(ב) (ג) המוכר את החצר מכר בורות כו' משנה בב"ב דף פ"ז וכ' המ"מ בשם הרשב"ם הטעם שהבור ודות מכור בחצר ולא בבית לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות ותשמיש חצר ובור הוא אחד לפיכך נמכרין עמה משא"כ בבית שעשוי לדירה והר"י מיגא"ש ז"ל כתב שהטעם לפי שדרך החצר להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך ועיין מ"ש בסי' רי"ד בדרישה ס"ה דהיינו דוקא במוכר שם חצר כללי שכולל כל מה שבתוכו ולא במוכר שיעור קרקע בחצירו ע"ש: החיצונים והפנימים פי' רשב"ם החיצונים הפתוחים לחצר וז"ל ר"ן במוכר חצר סתם נמי איירי דבכלל חצר משתמע בתים העומדים זו לפנים מזו דחצר סתם כחצר המשכן משמע ובחצר המשכן היה בתוכו אוהל מועד וקודש הקדשים ואיקרי חצר וכ"ש אי אמר דירתא דמשמע ל' דירה כו' עכ"ל ונראה דגם רבי' איירי במוכר חצר סתם וס"ל דאף דבמוכר את הבית אמרי' דלא מכר בכללו שאר חדרים כמ"ש בר"ס שקודם זה מ"מ במוכר את החצר הוא מכור בין החיצון בין הפנימי וגם רשב"ם הנ"ל אפשר דכיון לפי' זה וה"ק החיצונים הפתוחים להחצר לאפוקי הפנימיים דאינן פתוחים לחצר עצמו אלא פתוחים המה להחיצון ודרך החיצון נמי יוצאין להחצר וק"ל: והבתים שיש בהן חול כן הוא ל' הרמב"ם ול' הברייתא משמע כן דקתני בית החולסאות אבל רשב"ם בשם ר"ח פי' קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית אע"פ שהוא מקום חשוב בפני עצמו עכ"ל וזה נראה קצת שלא כפי' רבינו אלא פירושו כמו בית סאה ובית כור וק"ל: הפתוחים לתוכה פירש רשב"ם שאין מוכרין אלא לחצר זו: אינן נמכרין עמה עיין מש"ל לקמן ס"ד: בר מחיטי ושערי דאלו אין להם שום קביעות בבית ודעתו להביאן לחצר אחרת שידור בה כיון שאינו יוצא מן העיר דזה ממונא הוא: ומ"מ מרחץ ובית הבד הטעם משום דאין דרך החצירות שיהיה להן כן ואינם תשמיש מיוחד לחצר אחד דהרבה חצירות משתמשין במרחץ ובית הבד א' ר"ן:

המוכר בית הבד כו' משנה דף ס"ז ופירשב"ם זה הכלל כל הקבועים מכורים ושאינן קבועי' אינן מכורין: מכר את האבן הגדולה כו' היינו ממל דקתני שם במתני' דמפרשינן בגמ' מפרכתא דהיינו שטוחנין ומפרכין עליהן הזיתים ונראה דבכללו ג"כ הריחים התחתונה שהיא ג"כ כלי הטחינה ולכן לא הזכירה רבי' בפי': ואת הים [כמו בב"ח]: והכלונסות כו' פי' שנועצי' בארץ בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבין זה כנגד זה ונותנין בריחין מזה לזה ומעמידים הקורה על הבריח והיינו בתולות דקתני במתני': ואת הלוחות כו' שהם מחוברים וקבועים שם תדיר והם הנסרים הנזכרים בברייתא אבל לוחות שנותנים על הזיתים כשמורידין הקורה לכבשן הם דמיקרי במתני' עבירין ומפרש לה בגמ' כבשי ואינן נמכרים כיון דמיטלטלי כנ"ל ביאור דברי רבינו והם ע"פ שיטת רשב"ם ודברי ב"י אינן נ"ל: חוץ משקין ומרצופין שבהם נושאין זיתים לבית הבד ושקין הם מנוצה של עזים ומרצופין הן של עור ומשמע מל' רבינו שאפי' א"ל בית הבד וכל תשמישיו אין שקין ומרצופין מכורין וזהו דלא כמ"ש הרמב"ם פ"ה דהלכות מכירה והב"י תמה על רבי' מל' הברייתא וכתבתי ישוב לזה בדרישה ע"ש שהארכתי בזה מיהו יש לדקדק באריכות ל' רבי' שהתחיל וכ' ז"ל א"ל בית הבד וכל תשמישיו כו' עד אם א"ל בית הבד וכל תשמישתן כו' תרתי למה לי ואין מדרך רבינו לדבר שפת יתר רק דבר דבור על אפניו לכן היה נלע"ד להגיה שתי תיבות וכצ"ל א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין היה חוצה לו כו' והיא בבא בפני עצמה וכן הן דברי הרמב"ם בעינו ודוק: והיה חוצה לו חנויות כו' עובדא שם דף ס"ח: ואין עיקר תשמישתן כו' אלא עשויין למכור בהן פת ויין ושאר דברים ולא לשטוח בהן זיתים ושומשמין לבד והוא ע"פ פרשב"ם:

המוכר את המרחץ כו' שם דף ס"ז ע"ש: הנסרים שיושבים פי' כשהן ערומים כן משמע מל' יושבין ורשב"ם פי' שהן נסרים שנותנים על גבי קרקע המרחץ ועומדים עליהן הרוחצים שלא יכוו מחום הקרקע א"נ שלא יטנפו רגליהם: ובית היקמים כצ"ל וכ"ה ברמב"ם ובש"ע ופי' המ"מ היקמים הם (ספסלאות) [ספלאות] של עץ שנותנים בהן מים לפני כל א' בבית המרחץ וכן הוא בס"י. שיושבין עליהם כו' כ"ה ל' הרמב"ם ומסיים ביה כשהן לבושין: הנסרים והיקמים כצ"ל: המספיקות מים כו' ל' הגמרא בין בימות החמה ובין בימות הגשמים כו' וכן הוא ברי"ף ורמב"ם והרא"ש והר"ן וברשב"ם ופירשו רשב"ם והר"ן בין ביה"ח שהמים מועטים וסד"א דליהוי בטלים אצל המרחץ וכ"ש ביה"ג דיש בהן מים הרבה דחשיבי ולא בטלי גבי מרחץ ונראה שגם ל' רבי' יתפרש הכי דמ"ש ביה"ח וביה"ג אלא מכר קאי בין שהיתה המכירה בימות החמה בין שהיתה ביה"ג ואינו ר"ל שדוקא כשהן חשובין כ"כ שיש בהן סיפוק ביה"ח וביה"ג ומיהו (י"ל) נראה דרבי' לרבותא כ"כ דאפי' מספיק מהן מים ביה"ח וביה"ג והו"א שאז הן תשמישין קבועין למרחץ ימכרו בכללו וכ"ש כשאין מספיקין מהן מים כל השנה דאז אין מיוחדים למרחץ כ"כ ואפשר שגי' רבי' כך היתה בגמ': ולא את בית אוצר וכ' רשב"ם הטעם ע"ש:

ובית השלחין שם דף ס"ח איתא ב' לשונות [עב"ח שהביא הב' לשונות] וז"ל המ"מ בפכ"ו מהל' מכירה בית השלחין יש מקומות שעניינו שדה בית הבעל ויש שעניינו גנות וכאן הכל בכלל עכ"ל: אע"פ שרחוקין ממנה עד"ר: אבל לא קנה המטלטלין מאני תשמישתי' כגון תנור וכירים וכ"ש חיטי ושערי: ולא את כפריה משמע אבל חלק א' בים ואחד ביבשה מכור הוא ועד"ר: ואם א"ל כו' הכל מכור אפי' בהמה כצ"ל אפי' בלא וי"ו ור"ל הכל מכור כל מה שמפרש ואזיל אפי' בהמה כו' אבל כפרי' וביברי' לא עד"ר:

המוכר שדה מכר כו' שם דף ס"ח וס"ט: ומ"ש והעומדים על מצריו ילפינן כו' [כמו בב"ח]: שמניחין על העמרים פי' לאחר שקצרו ואע"פ שכל אלו מיטלטלין הן מ"מ כיון דקביעין להאי תשמיש ואין מזיזין אותן מהאי שדה לעולם חשיבי כמחובר רשב"ם: והוא שהונחו פעם א' עד"ר: ואת הקני' החלקים כו' ל' משנה ולא את הקנים ופריך קנים מאי עבידתייהו (פי' סתם קנים משמע במקום גידולם ומה צריכין לכרם קנים הגדילים בקרקע) ומשני קנים המחולקים שמעמידין תחת הגפנים לר"מ דמשפיין אע"ג דלא מוקמן לרבנן והוא דמוקמן ע"כ מבואר מל' משפיין דר"ל שהן חלוקים וכ"כ תו' ז"ל פי' בערוך שהסירו הקליפות כדי שלא יתליעו ע"כ ולכן שינה רבי' וכ' במקום המחולקים החלקים וכן הוא לשון הרמב"ם פכ"ו ומביאו בש"ע וגם רשב"ם ור"ן שפירשו מחולקים מפוצלים כוונתם כן והוא מלשון ויפצל בהן פצלות ומבואר עוד מזה הא דקנים נמכרים עם הכרם דוקא כשהועמדו פעם אחת תחת הגפנים ואע"ג דלא כתבו רבינו בפי' בקנים סמך אמ"ש כן באבנים וה"ה בקנים וגם אח"כ כתב כן בקנים גופן ז"ל ולא את הקנין שלא הועמדו עדיין תחת הגפנים עכ"ל וק"ל: אע"פ שהגיע זמנה ליקצר עד"ר: וחיצת הקנים כו' כך היא הגירסא בגמרא ופי' רשב"ם והמ"מ דר"ל קנים הרבה גדלים בקלח אחד וכשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטילה לגבי שדה וברמב"ם ורי"ף ובש"ע הגי' מחיצת הקנין ואפשר דהיא היא: ואת השומירה שאינה טוחה בטיט כו' כך היא גי' גמרא שלנו דכשאינה עשויה בטיט נמכרת עמה והעשויה בטיט אינה נמכרת עמה וכן גירסת רשב"ם ופי' שומירה סוכת נוצרים עשויה בטיט טוחה בטיט ואף ע"פ שמחוברת לקרקע מ"מ כיון דטוחה בטיט אינה מטולטלת וחשובה ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר את השדה שלא מכר את הבית אבל גירסת רי"ף ורמב"ם ורא"ש ור"ת היא איפכא דבטוחה בטיט ע"ג מיחשבה מחובר בקרקע אף ע"ג דאינה טוחה ומחוברת הסוכה עצמה להקרקע וכשאינה טוחה ע"ג לא מיחשבה מחוברת אף על גב דמחוברת הסוכה עצמה לקרקע ע"ש ומהתימה שלא הזכיר רבינו גי' הרי"ף והרא"ש אביו: אבל כשיזקין פי' שאז מרכיבין אותו ונעשה חשוב שיש לו שם בפני עצמו. ואת בתולת השקמה כלומר בבחרותה קודם שנחתכו ענפיה אבל כשמזקין קוצצין ענפיה ובאין אחרים במקומן ונקרא סדין השקמה ונעשה חשוב ואינו בטל לגבי שדה ומפורש שם טעמא בגמרא ע"ש ועיין בפירשב"ם שם: ולא ערוגה של בשמים כו' אורחא דמילתא נקט שרגיל להיות לה שם בפני עצמה וה"ה לדבר אחר שיש לה שם בפני עצמה רשב"ם:

וצריך המוכר ליקח לו דרך כו' במשנה וע"ל סי' רי"ד סי"ד מ"ש שם:

אם נתנם לאחר במתנה הכל בכלל כו' שם דף ע"א ושם בגמרא פריך מ"ש מכר מ"ש מתנה ומשני זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש וע"ש בפי' ר"ש במשנה ובגמרא: ומש"ר וכן אחין שחלקו כו' וכן המחזיק כו' גם זה במשנה שם ופי' ר"ש ז"ל אחין שחלקו כיון שזה נוטל אחד כנגדה להסתלק זה מזה נתכוונו ובחזקה א' שמחזיק בשדה קנה בו גם החרוב המורכב וסדין השקמה העומדים בשדה ואף ע"ג דאמרינן דהן נחשבין כשדה אחרת והמחזיק בשדה זו לא זכה בהשניה ה"מ כשיש מיצר ביניהן אבל בהני נהי דכשדה אחר דמי מ"מ אין מצר ביניהן וקנה כולן בחזקה א' ר"ש:

כתב הרמב"ם אף במוכר ולוקח אין כו' המ"מ כ' שכן איתא בתוספתא ורבי' שכתב בשם הרמב"ם אפשר משום דבדבריו מבואר הענין יותר: