Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שזה ניתן להשבון כו' ועוד אמרו בגמרא טעם אחר שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ע"ש ורבינו לא כתבו משום דכאן לא בא אלא לומר כשם שיש אונאה במקח כך יש אונאה בדברים ושל"ת דוקא בממון משום שחסר ממונו הוא אלא [קמ"ל] דקפיד המתאנה ואדרבה גדול הקפד הנתאנה בדברים מבממון שבממון אינו קפיד כ"כ כיון דיכול להשיבו כשיתבענו וגם קפיד יותר אבושת גופו וק"ל: נענה מיד שם דף נ"ט דכתיב והנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך ל' אונאה ומדכתיב בידו משמע שהיא תמיד אצלו לענוש מיד:
וגם צריך ליוהר באונאת אשתו כו' פי' צריך ליוהר מה"ט באונאתה יותר מבשאר אונאות ואיותר דכתב לפני זה באונאת הגר קאי: ועונש אונאתה קרובה כו' וסימנך ואל דמעתי אל תחרש שאינו לשון תפילה אלא הזכרת מדת הקב"ה שדרכו שאיננו מחריש ואיננו מתעלם מדמעה וק"ל:
חברי איוב לאיוב ומה שהן אמרו לאיוב כן זה היה מפני שהוא היה מצדיק את עצמו וחשב שמידותיו של הקב"ה הם עול ח"ו:
אפילו שהוא רגיל פי' כשאינו רגיל פשיטא דאסור משום דמלבין פני חבירו דכיון דאינו רגיל מתלבן ומתחוור אלא אפילו רגיל בשם ההוא אסור אם הוא מכוין לביישו כך מבואר בגמרא:
כגון אם יש מום במקחו כו' נראה דאפילו אינו מטעהו בשוויו דנותן לו בזול טפי כפי ערך המום אפ"ה אסור והשתא הוה דומה לגניבת דעת דאסור אפילו בלא חסרון ממון ועוד דאל"כ ק' פשיטא דהו"ל בכלל אונאת מקח וממכר דלעיל א"ל שתאמר שאין החסרון עולה לשתות וא"כ (הו"ל) [הוא] נאמר אף שאין בו חסרון כלל וק"ל מיהו י"ל דכאן בא לומר דעובר על לאו דוכי תמכרו ממכר וגו' לא תונו דהזהירה התורה דלא ירמהו ויגנוב דעתו נוסף על לאו דגזילה ודומה לזה כ"ר בר"ס רל"א ז"ל אסור לדמות לחבירו בענין המדה כו' והעושה כן עובר בלאו דלא תעשו עול מלבד מה שגוזל את חבירו עכ"ל:
בחזקת שהיא שחיטה כו' שהנבלה אינו טוב ואינו ברי לגוף כשחוטה:
ואף לגנוב דעת הבריות כו' עד ס"ח פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ד) ע"ש: כגון שלא יסרהב בחבירו פי' רש"י לא יפציר ועד"ר: ולא יפתח לו חביות הפתוחים לחנוני ל' הגמרא שם חביות המכורות ופרש"י כל חביבותיהן מגופות היו וכשבא אדם חשוב אצלו פותח אותו להשקותו יין חזק ואם מכר חבית שלימה לחנוני והיא עדיין אצלו לא יפתחנה לאורח הבא לו מפני שגונב לבו להחזיק לו טובה חנם בסברו שזה הפסד גדול נפסד ע"י שהרי תשאר חבית זו חסירה ותתקלקל יינו וזה ימסרנה מיד לחנוני שמכרה לו ושם בגמרא מסיק דאם היה חביב עליו דבלא"ה היה פותח לו מותר והב"י תמה למה השמיטו רבינו: כגון שפגע בחבירו בדרך כו' שם ע"ב מביא מעשה דמר זוטרא בריה דר"נ הוה קאזיל באורחא וזה נלמד ממנו ועיין שם בתוס': סוך מפך זה והוא ריקן פירש"י שיודע בו שאינו סך וזה ודאי אסור משום גניבת דעת שמטעה לזה שהוא סבור כיון שא"ל הן ודאי היה בו אבל אם יש באמת אף שאין דעתו שיסוך ויודע בחבירו שלא יסוך אפ"ה אינו אסור משום גניבת דעת משום דמסתמא לכבודו נתכוין וכל דרך כבוד מותר וכמ"ש בדרישה בסמוך: וסבור האבל שהוא מלא יין כצ"ל ור"ל כדכתיב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש וי"מ שהוא סבור שהוא מלא מאכל וסובר האבל שבא להברותו ול"נ דהא סעודת הבראה אינה אלא בסעודה ראשונה וכאן מסתם אבל מיירי: ואם הוא עושה כדי לכבדו מותר זה קאי גם אסוך מפך זה וכן הוא בהדיא בגמרא כלומר אם ידוע וניכר שלא נתכוין אלא לכבודו והודיע לכל חשיבותו של האורח אז אפילו אם הכלי ריקן לית לן בה וק"ל: מנעול של עור בהמה מתה כו' משני טעמים האחד שאינו חזק כשל שחוטה ועוד משום הסכנה דשמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור גמרא ורש"י: ושמן צף על גבו טעמו משום דאיכא למיחש שמא הוא יסבור שהוא הכל שמן ויהיה לו כל הצורך ועי"ז יזמן עלה אורחים ונמצא מתבייש ושם בגמרא מייתי מעשה שכך היה וחנק ב"ה את עצמו עי"ז מחמת הבושה:
אין מפרכסין את האדם כו' משנה וגמרא פ' הזהב כו' דף ס': ואין השבח שמשביחם כו' ע"ש בפירוש רש"י: ולא שורין הבשר כו' ובמקום שהמנהג הוא שהקצבים קודם מכירתן שורין הבשר וכדאמרינן בפרק כל הבשר דתלינהו בטבחי אין לחוש דכיון דהמנהג הוא לעשות כן הכל יודעין ואין בזה לחשוב שהוא לבן מחמת שמנותו וק"ל:
אין מערבין מעט פירות רעים ל' משנה שם דף נ"ט וכ"ר ע"פ פי' הרא"ש. ומ"ש אפילו חדשים פי' אפילו בשווין לגמרי ושניהם יפים אלא שהן מב' שדות נמי אין מערבין מה"ט דא"א שלא יהיה אלו מעט רעים מאלו ועד"ר: ואצ"ל חדשים בישנים כך ל' המשנה ופליגי בה רש"י והרא"ש דרש"י ס"ל דדוקא קתני והרא"ש ס"ל דהוא מאמר כולל וכאילו אמר ואצ"ל דאין מערבין ישנות וחדשות זה בזה ועד"ר שם הוכחתו פי" זה להרא"ש ומשה"נ לא כ"ר תיבת נמי דהול"ל דהרא"ש כתב דישנות בחדשות נמי אסור ע"ש ודוק:
ויין ביין מותר כו' משנה וגמרא שם דף ס"א ע"א וז"ל המשנה באמת ביין התירו לערב קשה ברך ומפרש הגמרא דהיינו בין הגיתות ופרש"י שאז תוססין זה עם זה ונעשין טעם א' אבל לאחר הגיתות שכבר קלט כל א' ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו ע"כ וכתב הרא"ש ז"ל דאע"פ שהרך הוא טוב יותר לשתות וגם דמיו יקרים יותר מהקשה אפ"ה מותר לערב בין הגיתות לפי שכשנותנין מעט קשה ברך הוא משביח ומתקיים יותר וכ"ש רך בקשה שהוא משביחו עכ"ל אבל רש"י כתב בהדיא דדוקא קשה ברך אבל לא איפכא (וכמ"ש בדרישה) וכן משמע מל' הרמב"ם ורי"ף ורבינו כתב בשיטת הרא"ש והוסיף וכתב דרך בקשה מותר לערב לעולם נראה שלמד זה מדכתב הרא"ש סתם וכ"ש רך בקשה שהוא משביחו לשתות ומזה הטעם ס"ל דמותר לעולם אף שלא בשעת גיתות דכשבא אדם לקנות ממנו יין קשה ניחא להקונה מסתמא שיערב בה מעט רך שיהא נוח לשתות וגם דמיו יקרים וגם י"ל דרבינו דייק כן לפי' הרא"ש מהמשנה דמדסתם וקתני דהתירו ביין לערב כו' דהו"ל לפרש דהיינו דוקא בין הגיתות אלא ודאי פי' המשנה דקתני התירו לערב קשה ברך הוא כאילו אמר מותר לערב קשה ורך זה בזה דומה למה שפי' הרא"ש הרישא דקתני בפי' חדשות בישנות וכמ"ש בדרישה ומש"ה כתב סתם משום דהיתר רך בקשה הוא מותר לעולם ואף שבקשה ברך אינו לעולם סמך אהטעם שכ' מפני שמשביחו אבל אי לא איירי המשנה גם בעירב רך בקשה ודאי לא הוה ליה לסתום אלא לפרש ודוק:
אין מערבין מים ביין ומי שנתערב כו' משנה שם ופי' רש"י לא ימכרנו בחנות הוא עצמו ולא ימכרנו פרוטה פרוטה אא"כ יודיענו לכל א' אחד הבאים לקנות ממנו שמים מעורבין בו ולא ימכרנו לתגר הכל ביחד אע"פ שמודיעו מפני שהוא לוקחו למכרו בחנות וירמה אותן שלא יודיע להן עכ"ל ואף דהמשנה קתני ולא לתגר אע"פ שמודיעו שאינו אלא לרמות שינה רבינו וכתב שמא ירמה כו' דס"ל דה"ק דהאי תגר אינו קונה להחזיק לעצמו אלא למכרו לאחרים ואז יש לחוש שירמה וכאילו אמר שאינו אלא למכור ומזה יש ללמוד דדוקא לתגר אסור למכרו אבל לב"ה מותר למכרו לו ביחד כשמודיעו ודוק:
הותר לערב כו' ל' הגמרא רב אחא מתיר בדבר הנטעם ואע"פ דרב אחא אעירוב יין ביין קאי משמע לרבינו דה"ה בעירב מים ביין: ומש"ר לעולם פי' אפילו שלא בין הגיתות ומיהו דוקא כשיעור שנרגש בחוש הטעם וק"ל ואמרינן שם בגמרא דלא חיישינן שמא הקונה אותו יוסיף עליו מעט יין ויבטל טעם המים וירמה בו אחרים דאינו אסור אלא דבר שיכול לרמות כמו שהוא דאל"כ אין לדבר סוף:
אין מערבין שמרי יין ביין כו' לשון המשנה סוף פ' הזהב וכתבתי לשונו בדרישה והארכתי בביאור דעת רבינו מ"ש כאן ובסמוך מסי' י"ח והלאה ובביאור דעת הרמב"ם והביאו רבינו שם ס"ך וכאן בפרישה אקצר ואכתוב פי' פרטי דבריהן. מ"ש אין מערבין שמרי יין ביין ר"ל שמרים של חבית זה אסור לערבן ביין של חבית אחר וכ"כ הרא"ש בהדיא. ומש"ר שאפילו אם קנה ממנו שתי כו' פי' אע"ג דשמרי כל החביות מותר לערב ביין שלו לא אמרינן כיון שקנה שניהם כחבית אחת דמי וק"ל: מקלקלות חבית אחרת פי' יין של חבית אחר: יכול לערב השמרים כו' פי' אפי' אינו מודיע וכ"ש אם מערה יין מחבית זו לחבית אחרת שנותן שמריו לתוכו ודוק לקמן:
התגר נוטל מחמשה גרנות כו' משנה שם ד"ס:
מותר לברור שזהו דבר הנראה ג"ז משנה וגמרא שם והלכה כחכמים:
ומותר לחנוני כו' משנה שם:
ואין בני השוק יכולין לעכב כו' אחילק קליות ואמכירה בזול קאי ולאפוקי מאבא שאול שאסר שם מפני שמקפח בזה פרנסת בני חנוני חבירו ע"ש:
בשל חבית אחרת פי' חבית אחרת של יין לא של שמרים ודו"ק. אבל אם מכר לו הרבה שמן כו' וה"ה יין וק"ל: ונותן לו מעט מעט כו' פי' שקנה ממנו מאה מדות ונתן לו מדה אחר מדה בכל פעם שצריך לקח מדה א'. אינו מנכה לו בשביל השמרים דיכול לומר לזה מדלא ערבת לי תחלה בכל פעם שמדדת לי אחולי אחלית לי. ומה שסיים רבינו וכתב ז"ל אינו מנכה לו בשביל השמרים שהיה יכול לערב בו כ"כ [אכל מדה] וכאילו אמר אינו מנכה כיון שהיה יכול לערבו כו' גם כתבו להבדל ולדיוק ללמדינו דדוקא השמרים שהיה יכול לערבו אינו מנכה אבל הקמחים דאין דרך לערב בו (אינו) מנכה כדמסיק וק"ל: ומ"ש בשביל הקמחים בגמרא איכא פקטים ופירש"י פסולת הגרעינין:
בד"א שקנאו ממנו בשעת הבדים שדרכו להיות עכור פי' עכור מקמחים אבל לא משמרים ושעת הבדים היינו תשרי שסתם שמנים עכורים והם בזול וזה הלוקח לקח ממנו השמן בזול כשער של תשרי ונוטל השמן ממנו בניסן שאז השמנים צלולים להכי מנכה לו קמחים אבל אם לקחו ממנו בשער של ניסן שכל השמנים ביוקר כיון שהם צלולים אינו מנכה לו כלום כך מפורש בגמרא ע"פ פרש"י והוא דעת רבינז ודוק: והרמב"ם כתב אסור לערב כו' עד סוף הסימן בפי"ח דמכירה וביאור דבריו נ"ל דהכי הוא אסור לערב שמרים בין ביין כו' כלומר המוכר שמן או יין לחבירו אפילו סתם שלא התנה עמו למכרו לו מזוקק אסור לו לערב ולבלבל השמרים המשוקעים שיחזרו ויתערבו ויבואו עם השמן בתוך המדה ומכ"ש שאסור לערב שמרי חבית זו בחבית יין אחרת ועד"ר שהוכחתי פי' זה ולא כב"י ודוק: ואפילו שמרים בשמרים כו' במיימוני כ' שמרים של אמש בשל יום ור"ל שמרים של חבית זו בשמרים של חבית אחרת מטעם שמתקלקל ועד"ר שם כתבתי ותראה דמש"ה השמיטו רבינו משום דאין לאסור לערב בשמרים כשמדד אותם לבד כ"א ערבב לו שמרים דבחבית זו בזו וסתמא כפי' (דמר) [דהרמב"ם]: אבל עירה כו' פי' מ"ש לא יערב היינו דוקא כשמוכר היין מדות מדות אבל אם מערה כל החבית לחביתו של לוקח שמודד לו כל היין שבחבית בזה נותן לו גם שמריו שהיה בתוכה: המוכר לחבירו שמן מזוקק פי' שהתנה עמו שיתן לו שמן מזוקק אינו מקבל שמרים דכיון דהתנה עמו שיתן לו מזוקק בכללו נמי שלא יקבל שמרים משא"כ במכר לו שמן סתם דאף דאסור לערב השמרים ע"פ אוקימתא דרב פפא לר' יודא מ"מ בכלל המכירה הן ג"כ השמרים וצריך לקבל לוג ומחצה לק' לוגין ולפי דא"ל אי בעית לאערובי לא שרי לי לאערובי לך אי קיבולי לא מקבלת עלך חסרון השמרים זבין וזבין תגרא איקרי כלומר מה ארויח הרי השכר כלה בשמרים ועד"ר: ומקבל עליו שמן עכור זהו פי' פקטים הנזכרת בגמרא הנ"ל: בד"א כשנתן לו המעות בתשרי כן פי' הרמב"ם חילוק הנזכר בגמרא בין ניסן ותשרי לענין גודל וקוטן המדה בתשרי כיון שהשמנים עדיין עכורים ומלאים פקטים לכן המדה גדולה לעת ההיא ובניסן שהשמנים צלולים נותנים במדה קטנה ולהכי זה שנתן מעותיו בתשרי והיה ראוי לקבל מדה גדולה משמן עכור והוא לקח בניסן מדה גדולה משמן צלול לכן דין הוא שינכה לו הפקטים אבל אם לא לקח בניסן אלא מדה קטנה צלולה אינו מקבל שום פקטים לפי' שכך דין הוא שכל מדה קטנה תהיה צלולה לגמרי וק"ל: ולקח השמן בניסן במדת תשרי כצ"ל וכן הוא במיימוני ולית שם לשני תיבות אלו דהיינו מקבל עליו מיהו אין צריך למחוק הספרים די"ל דה"ק אז מקבל עליו לוג ומחצה כיון שלוקח ממנו בניסן במדת תשרי שהיא גדולה וק"ל: