Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כותבין שטר למוכר עד"ר: ומש"ר וכגון שמכירם כו' זהו אינו במשנה ולישנא דמכירם משמע שצריכין להכיר המוכר והלוקח וכן כתב רבינו בסימן ל"ט ומ"ט גבי מלוה ולוה דצריכין להכיר שניהן והקשה שם ה"ה למה צריך להכיר המלוה והא משנה שלימה שנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וה"ה למוכר אע"פ שאין הלוקח כאן כלל ומשמע דא"צ להכיר שם המלוה והלוקח וכתב המ"מ די"ל דחיישינן שמא כתב ללוות ולא לוה ויטרוף שלא כדין מכל הקונים אחרי כן אבל כששניהן לפנינו ודאי נותן לו מיד השטר לידו ומתני' דכותבין שטר ללוה מיירי בשטר הקנאה ע"ש והנה כאן תהדר הקושיא לדוכתא דאין טעם בהיכר הלוקח שהרי כתב בסמוך ואף למוכר אין כותבין אלא בשטרי אקנייתא כו' ואפ"ה כתב ברישא וכגון שמכירם ועוד דהטעם דכ"ר כאן דאל"כ איכא למיחש כו' לא שייך אלא להכיר המוכר ואף א"ת דשייך גם להכיר הלוקח ק' א"כ אפילו אם מכירם לא יהני כיון שאין הלוקח לפנינו גם מ"ש טעם אחר בסימן ל"ט ס"ח דמש"ה כתב שם דצריך להכיר שניהם דמיירי כששניהן לפנינו דאז כותבין בשטר כאילו נעשה ההלואה אז המקח מדעת שניהם ויש לחשוש שמא אחר יעלה שמו בשם הלוקח ולא יהיה ניחא ללוקח להעשיר אותו ואין כל וכמש"ר בשם הרמ"ה בסמוך ס"ה גם בשם מור"ש ז"ל כתבתי שם ישוב וכולם אינם שייכים כאן דאיירי דאין הלוקח לפנינו ולכאורה היה נראה דגרסינן במשנה הנ"ל ובלבד שיהא מכיריו בנו"ן פשוטה ולא מכירם במ"ם סתומה ואעדים קאי ור"ל שצריכין העדים להיות מכירין המוכר ולא קאי אהלוקח וא"ש אבל בכל נוסחאות כתוב מכירם במ"ם סתומה וגם בש"ע כתוב בהדיא שצריכין העדים להכיר שניהן ע"ש לכ"נ דצריכין לדחוק ולומר דמש"ר כגון שמכירם אמוכרים דעלמא קאי ולא הוצרך רבינו לפרש זה שסמך אמ"ש לפני זה אע"פ שאין אותו פ' לפנינו כו' דאז פשיטא דא"צ להכיר שם הלוקח וכמ"ש ודוק גם י"ל שמ"ש שיכירו שניהן קאי אאם הלוקח לפניהן דלרבותא כתב תחילה אע"פ שאין אותו פ' לפנינו ומיירי במכ"ש אם הפ' לפניהן וק"ל וכן צ"ל בש"ע ששם כתב בהדיא שצריכין שיכירו שניהן: אבל אם בא א' לפנינו כו' ג"ז במשנה שם בלוקח וגם במלוה וכתבתי בדרישה ע"ש ורבינו כתבו ג"כ במלוה בסימן ל"ט סכ"א ע"ש:
וכתב הרמב"ן האי מילתא דפשיטא כו' ע"ל סימן ל"ט סכ"א כתבתי בשם המ"מ שתירץ בע"א ע"ש. דלא אמרינן סתם קנין כו' אלא בפניו ומסיים הרמב"ן ומיהו זכה זה במקחו מחמת קנין לדעת רש"י פ"ק דמציעא עכ"ל ועיין לעיל בסימן ל"ט מ"ש בשם ב"י שתמה במחס"ה למה לא כ"ר לעיל דברי הרמב"ן לענין הלואה ומשמע שם אמ"ש בשם נ"י דאין הלכתא כוותיה גם הרמב"ן כתב תירוצים אחרים אקושיא זו ולכאורה היה נראה לומר שגם דעת רבינו היא דלא ס"ל כוותיה בהלואה כ"א במכירה וטעמו דבמכירה איכא למימר דלא היה דעתו בקניינו שיכתוב לו שטר כ"א שיקנה השדה ולזה מועיל הקנין אפי' שלא בפניו משא"כ בהלואה שכשמודה לפני עדים באתם עדי אז נתחייב לו מיד בהודאתו והקנין שעשה ודאי לא עשהו אלא לכתוב לו שטר אבל לעיל בסימן ל"ט כתבתי והוכחתי דרבינו ס"ל כוותיה אפילו בהלואה ע"ש ונראה דרבינו ס"ל מדתנן זה במשנה ב"פ חד במלוה וחד בלוקח דבעינן שני התירוצים ומש"ה לא כ"ר דברי הרמב"ן לעיל בסימן ל"ט דהוה ק' מנ"ל לדקדק האי דינא הא נתיישב הקושיא דפשיטא בתירוצו דהמ"מ ונראה דמה"ט גם הרמב"ן לא כתבו אמלוה אף שהיא נשנה שם במשנה קודם לוקח ע"ש בחידושיו ותמצא שלא כתבו הרמב"ן אלא בסיפא ומשום יתור דתרתי ל"ל ובדרכו הלך רבינו אבל לדינא גם במלוה ולוה הדין כן דמ"ש הא תהא וכן הוא משמעות ל' הרמב"ן דכתב בפשיטות דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד כו' ודו"ק. ועמ"ש עוד בסימן ל"ט: והלוקח נותן כו' עניין בפני עצמו הוא וארישא קאי וכן הוא במשנה וגמרא וכמ"ש בדרישה:
אלא בשטרי אקנייתא כו' אבל ר"י פסק כו' עיין מ"ש בסי' ל"ט סכ"ג כל דבר בבאר היטב:
היינו שמעידין על עצמו שכבר קיבל הדמים נ"ל שגרסינן שמעידן בלא יו"ד השני ור"ל המוכר מקבל עדים על עצמו וא"ל הוו עלי עדים שמכרתי שדה זו לפ' וכבר קבלתי דמיו והן כותבין כן בשטר המכירה: אבל אם לא העידן על עצמו כצ"ל העידן בנו"ן וק"ל:
ומ"ש הילכך אם טעו העדים כו' ר"ל כיון שלא היה להן לכתוב שטר כזה אין בו דין שטר להיות בו כח לתבוע בו את הלוקח משא"כ אם היתה תקנת (חכמים) חז"ל שבכל ענין כותבין שטר למוכר ס"ל לר"י הלוי שבשטר כזה שנכתב ברשות תקנת חז"ל יכול לתבוע הלוקח אבל הרמב"ן בחידושיו כתב שאין כתיבת השטר בזה מחייב את הלוקח וכמש"ר בסמוך בשמו ואפשר שגם ר"י הלוי ס"ל שאינו מחייב להלוקח מעות עכ"פ אלא דהיה עליו תביעה חזקה מחמת השטר והיה מזקיקו לקבל וליתן דמים או ישבע שבועה חמורה וק"ל: אם משמע מתוך השטר כו' אין כותבין הל' דחוק וצ"ל דה"ק אם המוכר רוצה שיהיה משמע מתוך השטר דנעשה מדעת הלוקח אין שומעין לו ואין כותבין כן:
ומסתברא שאם העיד כו' ר"ל אפילו לדעת הרי"ף דכתב לעיל בשמו דאין כותבין שטר למוכר אלא בשטר אקנייתא דמקנה לו מיד כו' ולר"י הלוי הנ"ל דאין כותבין עד דמעידן שקיבל מעות מודים שאם המוכר מודה שקבל הכסף כו' שכותבין שטר על פי הודאתו אפילו שלא בפני הלוקח אפילו בלא אקנייתא דהא בזה ליכא למיחש להקנוניא הנ"ל דשמא כתב בניסן ולא נתנו עד תשרי: ומ"ש שהודה שקנה בכסף כו' הא דלא נקט או בשטר ה"ט דאז הוי ריעותא דהקונין בשטר מחזיקין בידם השטר לראיה אפילו לא כתב לו אלא שדי מכורה או נתונה לך מ"מ מחזיקין אותו בידם עד שישתלחו לידן שטר ראייה גמור: ומ"ש שהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים אע"ג דהמלוה בעדים אינו גובה ממשועבדים כל שלא נכתב לו שטר ה"ט דמאן דיזיף בצינעא יזיף משא"כ מאן דזבין דבפרהסיא זבין: שהרי נכסים שלו הם כו' ר"ל דהא מיד שהודה ע"י הודאה זו דהשדה של זה הלוקח שהודה לו הוא ומה שירצה יעשה בהן מהיום ואילך ר"ל דאף דאין הולכין אחר הודאתו אם אומר שקנהו לפני זמן מה אבל מהיום שעומד בו ומודה לו נחשב זה ללוקח גמור ואם יטרפנו מידו מוקדם יחזור ויטרוף ממשועבדים שנשתעבדו אחרי הודאתו כדין הודאה בשטר: ומ"ש ולא שייך בהו קנין כלל. ר"ל דוקא לעיל דמיירי בשטר שקונין השדה על ידו במסרו ליד המקבל שייך קנוניא דשמא קודם שימסרנו לידו ויקננו ימכרנו לאחר כו' אבל זה א"צ מיד קנין שהרי קנהו מיד בהודאת פיו דבמוכר שמודה שכבר קנה זה שמודה לו בכסף או בחזקה וק"ל ועד"ר: