Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והמוכר או הנותן כו' כתבתי ל' הגמרא בדרישה ודקדק רבינו וכתב נוטל הפירות ור"ל הפירות שהן בעין נוטלם אבל מה שכבר אכל א"צ לשלם ועד"ר: וגובה התוספת כו' עד"ר:
וצריך שלא יראה שטר של מכר כ"כ גם התוס' והרא"ש וכתבו שאפילו שטר מתנה שכתוב בה אחריות אית ביה דינא דב"מ כו' ע"ש וא"ל כיון שכשמראה שטר מכר לבעל המצר יכול לסלק א"כ למה נתנו חז"ל עצה לרמות ולדחות בעל המצר מזכותו שזכתה לו התורה וי"ל כיון שאילו היה רוצה בעל השטר היה נותן לזה המוכר דמי השדה במתנה וקיבל השדה ממנו במתנה. ולא היה שייך דינא דב"מ. השתא נמי דלא עשה וקנה ממנו כדי שיהיה לו אחריות ולקח ממנו שטר מתנה בפני עצמו לא עשה בזה שלא כהוגן רק שזה יכול לבא עליו בטענה דועשית הטוב והישר כיון שרואה בידו שטר קניין ולכך מותר להשיאו עצה שלא יראה אותו: ואפילו אי לא שייך כו' כ"כ התוס' והרא"ש שם ומש"ה חילקן ג"כ רבינו ולא כלל יחד הנ"מ דדיני דב"מ ודרך כיון דדב"מ לא שייך בכל ענין וק"ל: ומ"ש כגון שהלוקח או המוכר עצמן מצרנים ר"ל כל חד כפי דינו דהיינו הלוקח כשהוא מצרן בצד א' משדה זו שוב לא יוכל לסלקנו שום א' מהמצרנים דהג' צדדים האחרים וכמש"ר בסימן קע"ה משא"כ כשאין הלוקח מצרן בשום צד אלא שהמוכר מצרן אז לא ינצל הלוקח זה מסילוק המצרנות אם לא שאין שם מצרן לשדה זו כלל והיינו שהמוכר יש לו שדות אחרות סביב שדה זו שמכר לזה מכל צד וק"ל: ומ"ש כגון לענין דרך כו' עד"ר שהארכתי ועמ"ש בסי' רי"ד עוד מזה: שאם יבוא ב"ח כו' פי' שאם יבוא ב"ח של הנותן המוקדם לו ויטרוף ממנו כדינו ואז ילך המקבל בשטרו לב"ד לכתוב לו טרפא אזי יראה שלא יוחזק בב"ד שטר של המתנה דא"כ יראו שהשטר מכר לא נכתב אלא ליפוי כח ולא יכתבו לו טרפא משום פסידא דמשועבדים אחריני וכן פירוש מ"ש אח"כ בדברי הרמ"ה משום יפוי כח דב"ח כתבינן ר"ל שאם יטרוף ממנו ב"ח אזי ילך לב"ד ויכתבו לו טירפא ע"י השטר מכר וק"ל והא דהצריכו שלא להראותו נראה פשוט דהיינו דוקא כשבא המקבל לטרוף משועבדים שקנו מהנותן אחרי שבאו ב' השטרות לידו אבל כשיש בנ"ח להנותן עצמו ובא לגבות ממנו באחריות השטר נגד השדה שטרפו ממנו אף שיראו הב"ד שני השטרות בידו ודאי יגבו ממנו דהא מש"ה כתבינן לו מתחלה שטרא אחריות וגם בכאן אין צד איסור במה שמשיאו עצה לזה ולחוב למשועבדים שאחריו כיון שנתן ב' שטרות קודם ששעבד לזה הבא אחריו ומי ימחה ביד הנותן במה שיחייב עצמו לזה באחריות ואינהו הן דאפסידו אנפשייהו דהא קלא אית ליה להאי שטרא איך שמכרו וקיבל עליו אחריות וק"ל: לא ביטל שני את הראשון פי' אין לו דין הנ"ל בריש הסימן דשטר האחרון מבטל הראשון: אי בעית בהאי גובה כו' ואין שייך לומר דגובה בשניהן כיון דהראשון היה של מתנה ויש בו יפוי כח דמצרן ושאר עניינים והשני אינו אלא אם יבוא ב"ח ויקחנה מידו ואז אין מועיל לו של מתנה כלל ויגבה ויטרוף בהשני מה שאין כן שהראשון של מכר דאז מהני ליה שניהן בזו השדה וק"ל: לא שייך אחרון במתנה כו' פי' כיון שאין מוסיף במתנה זו בגוף השדה על מה שמכר כבר וגם במקום אחר לא הוסיף לו כלום לפיכך כו' משא"כ כשהראשון במתנה והשני במכר דאז בכלל מכר הוא שיש לו אחריות על שאר נכסיו לא מיקרי יפוי כח דראשון להיות טפל ובטל אצלו וק"ל:
שני שטרות שיוצאים כו' ואין בהן קנין דאם היה בהן קנין בעדים היה זוכה זה שהקנה לו תחלה ואע"פ שאין הקדימה מבוארת בשטר השטר אינו אלא לראיה והקנין נגמר תיכף בשעת הקנאה וכמש"ר ואזיל והא דכתב רבינו אלא כתב לכל אחד שדי מכורה או נתונה לך נראה דה"ה אם היו עדים חתומים בכל אחד לא אמרינן בכה"ג מוקדם משעת החתימה וכ"כ התוס' דף צ"ד וכמש"ר בסימן ל"ט אלא שבאם אינו מקנה לו השדה בהקנאה דרך לזכות לו השדה ע"י השטר שכותב לו שדי מכורה או שנתונה לך מש"ה כתב רבינו כן וכן מוכח שם בגמרא דקאמר טעמא דשמואל דאמר שודא משום דס"ל כר"א דלא אזיל בתר עדי חתימה אלא בתר עדי מסירה ע"ש מיהו לפי מאי דקיי"ל כאביי דאמר עדים בחתומיו זכין לו אף שלא בא לידו עד לאחר זמן ומכרו בנתיים אפ"ה יכול זה להוציא מיד הלוקח וכמש"ר לעיל סימן ל"ט ה"נ בכה"ג ואפשר דמש"ה נקט רבינו בלשונו שטר דשדי נתונה לך דלכ"ע אין בו דין קדימה בכה"ג ושטר הקנאה דלכ"ע יש בו קדימה ובפלוגתא לא קמיירי כאן וסמך אמ"ש בסימן ל"ט ובאינך מקומות שכתב שם דין דעדים בחתומיו זכה לו ועמ"ש בסמוך בדרישה מזה וק"ל: ואינו ידוע למי נמסר תחלה כו' פי' אינו ידוע למי נמסר שעה אחת קודם לחבירו דאם היה ידוע שנמסר לזה שעה אחת לפני השני היה זוכה בה הראשון ודלא כב"י ועד"ר: קיי"ל שודא דדייני פי' השלכת דעת הדיינים וע"ל סימן קל"ח ולקמן ס"ס רנ"ג וא"ת כיון דאפשר דבבת אחת נמסרו שטרות שניהן וזכות שניהן ביחד הול"ל דיחלוקו י"ל משום דהוא מלתא דלא שכיחא ודיני דשודא שכיחי טפי ר"ן. ודין זה דוקא בשטרי מקח ומתנה אבל בשטרי הודאות והלואות קיי"ל יחלוקו כמ"ש לעיל סימן ק"ד וכמ"ש בדרישה בשם ר"ן: ור"י כתב דאף במטלטלי כו' אבל מומחה ג"כ בעי דהא רב ששת גברא רבה הוא וא"ל ר"נ לאו דייני את לעשות שודא תוס' ורא"ש:
ויצא הממון כו' פי' המתנה או המכר: והיא ברשות אחד ממקבלי מתנה פי' מיד שכתב שדי מכורה לפלוני מיד יצא מרשות המוכר או הנותן ובא לרשות הלוקח או המקבל מתנה והספק הוא ביניהן שאינו ידוע מי קודם ולא שייך למימר בהו העמד השדה על חזקתו הראשונה שהרי לא היה עד עתה לשום אחד מהן בו זכות ודין [ומה] שאחד מהן קדם עכשיו ועשה בה חזקה אין חזקתו חזקה כיון שזכות שניהם בשטרות שווים וחזקתו כגזילה נעשה: וחזר שמעון בו ביום כו' ל' וחזר ל"ד דהא מסיק וכתב דמיירי דאינן יודעים מי הוא האחרון ונראה דה"ק שמתחלה בא בפני ב"ד כתב שכתוב בו שראובן הקנה לשמעון ואח"כ חזר ובא כתב לפני ב"ד שכתוב בו ששמעון הקנה לראובן ואין הבית דין יודעין לאיזהו הקנה תחילה וק"ל: אבל אי קיימי ברשותיה דחד מינייהו מוקמינן ליה בחזקתיה ובטעם דחזקת המוחזק עדיף מחזקת מרא קמא וכמש"ר לעיל ר"ס רכ"ג ע"ש: