Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוכר לחבירו כו' בב"מ דף ט"ו אמר רבא אחריות ט"ס הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר: ומש"ר שאם הוציאו מיד הלוקח מחמת כו' לא זא"ז קאמר דהו"א דוקא אחריות מחמת מוכר כגון ב"ח דהוא שכיח ומסיק אינש אדעתיה הו"ל כאילו התנה משא"כ אחריות דגזילה בידו דאינו [שכיח] (וכמ"ש בדרישה בשם ב"י דג' מיני אחריות הן ודאחריות דמחמתיה דהיינו ב"ח הוא בכלל אחריות דעלמא דהיינו גזילה ולא איפכא ע"ש) קמ"ל ואם המוכר מתנה שא"ל שמוכר בלא אחריות הסברא הוא בהיפוך דמאחר שאמרו חז"ל דגם אחריות שאינו מחמתיה מסתמא קיבל עליה אלא שזה המוכר התנה שלא יהא עליו אחריות והלוקח קיבל עליו זה הו"א דלא קיבל עליו אלא אחריות דב"ח של המוכר דאסיק אדעתיה הלוקח דעבורו התנה המוכר אבל לא אסיק אדעתיה שימצא שלא היה השדה שלו מעולם קמ"ל רבינו בסמוך דג"ז בכלל התנאי וכתבה לרבותא מטעם שכתבתי והוא פלוגתת ר"פ ורב זביד בפ' חזקת: וחוזר ונוטל דמיו מהמוכר פי' הדמים שנתן לו בשעת קנין וכן מבואר במיימוני ובש"ע ואע"פ שגובה ממנו גם שבח ופירי אין כאן מקום דין זה ולא בא לכתוב אלא שאחריות ט"ס הוא ועוד דהכא מיירי גם במטלטלין דמסתמא אינן נשבחין ועוד דגם בקרקע הב"ח אינו נוטל אלא חצי השבח כמש"ר בסימן קט"ו וגם הנגזל צריך לשלם לו ההוצאה כמש"ר בר"ס שע"ג ע"ש: אע"פ שלא פירש כו' ואפי' לא נכתב האחריות כו' פי' ל"ת דוקא כשמכרו בע"פ ולא כתב שטרא בהא הוא דאמרינן דאפילו קנה סתם מסתמא חייב באחריות דחזקה דאין אדם מניח מעותיו על קרן צבי אבל אם שטר בא לפנינו ולא כתוב ביה אחריות הו"א מדנפרט בו כל ענייני המכירה ולא נפרט ביה אחריות ודאי תחילת המכירה היתה ע"ת זה שלא יהיה אחריות קמ"ל דתלינן בסופר שטעה ושכח מלכתבו וכמימרא דרבא הנ"ל בר"ס זה וכבר כ"ר לעיל סימן קי"א וקי"ב לענין שטרי הלואה ועי"ל ל"מ אם לא נכתב שטר דחייב באחריותו ואמרינן מסתמא אדעתא דהכי קנהו ואם היה כותב שטר היה כותבו כן אלא אפילו אם בא לפנינו שטר ולא כתוב בו אחריות דאיכא ריעותא לפני הדיינין לאמר מדלא כתבו הסופר והוא דבר שרגילין לכתוב ודאי התנה המוכר שלא לקבל עליו אחריות קמ"ל דלא אלא תלינן הדבר בטעות הסופר:
בד"א שהוציאו המקח מידו כו' אבל אם עובד כוכבים כו' בב"ב דמ"ה וכ"פ הרמב"ם: ומש"ר כגון שהיה גנוב או גזול ביד המוכר או שבא ב"ח כו' מאחר שכבר אמרו שגם גזילה בכלל האחריות מאז פשוט יותר מהסברא שחייב בו ולכך הקדימו רבינו אלא שקשה ל"ל לרבינו למיכתב האי כגון שהיה כו' דהא ע"ז קאי ואפשר דבא ללמדנו דאפילו בהכי שיש להנגזל עדי גזילה ולב"ח ש"ח בידו אפ"ה אינו חוזר הלוקח על המוכר אא"כ הוציאו מידו בב"ד הא אם נטלוהו מידו בלא ב"ד וכ"ש אם נתרצה הלוקח ליתן לו בעצמו ע"פ עדותו ושט"ח דאינו חוזר על המוכר דיאמר לו המוכר אחוי לי טרפך ואשלם לך וכ"כ המ"מ פי"ט מה"מ: ואפילו אם הוא חמור ולקחו העכו"ם ולא לקח האוכף גם זה שם בגמרא ואפשר דמש"ה נקט אוכף משום שדרך העולם להקפיד שלא להניח על החמור והסוס אוכף שאינו מיוחד לו פן יעשה מכה על גבו מחמת שאינו עשוי ע"פ מדתו והו"א כיון דזה מניח האוכף המיוחד לבהמה זו ודאי קושטא קאמר קמ"ל:
אז חייב באחריותו כו' דגם זה בכלל אונס מצוי הוא המ"מ:
וכתב הרמב"ם כו' בפי"ט מה"מ כ"כ: כההיא דר"פ ורב הונא כו' בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ג:)
ואם פירש המוכר כו' אפילו אם נמצאת גזולה כו' כרב זביד דפ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ד) וע"ל סימן ל"ז מ"ש: ואצ"ל אם טרפה כו' עיין מ"ש בזה בריש הסימן:
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' בכלל ק"ב סימן ב': ולכשיבואו לחשבון אם יוסיף כצ"ל וכן הוא בתשובה: ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף כו' יש לדקדק בשאלה זו למה הזכירו מסירת המפתח הלא מסירת המפתח אינו מקנה כמ"ש לעיל סימן קצ"ב ואף שבסימן זה נתבאר דאם המנהג להקנות בו קונין דלא גרע מסימטא מ"מ לא הו"ל לסתום אלא לפרש דהמנהג היה לקנות במסירת המפתח וגם מאי נ"מ באיזה ענין קנהו ובפרט בגוף השאלה בתשובת הרא"ש שם כתב שהשכיר לו המרתף ובדבר ידוע משמע שהקנה לו היין במקום שהיה מונח בו ועוד יש לדקדק שכפל ושילש ענין המדידה וק' הלא הקנין אינו תלוי במדידה וכמ"ש לעיל סימן ר' ס"י וי"א אם לא באומר כור בל' אני מוכר לך ומטעם דאז אמרינן דכוונתו לקנות דוקא כור לא פחות ולא יותר כמ"ש שם משא"כ בנדון זה ומה זה שאמר שהתרה בו שימדוד קודם שיבא האנס הול"ל לך והציל היין קודם שינסך ומה השיב לו הלוקח עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד הו"ל להשיב בקיצור אתה קבלת אחריות ניסוך היין גם כן עליך גם חזר ואמר כי לא פסקנו זמן למדידה הול"ל כי לא קבלתי עלי אונס ניסוך לכן נ"ל שבודאי המעשה היה שהקנה לו היין בקנין גמור בשעה שפסקו דמי היין המדה בכך וכך וכמ"ש בתשובה הנ"ל שהקנהו אגב מקום שהיה מונח בו במרתף וגם רבינו (ז"ל בלשונו) הביא ל' התשובה כתוב כן ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין כו' משמע שמכרו מכירה גמורה אלא שלא רצה המוכר שיקחנו הלוקח לרשותו עד שימדדנו תחילה וידעו כל א' כמה מידות יש בהחביות ועפ"ז ישלם לו וז"ש ראינו שמכר לשמעון במכירה גמורה וגם מסר לו המפתח להיות ברשותו לילך למדד אימת שירצה גם כדי שיראה על החביות שלא יחמיצו ולא היה חסר אלא המדידה שהיה תנאי ביניהם שלא יקחנו בלא מדידה ומש"ה דקדק המוכר על המדידה כדי שיהיה ברשות הלוקח לגמרי והלוקח לא רצה למדדה עכשיו מכח סכנה וא"כ היין בחזקת המוכר אף אם יתנסך וק"ל כנ"ל ביאור כלל דברי התשובה ושאר הפרטים אפרש א' לא' בס"ד ודוק: ועתה בא אנס על הכפר לשלול נראה שהיה אנס כדרך הקדרים שבאו לשלול וליטול דברי המטלטלין הקלים ומניחים כל דבר כבד מונח על מקומו כי לא יטפלו בו בדרך מחמת היראה המוטלת עליהם מש"ה לא היה ירא המוכר שהאנס יקחנה עמו בשללו ולא חשש כ"א על הניסוך וק"ל: והלוקח השיב לו עליך ליתן היין באיזה כו' לא שהיה דעתו שאם יתנסך שיתן לו יין אחר כי בודאי אפילו לסברתו דגם זה בכלל האחריות הוי לא הוי אלא להחזיר מעותיו לא ליתן לי יין אחר אלא כוונתו היתה דלא היה יכול להפסיד דאם ינסך הרי הוא חייב להחזיר לו מעותיו ובאם לא ינסך ישאר במקח היין והמוכר לא רצה לעמוד בספק זה אלא א"ל החזר לי המפתח כו' כי נתייקר היין ודוק: אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו כו' עבד"ר: