אין אדם מקנה כו' היה אביו גוסס כו' בב"מ די"ו ע"ש ופיר"ת דוקא בסתם אבל אם פי' כו' דכיון דפי' ובירר מקחו וירושה ממילא קא אתי' לא חשבינן כולי האי דשלב"ל ואינו יכול להחזור בו ועיין בתו' פ' מי שהיה נשוי וברא"ש שם ובדרישה בסמוך: וצריך למכור לצורך קבורתו ל' הרמב"ם ואינו רוצה להמתין עד שימות וירש שמא יתבזה המת בהמתנ' לאחר מיתה עד שימכר וקנה צרכי הקבירה וכ"כ רשב"א: כדי חיי אותו היום וכ"כ הרא"ש והר"ן והמ"מ בשם ר' האי שדוקא כדי דמי אותו יום שמכר ועד"מ ובהגהותיו מ"ש ע"ז:

אפי' אומר מה שאירש מאבא היום מל' אפילו ומל' היום משמע דבא לאשמועינן דאפי' מי שהיה אביו גוסס ונוטה למות ומכר לצורך קבורתו אפ"ה יכול בן הבן להוציא מיד הלקוחות אפי' בלא דמי וטעמא דכיון שמעולם לא זכה אביו בהשדה ולא יצא מרשות אבי אביו הרי הוא יורש אותו מאבי אביו ומוציא אותו בלא דמים מהלוקח וא"ת נהי דמכח אבי אביו קאתי הא לצורך אבי אביו נמכר ואיך יוציאנו י"ל דכיון שמת אביו בחיי אבי אביו מסתמא לא קנה מהן עדיין שום צרכי קבורה לאבי אביו ונתעכלו המעות וכפירושינו זה משמע להדיא בש"ע ועד"ר:

ומתו ראובן ויעקב דוקא שמת ראובן קודם יעקב דאילו מת יעקב קודם הרי זכה ראובן מיד מנכסי יעקב אביו בירושתו ונפקע נמי חובו שהיה ח"ל וזכו הלקוחות במקח שקנאו ממנו:

אבל הכותב נכסיו כו' דברי רבינו הם וקאי אריש הסי' לומר דבזה יש קנין אע"ג דלא באו לרשותו: מיתת הנותן כשימות הנותן כו' כצ"ל ונמחק הוי"ו:

כתב הרמב"ם הפוסק כו' עד סוף הסי' הכל מדברי הרמב"ם פ' כ"ב דמכירה וז"ל כ"מ משנה שם דכיון דזה הוא דבר הנמכר בשוק הו"ל כאילו הוא ברשותיה וז"ש הפוסק על שער שבשוק דמשמע שהוא דבר הנמכר בשוק בכל שעה ולפ"ז מש"ר בסמוך שמי שמקנה מטלטלי אגב מקרקעי שאם אינם ברשות מוכר אינה קנוייה לו היינו דוקא מטלטלים שאין כיוצא בהן נמכר בשוק א"נ דכשנתן דמים נמכר אעפ"י שאינו ברשותו כיון שהוא בעולם קנה לעניין מי שפרע אבל כשהקנה לו מטלטלין אג"ק אע"פ שהיה בעולם כיון שלא היה ברשותו ההוא קניין ל"מ מדין קנין אג"ק עכ"ל והא דכ"ר בסי' ר"ח דכשפסק ולא יצא השער כו' נתקיים המקח כבר כתבתי שם ובסי' ר"ט ע"ש:

והוא בחזקת שהוא קיים פי' שהרי פקדון ניתנה להוצאה אא"כ שיאמר הנפקד שאבדו או שכפר בו:

ואני כתבתי למעלה ע"ל סי' קכ"ג: בקנין לאחר. פי' ע"י הרשאה: