ע"ז וס"ל דבגיזום בעלמא לא מקרי אנוס ומעשה דפרדיסא כאילו כבר הפסידוהו דמי כיון שהיה בידו לכבוש שטרו ואפשר שלזה כיון רבינו שדייק וכתב שהפסידוהו ומיהו יותר נראה להגיה שהפחידוהו וכן הוא בהדיא ברמב"ם ודברי רבינו הם לקוחים מדבריו: בין ע"י עכו"ם כו' פי' ב"י ל"מ אם פחד ההפסד היה ע"י עכו"ם כגון שימסור ממונו לעכו"ם שאין לו חזרה אלא אפי' היה ע"י ישראל כמעשה דפרדיסא שיכפור ממונו ויזכה בדין ישראל שאפשר בחזרה וסד"א דלא גמר ומקני קמל"ן ומ"ש ע"י ישראל ולא כתב בין בעצמו דהא מעשה דפרדיסא דמייתי עליה ע"י עצמו היה נראה דאיידי דע"י עכו"ם נקט לה: כההוא דמשכן כו' עד ואסיקנא דחשיב אונס לבטל מקח. כוונת רבינו להביא ראייה דאפילו אונס ממון ובישראל נמי אונס גמור הוא ומקני על ידו אם לא שמסר מודעא שהרי בההיא פרדיסא אסיקנא דחשיב אונס לבטל המקח ע"י מודעא ואי לאו מיקרי אונס גמור לא היה המקח בטל על ידי מודעא והא בהא תליא ומה שלא נקט רבינו בלישניה דחשיב אונס והמקח קיים כל שלא מסר מודעא משום דקושטא דמלתא הכי הוה בההיא עובדא שמסר מודעא ובטלו המכר מחמתו וקיצר רבינו כאן וסמך אמ"ש אח"ז מיד דין מסירת מודעא וקאי גם אענין כזה דמעשה דפרדיסא דגם שם בעינן מסירת מודעא ולא כדעת הרמב"ן ועד"ר: כההוא דמשכן פרדיסא כו' וא"ת היאך נתוודע זה האונס דא"ל שהעדים שמעו שדיבר עמו כן דא"כ לא היה כאן אונס שהרי לא היה אפשר לו למלוה לכבוש השטר שכבר שמעו עדים אלו שהודה בפניהן שהוא ממושכן בידו וצ"ל כמ"ש הרשב"ם ונ"י דמיירי שהטמין עדים אחורי גדר כו' (וא"א אכתי קשה למה מכר לו השדה כיון דהוא הטמין עדים והם שמעו דברי המאנס וי"ל בדוחק דירא המוכר שמא לא שמעו העדים היטב דברי המאנס וגזמו ולא רצה המאנס להמתין יותר והוצרך למכרו לו על ספק זה שבאם שמעו העדים דבריו (שיחקר) [שיחזור] ע"י ממכרו וכן היה ששמעו) או ששמעו דטוען זבינתה ניהלי ולית לך עלי ולא מידי ואח"כ מכרו לו וכתב לו שטר מאותו (זמן) (וכון) [וכיון] שמכר לו שמזה ודאי (עבר) [ניכר] האונס לדברי הרמב"ם מיושב זה בע"א וכמ"ש המ"מ שם ובש"ע העתיק דברי הרמב"ם שם ובסמ"ע כתבתי שם ביאורו ע"ש אבל דברי הרא"ש ורבינו א"א לפרש כן וא"ת בין לרשב"ם בין לרמב"ם מסירת מודעא ל"ל הא בלא"ה ניכר אונסו דכיון דטען הלוקח בתחילה כבר זבינת ניהלי ואח"כ לקח ממנו מהיום מוכח מילתא דשקורי קא משקר וחנם היה שלאותו פעם עדיין לא נתרצה לו למכור ואניס קא מאנסיה למכור וי"ל דס"ס שמא בסוף בזמן כתיבת השטר נתרצה לו להכי כי מסר מודעא בשעת מכירה גלי דעתיה דמחמת האונס הראשון מכר לו אבל לא מסר מודעא אין כאן גילוי דעת:
ואם מסר מודעא תחילה עד"ר פי' מודעא:
אבל אונסא דאתי ליה מנפשיה ל' ב"י כ"כ העיטור וסברא הוא דאל"כ כל אדם כשיצטרך למעות ימכור וימסור מודעא וכשיהיו לו מעות יבטל המכר עכ"ל ועד"ר: אלא ליתן מעות ומחמת כו' הוצרך למכור כו' פי' אפילו מכר לאחר כדי ליתן לאנס מעות זביניה זביניה דהא אין האונס מצד הקונה והוא בכלל אונסא דנפשיה דמה לי שצריך המעות לצורכו או ליתנם לאנס וכ"ש אי זבין לשלם למלוה הדוחקו ומאנסו וגם דין זה סברא בעלמא הוא:
אפילו אם עידי המודעא עצמם כו' גם הרמב"ם סוף פ"י דמכירה כתב זה לרבותא וה"ט משום דשם סוף דף מ"ח גבי עובדא דטבי תלא לפפי חתים רבב"ח אמודעא ואאשקלתא פריך הגמרא והאר"נ העדים שאמרו אמנה או מודעא היו דברינו אין נאמנים ומשני ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרעא לשטריה אבל בשטרא אתי שטרא ומרע לשטרא וס"ל דיש רבותא באותן עדים עצמן שנראין העדים כעוקרים עדות המקח וכ"ש היכא שהחתומים על המודעא אינם החתומים על המקח דאתו הני ועקרי סהדותייהו דהני ועוד שהרי אינן עוקרים אלא אומרים שבפנינו מסר שאם ימכור לפני עדים שיהיה ידוע שהוא אנוס במכירתו ולא כשיטת ר' אפרים שכתבתיהו בדרישה ע"ש ודוק: אפילו אמר להם ברצוני כו' פי' וסד"א דליהוי ביטול מודעא כיון דלהם עצמן אומר שאינו מוכר באונס קמ"ל שכשם כו' ואם לא תפרש כן אין מקומו של דין זה כאן וק"ל ועד"ר:
ואם מעידין בפנינו הודה כו' שמחמת יראה כו' כן הוא ל' הרמב"ם פ"ט דמכירה וכ"ר בס"ב דגם בלא מסר מודעא אין בהודאתו הודאה וא"ת הא תו ל"ל הא נלמד משם במכ"ש וי"ל דרבינו חזר והעתיק דין זה כאן לפי שבמקום הזה כתבו הרי"ף והרא"ש ומכאן למד רבינו מ"ש לעיל וכמ"ש בדרישה ס"ב גם י"ל דקמל"ן רבינו בזה מצד א' רבותא והוא דאע"ג דלא אמר לפני העדים במודעתו אלא שאנוס הוא במכירתו (וכמש"ר ל' המודעא לפני זה) ולא אמר לפניהן שאנוס הוא על הודאת קבלת המעות דאפ"ה כשבא אח"כ ואמר שאנוס היה גם ע"ז מוציאו מידו בלא דמים משא"כ ברישא דאיירי בלא מסר מודעא ומביא אח"כ עדים שאנוס היה ולא ראו שמנה לו המעות ואין חידוש כ"כ שמוציא מידו בלא דמים וק"ל אבל א"ל דלעיל קאמר דהמכר אינו קיים מחמת הודאתו אבל מחזרת ממון לא מיירי ואפשר דצריך למיהדרן לגזלן דאמרי' אילו היה אמת שלא נתן לו מעות הו"ל למסור מודעא דזה ודאי אינו דהא בהא תליא אי לא מהימן במאי דטען שלא קבל המעות ממילא מכירתו מכירה:
וצריך שידעו העדים שהוא כו' פי' אע"פ שידעו שבא זה כבר לאונסו אפ"ה אינם כותבים לו מודעה אא"כ יודעין שעדיין בשעת מכירה אנוס הוא דאל"כ מאי קמל"ן פשיטא ומיהו א"צ לידע שהמכירה עצמה היתה ג"כ באונס ועיין בתשובה שיחדתי לדיני מודעא ולקמן בס"ס בדברי רבינו:
כתבו לי שמסרתי מודעא כו' פי' כתבו לי פלוני מסר מודעא בפנינו שפלוני אנסו בכך וכך למכור וע"פ מודעא זו אין פוסלין שום שטר כיון שלא כתבו שידעו באונסו מ"מ יצטרף עדותם זה לעדות שיביא אח"כ שיעידו שידעו שאנוס היה. ועדותן לבד ג"כ לחוד ל"מ שכל מודעא צריך למוסרה קודם המכירה וס"ל לר' יונה דאין שומעין לו משום דחיישינן לב"ד טועין שלא ידקדקו בנוסח דמודעות שיאמרו חזקה לא חתמו העדים אלא א"כ ידעו באונסיה ולבטל המקח ע"פ מודעה זו לבדו אבל א"ל דרבי יונה בא לומר דכשאומר כתבו לי מודעה גמורה ותחזיקוהו אצליכם וכשיודע אח"כ אונסי תתנוה בידי ולזה אין שומעין לו משום דמיחזי כשיקרא וכמש"ר דומה לזה לעיל ס"ס ל"ט חדא דא"כ העיקר חסר דהול"ל ותעכבו הכתב עמכם ועוד דאין ל' יצטרף עדותכם דקאמר מתיישב לפי זה אלא העיקר כמ"ש:
ולפיכך כל מודעא כו' ז"ל ב"י מש"ר לפיכך אינו נמשך אחר דברי הר"י דהא גם לרשב"א דפליג עמו מודה בכך ול' הגמרא הוא אלא אדלעיל קאי דקאמר וצריך שידעו העדים כו' ולפיכך כל מודעא כו':
או על מחילה ל' ב"י כתב הרמב"ם פ"י דפשרה דינה כמכר ומחילה דינה כמתנה (וכ"כ רי"ו) וע"ש בב"י הטעם דפשר ומחילה: דווקא גבי מכר אמרינן כו' גמר ומקני כו' עד"ר:
כתב הרמב"ם זכרונו לברכה פרק עשירי דהלכות מכירה כתב כן ועיין דרישה: בחמסן שכופה כו' פירוש בחמסן שאינו אלא כופה המוכר על עצמות המכירה בלבד אבל דמי קא יהיב ליה להכי כשלא מסר מודעא אמרינן אגב אונסו וזוזי גמר ומקני: אבל הגוזל והוחזק גזלן ואח"כ לקח שדה שגזל כו' מדברי הרמב"ם משמע קצת מכאן ומפ"ט דגזילה דלא פי' הוחזק גזלן דוקא כשיצאה מתחת ידו בב"ד בתורת גזילה אלא שמפורסמת בידו בתורת גזילה והוחזק עליה בגזלן שלא עלה על דעתו עד היום להחזיר לו דמיו ואח"כ בא ליקחנה אבל מדברי הרא"ש ורבינו מוכח דפירשו הוחזק גזלן שהוציאו מידו השדה כבר פעם א' בב"ד בתורת גזילה כמ"ש בסימן קמ"ט סי"ד. ושני הפירושים האלה כתבו המ"מ ספי"ג מטוען ע"ש ובזה נ"ל ליישב דל"ת דברי רבינו אהדדי דלעיל ס"ס קנ"א העתיק ל' הרמב"ם דפ"ט דגזילה שחילק בין חמסן לגזלן וכתב עליו וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ובכאן כתב דברי הרמב"ם סתם בלי שום חולק די"ל דבס"ס קנ"א דכתב ז"ל דאין הנגזל צריך למסור מודעא כשמוכר לגזלן כו' לפי שאינו דומה למאנס עד שמוכר לו שדהו כו' דמשמע דאיירי בשעכשיו בשעת המכר לא היתה ביד הגזלן אלא שהוחזק על הגזלן שכבר יצא מידו בגזילה ועכשיו גזם לו אם לא תמכרנה לי אחזור ואקחנה ממך בגזילה וע"ז כתב בשם הרמב"ם שכתב פ"ט דגזילה דהואיל שהוחזק גזלן עליה א"צ מודעה ושהרא"ש לכ"כ ור"ל דלא חילק בזה אבל ל' זה שהעתיק רבינו כאן מפ"י דמכירה כתב בו ואח"כ לקח שדה שגזל משמע להדיא דמיירי שבא ליקח השדה שכבר היא בידו בגזילה ומדכתב אבל הגוזל והוחזק גזלן משמע נמי לפי' הרא"ש ורבינו דמיירי שכבר יצאה מידו בב"ד בתורת גזילה וא"כ לפירושו מדבר כשיצאה מידו הגזילה וחזר וגזלה ועכשיו בא ליקחנה ובכזה מודה הרא"ש להרמב"ם דא"צ מודעה ואף שהרמב"ם סתם דבריו מ"מ לפי פי' רבינו הוחזק גזלן הכי משמעותו ומש"ה סתם רבינו כאן משום דל"פ בהא אליבא פירושו דהרא"ש אבל להרמב"ם ודאי אין חילוק בין הא למ"ש בפ"ט דגזילה שהרי כתב כאן דין זה כמ"ש בהל' גזילה ורבינו ס"ל כוותיה דהרמב"ם ולא מטעמיה דלדידיה אין חילוק בין איכא בידו בגזילה ובא לקנות לבין עדיין לא בא לידו בגזילה אלא בא לקנות בגיזום אלא בין גזלן לחמסן אבל לרבינו אין חילוק בין גזלן לחמסן אלא בין אם כבר בא לידו בגזילה שנית או לא ובזה מיושב ג"כ מה שתמצא שכתב בהגהותיו הגיה לעיל בסימן קנ"א וכתב על דברי המחבר דעת הרא"ש וכתב שכנ"ל עיקר ובסימן זה לא הגיה כלום על המחבר ואפילו דברי מראה מקום אלעיל לא עשה וכן תמצא שהראב"ד השיג על הרמב"ם בפ"ט דגזילה ואילו כאן בפ"י דמכירה לא השיג עליו ואע"פ שאין ראייה גמורה מזה זכר לדבר מיהא איכא ועמ"ש עוד מזה בדרישה ודו"ק:
ולא היה ביטול כו' עד"ר: וחתים ביה בביטול מודעא פי' וסיים בשטר זביניה בביטול מודעא שביטל כל מודעא עד עולם וכ"כ הרי"ף והרמב"ם עד"ר:
או שהודה לו נראה דל"ד הודה לו בפניו קאמר דא"כ כיון שהוא אנוס מה מהניא ההודאה הא אילו לא הודה היה ממטי ליה ולחמריה כו' אלא ר"ל הודה לדבריו ושלא בפניו אלא בפני עדים א"נ לו ממש קאמר מיהו הודה כמו מודה ור"ל דבפני ב"ד מודה לו וכיון שהודה לו פעם א' שוב לא מצי תבע ליה בעדי מודעא ופי' זה נראה עיקר דהכי דייק מה שסיים הרמ"ה וכתב דהודאת בע"ד כק' עדים דמיא וע"ע מ"ש בדרישה מזה:
דאם כפוהו לבטל המודעות מהני הביטול כו' עד כל מה שאבטל כו' מזה מוכח דרבינו ס"ל דלהרמב"ם ל"מ ביטול מודעה אף כשלא מסר תחילה מודעה אהביטול דאל"כ לא הול"ל בל' הרא"ש אע"פ שאמר בשעת מסירת מודעה כו' אלא הול"ל בקיצור דהרא"ש ס"ל דמהני הביטול ואנן ידעינן דמיירי באפילו מסר מודעא אהביטול דהא הרמב"ם דעליה כתב רבינו דברי הרא"ש איירי דוקא מזה וק"ל וזהו ודלא כמ"ש המ"מ והב"י כמ"ש בדרישה ע"ש מיהו מסתמא שלא ידעינן שנאנס על ביטול המודעה בהא כתב גם הרמב"ם דמהני הביטול אם לא קמסר תחילה מודעה גם אהביטול שיבטל אח"כ והרא"ש ס"ל דאפילו אם מסר תחילה מודעה אהביטול עד עולם אפ"ה כשאומר בשעת ביטול כל מה שאמרתי תחילה דלא יהא ביטול עד עולם אני חוזר בו ומבטל אותו דיבור מהני ליה הביטול דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקני לבטל הכל ועד"ר ששם כתבתי כל זה בטוב טעם: