אסור לרמות לחבירו [כו'] ולא ירמה בהן ליישב כפל הל' נ"ל דאפילו אחר שהן (שתות) [ישרות] יהיה נזהר שלא ירמה בהן א"נ ה"ק אסור לרמות לחבירו ולאו דוקא לחבירו אלא דלא ירמה בהן כלל אפילו עכו"ם ועל שניהן אמר וכל שאינו עושה כן עובר בלאו וכמ"ש נמי לקמן סכ"ד בשם הרמב"ם: עובר בלאו דלא תעשו עול כו' היינו קרא דפ' קדושים דכתיב לא תעשו עול במשפט במדה במשקל פרש"י שם שאף המודד קרוי דיין ואם עושה עול הרי הוא משוקץ ושנאוי כו' וגורם לה' דברים כו' ורבינו קיצר בפרטות ענשו ובזיונו לפי שאינו מעסקו ועניינו. א"נ התם איירי בישראל המוכר לישראל אבל המוכר לעובד כוכבים אינו עובר אלא בלאו בעלמא:

חייבין ב"ד להעמיד כו' בב"ב דף פ"ט ודרשינן לה שם בגמרא מדכתיב איפה שלמה וצדק יהיה לך דיתורא הוא דהו"מ למיכתב לא יהיה לך אבן ואבן כ"א איפה שלמה וצדק אלא יהיה לך אב"ד קמזהיר שיהיה להם ממונים משגיחים על איפה שלמה וצדק:

אסור לאדם להשהות כו' מימרא דרב יודא שם: אלא במדה הרשומה כו' כרב פפא שם ואע"פ דמסקינן שם ולא היא כו' ס"ל לרבינו דאלא אמרן דלא מהנדסי בי' כו' דסמיך לה לחוד קאי ולא אדר"פ וכן משמע ברי"ף ורא"ש שהשמיטו הכל ולא הביאו אלא דברי רב פפא עד אי לא חזי חותמא לא שקיל וכ"כ ב"י:

מכמה עושין המדות כו' עד שאין ברתיחה שוה פרוטה בברייתא שם דפ"ט וריש דצ"ט: מסאה היינו ו' קבין: ושמינית הרובע כו' עד"ר: שלא תחליפנו ברובע סאה ולא חיישינן דיתחלף רובע סאה עם קב דבתלתא לא טעי אינשי אבל בריבעא טעי. והא דבתלתא לא טעי היינו דוקא במדות דחללן מוכח עליהן אבל במשקלות טועין אפילו בתלתא כדלקמן בסמוך וטעם זה תמצא בר"ן: עושין אותה הין הוא י"ב לוגין דהיינו ג' קבין: ורביעית הין לוג כו' ז"ל רשב"ם והא דלא עבדינן נמי חצי רביעית ההין דהיינו לוג ומחצה משום דאתי למיטעי בחצי קב דיבש דהיינו ב' לוגין דבריבעא טעי אינשי. ושמינית היינו ג' רבעי ביצה דלוג הוא ו' בצים נמצא דשמינית בשמינית הוא ג' חלקים של"ב מהן עולין (ה' בצים) [ביצה א'] חלוק בו רביע ביצה לח' חלקים ומד' רביעותיו יהיו ל"ב חלקים וקח מהג' רביעותיו שהוא שמינית הלוג מכל א' חלק נמצא שיהיו בידך ג' מאותן ח' חלקים שכל א' מהן היא חלק מל"ב ביצה והוא שיעור שמינית שבשמינית אבל רשב"ם כתב שם דל"ג שמינית שבשמינית אלא חצי שמינית ושכן הוא בתוספתא ושזהו קורטוב שאמרו מ' סאה חסר קורטוב עכ"ל. נמצא שקורטוב הוא רביעית ביצה וח"ר דביצה. וכתב עוד רשב"ם שם ז"ל והא דלא עבדינן ג"כ ביבש מדה כזו אלא מינית כזו משום דאין דרכן למדוד ביבש בכלי קטן כ"כ אלא מוכרו באומד או במשקל ע"כ ופרכינן שם בגמרא שלישית ההין ורביעית ההין לא ליעבד (פי' שהרי ברביעית טעו אינשי ומשני כיון שהיו במקדש לא גזרו בהו רבנן ובמקדש לא חששו לטעות דכהנים זריזים היו ע"ש וכ"כ הרמב"ם:

והמחק פי' שמוחקין בו המדות: משל אגוז ושל שקמה כצ"ל: מצד א' עב ומצד א' קצר מפני שהקצר נכנס בתוך התבואה ומוחק יפה והעב אינו נכנס כ"כ וחיישינן שבקצר ימכור ובעב יקנה אלא שניהם קצרים או שניהם עבים כפי המנהג: ומש"ר וכשהוא מוכר כו' ק"ק דזהו פשיטא אסור ומאי למימרא ונראה לגרוס בדלי"ת ובא ליתן טעם למה לא יהא בצד אחד עב ובמקום השני קצר משום דחיישינן שיבוא להטעות דכשהוא מוכר מוחק בצד הקצר וכשהוא קונה כו' וק"ל: ומש"ר אפילו אין ברתיחה ש"פ כו' והא דכ"ר בשם הרא"ש בסימן רכ"ז ס"ה דבפחות מש"פ איכא למימר דליתא איסור הנאה ע"ש הא מפרש שם הטעם בצידו משום דדרך מקח וממכר הוא בכך ופעמים כו' משא"כ בזה וק"ל:

ולא ימחוק מעט מעט מפני שהוא מפחית ללוקח כן הוא גי' הגמרא דידן והרא"ש אבל הרמב"ם גורס איפכא:

וצריך להשהותה אחר שיפסוק הקילוח כו' משנה שם דף פ"ו ז"ל וחייב להטיף לו ג' טיפין כו' ור"ל אחר שיפסוק כל הקילוח שלא יזוב כלום צריך להשהותה מנוערת עד שיטיפו ג' טיפין מהדבוק בדופני הכלי: אבל חנוני א"צ להטיף מפני שטרוד במכירתו ואין לו פנאי לא הזקיקוהו:

הסיטון כו' שם דף פ"ח וז"ל נ"י תבואה הוא סיטון בל' יוני וע"ש זה נקרא כל מוכר פירות הרבה סיטון וע"ז נקרא כל תגר גדול הן מיבש הן מלח סיטין כו' והרי כאן גם אדבר לח קאי: אחת לל' יום כו' ער"ר: והרמ"ה כתב שאף לדבר יבש צריך ז"ל ב"י איני מוצא לו טעם כיון דדבר יבש אינו נדבק מה יקנח ול"נ דע"כ שייך בו קינוח מדאצטריך רשב"ג למימר במתניתין בד"א בלח אבל ביבש א"צ ועד"ר:

למדוד בדקה כו' כן הוא ל' המשנה שם דף פ"ח ופי' ר"ש בדקה קב לא ימדוד בגסה סאה אבל רבינו שסיים וכתב אפילו אם יתן לו ג' גסות בשביל ד' דקות א"א לומר שפי' כן דא"כ איך יתן ג' סאות בעד ד' קבין וי"ל דרבינו פי' גסה ודקה שניהן על קב או סאה אחד גדולה מהשניה כדי שיקח הכרעה לכל מדה דאפילו במקום שנהגו למחוק א"א למחוק כ"כ בצמצום:

לא ימדוד בדקה ז"ל רשב"ם משום פסידא דמוכר שאינו יכול למחוק כ"כ ובדקה מוחק יותר א"נ משום שמודד לו בריוח וכשמודד בגסה מכביד ומפסיד הקונה כן הוא נדפס לפנינו שם בפי' רשב"ם ובח"ש מחק מ"ש ובדקה מוחק כו' עד ומפסיד הקונה ועכ"פ נראה דמ"ש שאינו יכול למחוק כ"כ ר"ל שאין נמחק ממנו כ"כ ונשאר עליה טפי ממה שנשאר בהגדולה הנמדד בפעם א' וכמ"ש לפני זה וא"א למחוק כ"כ בצמצום ולפ"ז א"צ למחוק מ"ש ובדקה מוחק יותר אלא להגיה ובגסה מוחק יותר והוא דבר והיפוכו עמו דמטעם שאמר ברישא לא ימדוד בגסה משום הפסד לוקח מאותו טעם נמי אמר בסיפא דלא ימדוד בדקה משום הפסד המוכר ודוק. ויש ליישב בדוחק גם נוסח הספרים דרשב"ם הנ"ל וה"ק א"נ שמודד כו' ר"ל א"נ גם בזה יש צד פסידא דלוקח והוא שהמודד בגסה התבואה מונחת זה על זה ומכבידות זו את זו ומעייל במדה טפי לפי ערך מאם מודד לו בהדקה שאינו מכבידו כ"כ וז"ש שהמדידה בדקה היא בריוח ואינן מכבידות זע"ז כמו בגסה ועי"ז שמודד לו בהריוח בהדקה מפסיד הקונה: אפילו אם יתן לו ג' גסות כו' עד המשקלות כו' ברייתא וגמרא שם דף פ"ט ע"ש: אפילו אם ירצה לתת לו כו' כלומר כשקנה ממנו ב' מדות גדושות במקום שגודשים אפילו א"ל אתן לך ג' מחוקים דהיינו שני גדושים דגדושים הוא תלתא מלבר נמצא כשיערב הגדושים הוא השיעור הנכנס בתוך מדה א' דהוא ב' חלקים אפ"ה אסור דאין לו רשות לשנות ממנהג המדינה שמא יראו אחרים ויאמרו כך המנהג למחוק וירמה המוכר את הלוקח וה"ה להיפך הלוקח את המוכר: אלא אפילו במקום שמוכרין כו' תן לי מחוקה בב' דינרין פי' ואיכא למימר כיון דפיחת לו משער הידוע או הוסיף לו כ"ע ידעי דבשביל המחיקה או הגדישה הוסיף לו או פיחת לו אסור ומפרש טעמא בגמרא דכתוב איפה שלמה וצדק יהיה לך שיהא צדק ושלם לגמרי שלא יהיה חשש רמאות והכא איכא למיחש שמא ידעי המחיקה והגדישה ולא ידעי בפחת או תוספת דמים ועוד כתב הר"ן שיטעו השומעים שזה מכר לו השליש יותר ולא ידע משום הגדוש שהוסיף לו מכר כל כך בעד כ"כ ויבואו ליקר השער וה"ה להיפך שיזלו השער:

אבל לא פחות בברייתא שם דפ"ט ז"ל ת"ר היה מבקש ממנו ליטרא כו' רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמ"ל דמתקנין מתקולי עד הכי כן היא גירסת ר"ש ופי' ב"ד קדמונים התקינו המדות ע"כ ופחות מכאן שוקלין במטבעות ואם יבוא אדם לתקן בפחות אין שומעין לו פן יבואו לרמות ולומר זהו רביע ליטרא עוד שם בפי' ר"ש בשם ר"ח הגירסא ז"ל קמ"ל דמתקני מתקלי בענין זה ופי' ולא שליש ליטרא ולא חומש ליטרא מפני שמטעין להן עוד שם בעמוד בפי' ר"ש פי' שלישי ז"ל קמ"ל דמתקני מתקלי עד הכי דהתקינו מדות עד רביע ואין המוכר יכול לומר ללוקח לא אשקול לך דבר מועט כזה שאתן לך הכרע בשביל דבר מועט זה אבל בפחות מכן אין דרך לשקול ולא יתן לו שום הכרע דלא חשוב מקח בפחות עכ"ל וע"ש דיש שם בעמוד ביני וביני דברים בערבוב ובח"ש מחקו וגם על הפירוש זה האחרון כתב שהוא גליון ושבמקצת ספרי ב"י כתב ג"כ הדברים בערבוב ובהנדפסים מחדש קיצר ולא כתב אלא פי' הראשון ושניהם אינם נכונים אלא לא למחוק הג' פירושים הנ"ל גם רבינו כתב לשלשתן דעל פי' הראשון כתב תחלה המשקלות עושין כו' עד אבל לא פחות וגם בבא שלישית נרמז בו [ואח"כ כתב] אין עושין משקולות כו' עד פחות מהכפל ללמד על פי' ר"ח כו' לאפוקי שליש או חומש:

ואין עושין אותן לא מבדיל כו' ברייתא שם דפ"ט ע"ב:

והרמב"ם כתב כו' שם בפ' ח' דגניבה: מפני שמעלין חלודה פי' והחלודה אוכלת במתכת ומקלקלו עד שנופל מעט מעט ומתחסר וכפר"ש ואף שגם רשב"ם כ"כ כ"ר כן בשם הרמב"ם משום דהרמב"ם הוא פוסק משא"כ רשב"ם כתב דבריו דרך פירוש וק"ל:

ולא יטמין במלח ברייתא שם ובפרק איזהו נשך: כדי שיקלו כן פי' ר"ת ורמב"ם שם ורשב"ם פי' מפני שמכבידין:

החנוני ששוקל דבר לח כו' שם במשנה וכאן גם הרמ"ה מודה דדוקא בדבר לח הדין כן כיון דאין משקל בית קיבול וגם כף מאזנים הם רחבים ואינו מערב בתוכו כמו במידה ועמ"ש בדרישה מזה בס"ח: פעם אחת בשבת כלומר פעם אחת בשבוע ובמדות שכתב רבינו לעיל פעמיים בשבת ה"ט מפני הטיפין שאינו מטיף ונדבק בו הרבה:

והמאזנים יהיו מיושרים ברייתא שם דף פ"ט והכלי ששוקלין בו עם כל הצריך לו בכללו נקרא מאזנים וחלקיו כף וקנה וחוט ולשון וק"ל: עששיות של נחושת וברזל כו' פר"ש ששוקלין חתיכות גדולות מאה ליטרות ביחד: יהיו גבוהים מן הארץ ג"ט כו' והכלל הוא שצריך שיהיו המאזנים תלויים באופן שכשיכריע יהיה מרוחק מהקרקע ומהגג כדי שלא יעכב ההכרעה הראויה לה וכל אחד לפי מה שהן גדולין ולפי מה ששוקלין בהן משקל כבד לפיהן גם הכרעה גדולה וצריך הרחקה גדולה מהגג ומהקרקע וזהו פי' ר"ש וגם נ"י כתב ז"ל ולפי המשקל הכבד צריך שתהיה הנפש תלויה באויר יותר כדי שלא יגיע למעלה או למטה ויעכב ההטייה הראויה לה והא דתנן (שם) (דף פ"ח ע"א) ההכרעה תהיה טפח וכמש"ר מיד אחר זה לאו בכל מידי קאמר אלא כמ"ש רשב"ם שם אהא דתני שם בברייתא דשל מוכרי זהב וכסף ג' אצבעות (וכמש"ר גם כאן) ז"ל דכך צריך להכריע ג' אצבעות דכי אמרינן דצריך להכרע טפח הני מילי בשר ומיני מאכל אבל באלו אינו צריך כ"א דבר מועט עכ"ל וא"כ ה"נ נאמר דבאינך צריכין טפי מטפח ולפי המשאוי: והחוט שהמאזנים תלויין בו כו' לשון הברייתא נפש המאזנים תלווים באויר ג"ט ופירוש נפש הוא ברזל החלל שהלשון זקוף בו תלויה באויר כו' שיהא ג"ט מן הקנה לגג הבית נמצא דללשון עצמו אין שיעור דהלשון אינו נעשה אלא לסימן לראות בו התחלת ההכרעה ומשה"נ כתב רבי' ויהיה האויר על הלשון ג"ט משום דללשון אין שיעור אפילו כל דהו או ר"ל במקום קביעת הלשון שם ויש מגיהין האויר של לשון וק"ל: והחוט שהמאזנים כו' פי' תלוי בגג הבית:

ואורך הקנה כו' וכן כתב הרמב"ם ולא כרשב"ם שס"ל שהקנים עם החבלים יהיו י"ב טפחים וטעם שיעורים הללו דבפחות אין מכריע המאזנים בשביל דבר מועט לפי כובד משאה:

במקום שנהגו להכריע כו' משנה שם לפני זה דף פ"ח אכל הני משקלות הנ"ל קאי ולא אשל חנוני ומיני אוכלין וכמ"ש לעיל בסמוך בשם ר"ש: שוקל לו עין בעין וצריך כו' משום דשוקל לו עין בעין להכי צריך להוסיף ושם יליף לה מדכתיב אבן שלמה וצדק צדק משלך ותן לו: א' מק' בלח כו' לשון המשנה שם היה שוקלו עין בעין נותן לו את גירומיו אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש ובגמרא איבעיא להו היכי קאמר א' מעשרה בלח לעשרה דלח וא' מעשרים ביבש לעשרים דיבש א"ד א' מעשרה לעשרה דלח ולעשרים דיבש תיקו ופר"ש מלישנא דמתניתין דקתני א' לעשרה בלמ"ד ולא קתני אחד מעשרה במ"ם צ"ל דחסורי מחסרא והכי קתני א' מעשרה לעשרה בלח וטורח היה לתנא להזכיר ב"פ עשרה וחיסר האחד וקא מיבעיא ליה אהא דקתני סיפא א' לעשרים ביבש אי האי א' אא' מי' בלח קאי וה"ק אותו א' מי' דהיינו חלק (עשרים) [עשרה] מליטרא נותנין לעשרים ליטרא דיבש נמצא דנותנין ליטרא שלם הוספה לב' מאות ליטרין דיבש או לא קאי האי א' לעשרים ביבש אא' דלעשרה בלח דקאמר אלא כמו שמפרשין א' לעשרה בלח דר"ל א' מעשרה לעשרה דלח כן נפרש א' מעשרים לעשרים דיבש ור"ל חלק א' מעשרים חלקי ליטרא נותנין לעשרים ליטרא דיבש והיינו ליטרא א' הוספה לד' מאות ליטרא דיבש וכיון דנשאר בתיקו ספיקא היא והוה קולא למוכר ולא יתן אלא א' מכ' דיבש לכ' דיבש שהוא אחד מת' ביבש וכתב המ"מ ור"ש הטעם שהכרע הלח מרובה על היבש מפני שמן הלח ישאר בכלי ואין כן מן היבש:

היה שוקל לו עשר ליטרין ברייתא שם: שקול לי כל ליטרא לבדה פי' ר"ש הנ"מ משום דאי אפשר שלא ישקול בריוח ומפסיד המוכר ואית דמפרשי בשביל ההכרעות ולא היא דאם היה אפשר לצמצם ההכרעות חד שיעורא הוה כו' ע"ש בדיבור המתחיל לא יאמר שקול דכ"כ ואף אח"כ בד"ה ונותן הכרע א' לכולן וצ"ל דפי' מ"ש והכרע א' ר"ל ע"י המשקל וההכרעה דשוקל כ"א בפני עצמו יפסיד וקשה לצמצם כשישקול י' פעמים אבל פעם א' יכוין דעתו ויצמצם נמצא דגם לדברי רבינו מתפרש הכי ועמ"ש בר"ש שם ודבריו אינן מוכרעים וע"ש:

היה שוקל לו ג' רביעי כו' ברייתא שם דף פ"ט ע"א ור"ל כיון דאין עושין משקל אלא מליטרא וחצי ורובע ואם אתה אומר שיתן חצי ליטרא ורביע בכף א' שמא יפול רביע ליטרא ואין הלוקח רואה וג"כ לא יאמר לו שישקול כל רביע ורביע אלא יתן הרביע עם הבשר כ"כ הרמב"ם שם בפ"ח דגניבה הטעם ורשב"ם כתב שם ע"ז דהיינו דוקא במקום שאין מכריעין הוא דאסור לומר שקול לי כל רביע משום דא"א לצמצם אבל במקום דמכריעין א"א לעשות כי דא"כ יתן לו ההכרעות של אותה רביעית שנותן עם הבשר בחנם ר"ל שצריך ליתן בכף כל כך בשר עד שיכריע הכף שבו הבשר עם הרביע לכף השנייה שיש בו כל הליטרא דהא ברביע המונחת עם הבשר אין לו הכרעה מצד עצמה אלא מצד תוספת הבשר שיניחו עמו בכף נמצא שיצטרך להוסיף להבשר גם בשביל אותו רביע כדי שיהא מכרעת הכל יחד להליטרא שכנגדו בכף השנייה ובמקום שמכריעין נותנין חצי ליטרא ורביע בא' מהכפות ובשר כנגדו מכריע עכ"ל:

באו בני המדינה להוסיף כו' שם דף צ': יעשוה משל ו' כו' ויליף לה התם מקרא דהוסיפו על השקלים חמישית דמתחלה היה השקל כ' זוז ואח"כ עשאוהו משל כ"ד: אבל יותר משתות אין כו' משום פסידא דמוכר שיבוא לכאן ממקום אחר ולא ידעו שהוסיפו על המדה הראשונה וימכור בדמים הראשונים והרי אסור להרויח בצורך אוכל נפש כ"א שתות ונמצא שלא ירויח אלא יפסיד אבל שתות מותר להוסיף אע"ג דאינו מרויח כלום וא"ל זבין וזבין תגרא איקרי מ"מ כיון שברוב פעמים נתוודע לו שהוסיפו על המדות קודם שימכור וכיון שמצינו הכתוב שהוסיף שתות לא רצו לגזור בדבר דלא שכיח גמרא ורשב"ם שם:

לדקדק במדידת הקרקע שם דף פ"ט ובפרק א"נ: לפיכך אם מדד כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ח מגניבה:

או עם עובד ע"ג כתב המ"מ שם הטעם משום גזל עובד כוכבים שאסור ואע"ג דבאונאה כתב בסימן רכ"ז דפטור שאני אונאה דכתיב ביה וגם ליכא בכלל גזילה גבי עובד כוכבים דהא ראה המקח וקנה ומשא"כ במדה שעל הימנותו סמך ליתן לו מדה אמיתית:

קשה עונשן של מדות כו' שם דף פ"ח: שזה בינו ובין המקום כו' פי' ויש לו תשובה שלימה ורבינו קיצר בלשונו: וכל הכופר במצות מדות ככופר כו' כתב המ"מ איתא בספרי ענין זה המאמר שהשוקל במדה חסירה הוא כעובר עבירה בסתר שדוחק רגלי השכינה ושפירוש המאמר ההוא שהוא כופר בהשגחה וסובר שהיא כלה עד גלגל הירח ולא בארץ שנקראת על צד השאלה הדום רגלי יי' וכמ"ש והארץ הדום רגלי וכן הוא הכופר במצוה הזו וביציאת מצרים היו מופתים מחודשים והם מורים על החידוש ועל ההשגחה ובזה יתקיימו לנו ציוויי התורה ואזהרותיה ובלתי כן יתבטלו כולן וזה מאמרו שהיא גרמה לכל הציוויים עכ"ל ועדיין אנו צריכין למודעי על מה שדקדק וכתב ברישא ככופר ביציאת מצרים בכף הדמיון ובסיפא כתב הרי זה מודה כו' ועוד דברישא כתב שהיא תחלת כו' ובסיפא שהיא גרמה כו' ונראה ליישב ולומר שאף שי"מ ומצות המדות שניהן ענין השגחה מ"מ אפשר דאף הכופר במצות מדות מודה שבעניינים גדולים וכוללים משגיח ה' משא"כ בדברים קטנים פרטיים אבל ודאי המודה במצות מדות כ"ש דמודה בי"מ מש"ה בכופר במדות כתב שהוא ככופר בי"מ כלומר אע"פ שאפשר שמודה בי"מ אפ"ה חשבינן ליה ככופר בי"מ מטעם שהיא תחלת כל הציוויים וכל המצות שצוה לנו יי' מסתעפים מי"מ ואם כן זה הכופר במדות שהוא סעיף מי"מ ככופר בה ובסיפא במודה במדות כ"ש ודאי דמודה בי"מ שאם לא שמאמין בי"מ לא היה מודה במדות שי"מ היא הגרם המביאה אל כל הציוויים וק"ל:

חייבין ב"ד להעמיד כו' שם דף פ"ט והא דאין משתכרין יותר משתות שם דף צ"א. ומותר עליהן ירויח שתות פי' אחר שתכלול הכל ביחד הקרן ושכר טרחו והוצאותיו ירויח שתות מכל הסך ולא שתות מהקרן לבד וכן דייק לשון ומותר עליהן דמשמע דמחשבין שתות מהכל יחד כמו שכתבתי ומשום זה כתב נמי כאן דשמין לו כל יציאותיו במוכר בטורח דקשה הא במוכר סחורתו בלא טורח ג"כ תשלם לו יציאותיו אלא ודאי ה"ק דאין נותנין לו יציאותיו שכר טרחו בפני עצמו והקרן בפני עצמו ובהקרן לבד ירויח שתות אלא שמין הכל יחד ועדיף עליהן שתות מכולן וכך מותר להרויח אלא דאכתי קשה הא גם במוכר יחד כיון דהוציא הוצאה נחשבו לקרן והו"ל להשתכר גם כן עליהן שתות. ל"נ דלא בא הרא"ש ורבינו אלא ללמדינו שגם שמין לו הטורח ולאפוקי מהנושא ונותן באמונה שכ"ר סי' רנ"ז סל"ב דמעלה לו על דמי המקח שכר הכתף והפונדק וכוללן בדמי המקח אבל שכר טרחו לא יעלה על המקח אלא יקח ממנו כפי מה שנתפשר עמו שיתן לו ריוח עכ"ל וקמ"ל בזה דשמין לו ג"כ טרחו ועליהן יחד ירויח שתות: אבל אי כל חד כו' צ"ע דמהיכי תיתי דיכופו לזה ולא יכופו לזה ואמאי לא יכופו לכל וצ"ל דמיירי דמוכר עובדי כוכבים וע"ד שכ"ר בשם הרמ"ה ס"ס קנ"ו במכירה ת"ח ברישא ע"ש אי נמי דמיירי דליכא ביה דינא בעיר שיש בידם כח לכוף ע"כ. אך שיש בהם א' שרוצה לצאת ידי שמים וע"ז נאמר דאעפ"כ יכול למכור ביותר כיון שכולם מוכרים כך ולישניה דייק הכי שכתב ה"מ היכא דאיכא ב"ד כו': וכי שלמי פירי דידיה כו' אבל כ"ז דלא שלמי פירי דידיה בודאי יקנו כל העולם ממנו דהוא נותן בזול יותר והול"ל דאסור להשתכר יותר מש"ה צ"ל דכי שלמי כו' וס"ל:

וכל המפקיע שערים כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ח דהל' גניבה:

בד"א שיש בהן כו' גם זה מדברי הרמב"ם הן. ור"ל בד"א שאסור להשתכר יותר משתות: כגון שמנים כו' ל' הברייתא נקט וכ"ש שאר דברים שהם יותר חיי נפש אבל בשאר דברים שאין בהם חיי נפש כלל כגון הקושט ולבונה וכדומה ממייני סמנים ועיקרין שאינם לצורך חיי נפש דרשאין להרויח במה שירצו אבל ביצים ודברים הדומים להם שיש בהם קצת חיי נפש ולא כל כך כמו יינות ושמנים יכול להרויח עד פלגא אבל לא יותר כיון שיש בהן מיהו קצת חיי נפש וכ"כ רש"י והמ"מ שהבצים אינם בכלל דברים שיש בהן חיי נפש ועד"ר: אין משתכרין בביצים הכפל שם דף צ"א ופירשה רבינו כמ"ד על חד תרי ע"ש ועד"ר:

אין אוצרין פירות כו' שם דף צ': מהשוק כדי לאצור כצ"ל: יותר מכדי פרנסת ביתו כתב רשב"ם ומיהו שייר לעצמו כדי הוצאותיו לשנה וכן ברישא מותר ליקח מן השוק לפרנסת ביתו:

רשאין בני העיר לפסוק כו' ברייתא בפ"ק דבתרא ד"ו: אבל אם יש חכם ומנהיג ל' הגמרא בב"ב ד' ט' ה"מ היכא דליכא אדם חשוב כו' ופי' הר"ן ומ"מ דוקא שהוא ממונה על כך הא אם לא היה ממונה אפילו זולתו תנאן קיים וא"כ מש"ר חכם ומנהיג פירוש חכם והוא מנהיג: ואם תקנו כו' אינו כלום עיין בד"מ: