כשאמכור שדה זו כו' אמכרנו לך במעכשיו במנה וקנו מידו כו' כל' רבינו כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ח דמכירה בקצת שינוי ל' ז"ל האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו בק' זוז וקנה מידו על כך כו'. והרשב"א כתב בל' זה ז"ל ומיירי שקנה האי ארעא מהשתא והחזיק בה בתנאי שאם ימכרנה תהא קנויה לו במנה וע"ל סימן ר"ז סי"ד וה"ט דבעינן קניין דמעכשיו משום דהו"ל כעין קניין דברים וגם גילה דעתו דלא יתחיל הקניין מיד אלא לאחר שירצה למוכרו ואע"ג דס"ל לרבינו דכל קניין סתמא הו"ל כאומר בפי' מעכשיו מ"מ במקום ריעותא כהכא בעינן שיאמרו בפירוש ועד"ר מ"ש עוד מזה. ולכאורה היה נ"ל דלרבותא כ"כ דברישא קמל"ן דאפילו קנאה בקניין מעכשיו מפורש אפ"ה כשמכרו לאחד ביותר ממנה זכה בה השני ובסמוך בדין אמכרנו לך כדשיימי בי תלתא דזכה בו הראשון סתם רבינו וי"ל דכוונתו דאפילו לא אמר מעכשיו ג"כ קנאו הראשון וכן בדין כשמכרו לאחר במנה אבל מ"ש ראשונה נראה עיקר ודו"ק: ומכרה לאחר בק"ך כן לישנא דגמרא נקט ובגמרא מעשה כך היה וה"ה אם מכרה לאחר בק"א שהרי מסיק וכתב אבל אם מכרו לאחר במנה כו' דמשמע דווקא במנה חשוב כאילו אנסוהו כו' ל' המ"מ שם שהרי זה כמי שנאנס ומכר דלא קנה קמא דאונסים לא מסיק איניש אדעתיה אבל ודאי אם אמר בפי' אם אני מוכר לעולם אפילו בכמה לדידך אני מזבינה בק' קנה דהו"ל כאילו מקבל עליו כל אונסא דאתייליד עכ"ל: אם מכרה כבר כלומר שהשני כבר קנהו בא' מן הקניינים: וא"א כתב כו' בסוף ע"ז כ"כ: לא יתבטל בשביל תוספת דמים של זה כלומר דוקא קניין הראשון נתבטל עם הוספת השני אבל לגבי השני לא נתבטל משום שגם הראשון רוצה ליתן הוספה זו. אבל אין לפרשו דר"ל אף אם ירצה ראשון להוסיף וליתן יותר מהשני דזה פשיטא דכיון שקנין של השני הוא קנין מה לנו בהוספת דמים של (השני) [הראשון] ועוד דהרי אדרצה ליתן ק"ך קאי דהיינו כמו (הראשון) [השני]: ואפילו יודע הראשון כו'. כלפי מ"ש תחילה בשם הראב"ד דאפילו כבר קנהו השני יכול הראשון לסלקו כתב הרא"ש דאפי' אם עדיין לא קנהו השני אפ"ה זכה השני בקנינו:

אבל אם לא הזכיר כו' מסקנא דגמ' שם: כיון שלא קצב דמים פי' ולא סמכא דעתייהו לא דקונה ולא דמקנה ולהכי אפי' קנו מיניה במעכשיו קנאה השני. ואם אמר כשאמכרנה כו' מסקנא דגמרא שם וה"ה במוכר א' לחבירו מיד וא"ל כן נמי דינא הכי ועד"ר: כפי מה שישומו אותו כו' פי' רש"י דכיון דנקט ל' שומא ונקט ג' שהם ב"ד סתם לתורת דיינים נחית ואפילו ב' מגו ג' שמין אותו ואם השלישי חלוק על השני הולכין אחר הרוב עכ"ל ומינה נלמד דבעינן שיהיו ג' ביחד וישאו ויתנו בדמי שוויין וכשלא ישוו ילכו אחר הרוב וכדין ב"ד ולאפוקי שלא יקפצו מתחילה כ"א ב' לשומו וכעין זה כתב רבינו לעיל ריש סי' ק"ג ע"ש: די בב' מהג' לפי מש"ר האי דין אכשאמכרנה כו' ה"פ כשמוכר אח"כ לאחר כפי מאי שישומו אותו השני' ובאינך בבי כשימכרנה לאחר כפי מה שהסכימו עליו שלשתן או ארבעתן וכן מפורש בדברי הרמב"ם ע"ש ואפשר דמש"ה כתבוהו הרמב"ם ורבינו האי דינא אדין לכשימכרנה ללמדינו דאע"ג דאיכא תרתי לריעותא חדא דלא עשה קצבה גמורה לדמי שווייה והשנית שלא יתחיל המכירה מיד אלא לאחר הזמן אפ"ה הוא קודם לאחר כשמכרו לאחר כסך ששמין אותו השלשה או השנים וק"ל: ה"ג כל הג' לדעת א' אמר כפי מה שישומו ד' עד שיסכימו כולן לדעת א' ואצ"ל אם אמר כו' וכן הוא בגמרא שם וכ"כ ב"י: עד שיסכימו כל הד' והטעם פי' רש"י דכיון דנחית להרבות דעות יותר מב"ד ודאי לאו לתורת דיינים נחית ולא אזלינן בתר רובא עד דאמרי כולהו דאי חלוקין מאי אהני ליה דעות וכעין זה כ"ר ר"ס ע"א:

שמוהו ג' או ד' כו' כ"כ הרמב"ם שם: