Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עד שיגביה או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה ע"ל סי' קצ"ח שם מבואר איזה דברים שדרכם להגביה שצריך בהן דוקא קנין הגבהה ושם מבואר ג"כ דאם הגביה דבר שאין מדרכו להגביה ג"כ קונה בו ושם ובסימן קצ"ז מבואר ג"כ שיש דברים שקונין בהנהגה ויש במסירה ובסימן ר' מבואר שרשותו וכליו של לוקח קונים לו וכל זה כלל רבינו במ"ש או בא' משאר דרכים שהמטלטלין נקנין בהן ועמש"ר עוד בסימן רמ"ג: וכל זמן שלא קנה כו' וכן עבדים כו' כ"כ הרמב"ם פ"ג מהל' זכייה: וכן עבדים וקרקעות נקנין פי' במתנה בלא כסף ולכך נקט שטר וחזקה ולא נקט כסף ג"כ וע"ל סימן קצ"ב וקצ"ו שם מבואר דין קנין חזקה דעבדים וקרקעות ובסימן קצ"א כתב רבינו דאין קונין קרקע בשטר לחוד כ"א במוכר שדהו מפני רעתה ובסמ"ע כתבתי שם דהיינו דוקא במכר אבל במתנה אין לחלק בכך ע"ש:
אם מודים זה לזה דלא איברו סהדי אלא לשיקרא וכמ"ש בסימן קפ"ט במכירה:
אבל המוחל לחבירו כו' בפ"ק דסנהדרין ובפרק המקבל דקדקו כן התוס' והרא"ש מכמה דוכתי וע"ל בסימן י"ב ועיין בד"מ ובהגהותיו חילוקי דינים אלו:
וכתב הרמב"ם וכן הדין בנותן כו' בפ' הנ"ל כ"כ: שהיה מופקד בידו כו' פי' היה מופקד ביד המקבל והטעם מבואר דכיון שהוא בידו מיד זכה בו דאין לך משיכה גדולה מזו ב"י. והא דלא כתב משום דרשותו קנה לו וכמ"ש לעיל סימן ר' בקונה דבר שמונח ברשותו נראה שה"ט שכאן שהיה פקדון בידו הרי אותי רשות שהוא מונח בו כאילו הוא מושאל להמפקיד מש"ה כתב דמ"מ עכשיו שנתנו לו ומוחזר לרשותו לא גרע ממשיכה וק"ל ודקדק לומר וכן הדין בנותן ר"ל דוקא בל' נתינה לאפוקי בל' מחילה ועי' מ"ש בד"מ:
ולמעלה פירשתיו יפה בסימן קכ"ו ע"ש:
כתב הרמב"ם כשם שהמוכר צריך לסיים כו' עד כיצד כו' שם בפ"ג כ"כ ועבד"ר: ואני כתבתי למעלה שגם במכר יכול להקנות כו' בספרי ב"י כתוב ז"ל בסימן קכ"ז עכ"ל וק' הלא לא נזכר בסימן קכ"ז דבר מזה ונראה דט"ס נפל בהדפוסים ונחלף להן כ"ף בקו"ף וצ"ל קק"ז ור"ל בס"ס ר"ז סעיף ב"ח דשם כתב רבינו דאפילו דבר שאינו קצוב כלל יכול אדם לשעבד וחל השיעבוד עליה וכ"ש דבר קצוב אלא שאינו מסויים שיכול להקנותו גם בסימן ס' ס"ט כתב רבינו כן ודלא כהרמב"ם מ"ש ואף דבאלו מקומות לא דיבר ממכר אלא משיעבוד ושם בסוף סעיף י' חילק רבינו בין שיעבוד להקנאה שכתב שם ז"ל אע"ג דקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לענין מכר או מתנה אבל בל' חיוב חל האחריות והשיעבוד ע"כ צ"ל דרבינו ס"ל דבזה שוים הן שהרי בסימן רל"ב ס"ז כתב אדברי הרמב"ם ז"ל וזה נוטה לצד דבריו שכתב שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ואני כתבתי למעלה שלדעת א"א הרא"ש שיכול להקנותו וה"ה שיכול למחול עכ"ל הרי דס"ל בפשיטות דהדין כן לענין הקנאה וה"ה במכר ומתנה וק"ל כן נראה שהוא דעת הב"י במ"ש למעלה בסימן קק"ז אבל היותר נ"ל דמש"ר ואני כתבתי למעלה רימז למ"ש לעיל ס"ס רי"ד דהאומר בית בביתי אני מוכר לך נותן לו בית הפחות והמשך ל' רבינו כך הוא ואני כתבתי למעלה (בס"ס רי"ד) שגם במכר יכול להקנות דבר שאינו מסויים והוא מגמרא דנדרים דבית בביתי צריך ליתן לו בית גם איני מבין כו' כלומר אפילו אם נאמר דס"ל להרמב"ם דההיא דנדרים לא קיימא אליבא דהלכתא כ"א ההיא דמנחות כמ"ש ר"ן שם אכתי איני מבין מה שחילק כו' ועוד דהא כו' ר"ל ועוד הא אפילו למסקנא דמנחות צריך עכ"פ ליתן לו לפחות עלייה אע"פ שלא סיימה ובזה נתיישב דלא תקשה שדברי רבינו סותרים אהדדי ששם ס"ס רי"ד כתב שאם אמר לו בית בביתי אני מוכר לך אינו יכול ליתן לו עלייה וכאן כתב אלא ניתן לו עלייה וק"ל ובאמת צריך ליתן טעם לדברי הרמב"ם שנהירין לי שבילי דתלמודא כשבילי דמתא איך לא שת לבו לזה ולא עוד אלא שהרמב"ם גופא כתב האי דינא דהאומר בית בביתי או שור משורי אני מוכר לך דנתן לו הקטן או המת או הנפול (מיהו בזה י"ל דהרמב"ם נקט בלשונו שם וכתב ז"ל בית מביתי אני מוכר לך כו' נותן לו הקטן כו' נראה דשינה וכ"כ משום דבית מביתי הו"ל כאומר חלק משדה שלי המיוחד ומש"ה ניחא דלא הקשה רבינו דברי הרמב"ם אהדדי אבל ל' הגמרא דקאמר בית בביתי דמשמע מכל בתי מיניה מקשה להרמב"ם) וס"ל לדוחק לומר שהרמב"ם שינה גירסת כל הספרים לגרוס מביתי במקום בביתי ולכאורה היה נראה דהרמב"ם לא כתב דלא קנה אלא באומר קרקע מנכסי דשם קרקע אין לו שיעור דגם חצי אמה מיקרי קרקע ולא סמכה דעתו דהלוקח דדוקא לשדה נתנו חז"ל שיעור שהוא ט' קבין וכמ"ש לעיל סימן קע"א וסימן רי"ח ולא לקרקע משא"כ כשסיים לו קרקע וא"ל חלק שליש או רביע מקרקע זו ואז שיעורו ידוע ובאמר כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתו אע"פ שקנה לכל הפחות הרוב שאני התם דשם נכסי כולל כל דבר גם מטלטלין כמ"ש רבינו לעיל בס"ס רי"ח ולקמן בסימן רמ"ח וכבר כתבתי זה לעיל סימן ר"ז סעיף י"ט אבל ממ"ש המ"מ שם דדעתו דהרמב"ם כדעת ר"י הלוי וכמ"ש לשונו בדרישה ור"י הלוי כתב בהדיא דגם במקנה לו מטלטלין אגב ד"א קרקע אינו קונה עד שיהיו הד"א מסויימות ע"כ לא ס"ל כמ"ש דהא נתן לו ד' אמות בפירוש וע"ל ס"ס קי"ג מ"ש רבינו דמהני קניית מטלטלין אגב ד"א קרקע ולא כתב שם דבעי שיסיים לו הד"א ולא הזכיר שם דעת חולקת וי"ל דרבינו לטעמיה אזיל מיהו ע"כ צריכין לחלק ולומר שהקילו שם דהא התם כתב דאפילו אין ידוע שיש לו קרקע מהני ומטעם שכתבתי שם ועיין בדרישה מ"ש עוד בישובו דהרמב"ם: וכן השיג עליו הראב"ד כתב ב"י לא קאי אלא למה שהקשה מההיא דמנחות וא"ל הא לעיל סימן ר"ט הביא רבינו דברי הרמב"ם סתם בלי מחלוקת שכתב דבר שאינו מסויים אם אין מינו ידוע אינו נקנה י"ל דס"ל לרבינו דל"ד דהתם לא סמכה דעתיה של לוקח כלל דאפשר שלא יהיה בבית זה אלא תבן ולא זהב ונמצא שלא יגיע לו כלום בעד מעותיו והוה כמשחק בקוביא וכמ"ש הרמב"ם גופיה אבל כאן שכותב לו קרקע מנכסי קנויה לך או כל נכסי חוץ מקצתן דיודע זה הלוקח וסמכה דעתיה שיגיע לו עכ"פ קרקע א' במקחו אך שאינו יודע איזהו אם גדולה אם קטנה אם עידית או זיבורית בזה ודאי קנה אף ע"ג דהוה דבר שאינו מסויים וק"ל אבל הרמב"ם נ"ל שמדמה העניינים יחד וכמ"ש בדרישה ע"ש:
הנותן מתנה לחבירו כו' עד לעשות בו כל חפצו כו' האי דינא נלמד מהא דאמרינן פ' י"נ (דף קל"ד) כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לאו מתנה ודייק הרא"ש שם דף י"ט ע"ב מסוגיית הגמרא דל"ד להקדיש קאמר אלא אם אינו יכול ליתן כו':
בד"א שנתנה לו סתם אלא שניכר פי' שנתנה לו בתחילה סתם בלא תנאי אלא שממעשיו וממחשבתו ניכר שהיה דעתו כך בתחלה וכההיא עובדא דבית חורון המוזכר שם (פ' הנ"ל) שאם נתן לחבירו ביתו במתנה והיה אומדנא דמוכח דכדי שיבוא אביו על שמחת בנו שהיה מודר הנאה ממנו נתנו לו אבל גוף המתנה היתה בסתם: אבל אם מפרש אפילו אם נתנה ע"מ שלא ליתנה כו' זה נלמד מדין שכתב רבינו אחר זה שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אף ע"פ שאינו יכול להקדישו ועוד הוכיחו הרא"ש הנ"ל מנדרים ס"פ השותפין וגם מהירושלמי ע"ש וטעמא נ"ל דכיון דאמר כן בפירוש הרי המתנה מבוררת וכאילו נתן לו כלי זה ע"מ שיהיה שותף בו עמו דודאי שמה מתנה ה"נ נתן לו החפץ והשאיר לעצמו שלא יהא רשות להקדישו וכל תנאי שבממון קיים משא"כ נתן לו סתם ולא התנה עמו כלום וגילה דעתו שלא נתנו לו לכל דבר דאין המתנה מבוררת וק"ל:
והנותן מתנה ע"מ כו' נלמד מההוא דאמר רבא אתרוג זה נתון כו' בפי"נ (דף קל"ז ע"ב ע"ש): בין מיד או לזמן קצוב כו' ואע"ג דזו ואצל"ז הוא דרך הפוסקים למנקט כן בלישנא דבין בין גם משום דהוי לא זו אף זו למ"ש בסיפא אם אינו מחזירה:
לפיכך הנותן כו' והקדישו כו' ה"ז קדוש ג"ז מימרא דרבא שם בתר מימרא דאתרוג הנ"ל ותיבת לפיכך שכתב רבינו לפי הנראה קאי אמאי דסמוך ליה לפיכך כיון שצריך להחזירה אמר ע"מ שתחזירהו לי כו' והוא קצת דוחק דא"כ הו"ל לרבינו להתחיל בסיפא ולכתוב לפיכך הנותן שור לחבירו ואמר ע"מ שתחזירהו לי כו' לכן נראה דאריש הענין קאי שכתב הנותן מתנה לחבירו סתם אינה מתנה אא"כ שיהיה בדעת הנותן שיעשה בה המקבל כל חפצו נשמע מזה שהנותן לחבירו שור סתם ע"מ שיחזירהו סתם הקדישו קדוש שהרי מסתמא היה דעת הנותן שיעשה בו כל חפצו כדין כל הנותן ואינו ממועט מסתמא אלא מה שפירש ואמר שיחזירנו והרי החזירו אבל אמר תחזירהו לי הקדישו אינו קדוש שהרי התנה שיחזירנו באופן שהיה ראוי לו וממ"ש אינו קדוש משמע דאף אם הקדישו לא חל עליו ההקדש דאין בידו להקדישו כיון דצריך להחזירו בענין שיהיה ראוי לו ומותר לשמש בו כל ימי השאלה כיון דלא חל ההקדש כלל: ומ"ש וכיון שלא קיים תנאו כו' זהו פשוט דאם לא קיים התנאי דהמעשה בטל ודוק:
בין שהתנה הנותן בין שהתנה המקבל כו' וע"ל ריש סימן ר"ז מ"ש רבינו בזה ובשם הרא"ש ושם מבואר דהיינו כשהתנו כל א' טובתו או שהתנו כן בתחילת הקנין ועיין לקמן בסימן רמ"ג סעיף ט' בדרישה שכתבתי שם במה שיש לדמות מתנה למכירה בעניינים אלו: והוא שיהיה התנאי כפול כו' פי' כגון שאומר אם תתן לי מנה הרי שדה זו שלך ואם לא תתן לא יהיה שלך ולא שיאמר הרי שדה זו שלך אם תתן לי מנה דזהו המעשה קודם לתנאי ועיין בא"ע סימן ל"ח שכ' רבינו פרטי דינים אלו ועבד"ר: אע"פ שרשב"ם וקצת גאונים כו' אלא לתנאי גיטין כו' עבד"ר: שא"צ כל אלו כו' אבל המ"מ כ' תנאי קודם למעשה בעינן בכל דוכתי עיין ברמב"ם פ"ו דאישות ופ"ג דזכייה ועיין בא"ע סימן ל"ח מ"ש שם:
שאלה כו' ראובן נתן ממונו כו' בכלל פ"א דין א' כ"כ: וריבה לזה ומיעט לזה יש לדקדק ל"ל למכתב דריבה לזה ומיעט לזה כי שוים הוי נמי דינם הכי ודוחק לומר משום שמעשה כך היה ונראה דהשואל כ"כ דאם היה נותן לשניהן בשוה והתנה ע"מ שלא ימכרו כו' לא היה מסתפק דאז ודאי דעתו דמי שיעבור שתתבטל מתנתו ויהיה להשני החצי מחלק זה שעבר וכמו שהשיב הרא"ש דאל"כ למאי נתן ולמאי אמר ע"מ והלא בלא מתנתו נמי יירשוהו שניהן בשוה (דמיירי שנתן להן בשעה שהיה שכ"מ וכמ"ש בסמוך) משא"כ עתה דריבה לזה ומיעט לזה נסתפק השואל משום די"ל דלא היתה כוונתו בתנאו אלא שאם יעבור זה שריבה לו יהיה מתנתו בטלה ויהיו שוים בנחלתו ליטול חלק כחלק וק"ל: כאומר מעכשיו דמי ואם נתקיים התנאי המתנה קיימת משעת נתינה כו' שם בתשובה הביא ראיה לזה מהא דתנן בפ' מי שאחזו האומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ופליגי בגמרא רב אמר והיא תתן רב יודא אמר לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנקרע הגט או (שנמכר) [שנאבד] קודם שנתנה דלרב הונא מגורשת למפרע אם תתן אח"כ משא"כ לרב יודא דאינה מגורשת למפרע אלא משעה שתתן חל הגירושין והרי באותה שעה אין הגט בעולם והלכתא כרב הונא ולמד הרא"ש מזה בנדון זה דכמו שמתחיל המתנה למפרע כן מתחיל הביטול למפרע וכדמסיק וכתב דאם לא נתקיים התנאי המתנה מעיקרא בטלה ויש נ"מ בזה וכמ"ש בסמוך: לפיכך אותו שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרא ונשארה ביד אביו כו' שם בתשובה מבואר יותר ז"ל שם ואין לומר כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי להוציא הנחלה מידו כדאמרינן בפרק י"נ נכסי לך ואחריך לפ' אין לשני בהם כלום לפי שאין זה מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק (וכמש"ר לקמן ריש סימן רמ"ח) ל"ד דהתם המוריש הוציא הנחלה מתחת ידו בלא תנאי ולא שייר בה לעצמו כלום אלא שצוה שאחרי מות היורש תשוב הנחלה לאחר וכסבור היה שירושה יש לה הפסק ואין לה אבל בנדון זה שייר הנותן לעצמו דכיון שהטיל התנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא ולא יצאה המתנה מרשות אביהם מעולם הילכך מתנת הגדול לשניהם עכ"ל וזהו ג"כ נרמז כאן במש"ר דנתבטלה מתנתו מעיקרא ונשארה ביד אביו ומשה"נ כתב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כו' וק"ל וע"ל ר"ס רמ"ח ובסי"ב שם דהוכחתי דגם הרא"ש ורבינו ס"ל דלא אמרינן דאין לה הפסק אלא כשהיה נותן בשעה שהוא שכ"מ ושכ"כ רוב הפוסקים בהדיא ושגם מדברי רבינו סימן רמ"ו ס"ב יש להוכיח כן וצ"ל דגם כאן מיירי כשהיה נותן להן בשעה שהוא שכ"מ והשתא א"ש נמי הא דסתם בתשובה וכתב ואחרי מות אביו ירשה כו' ולא כתב ואחר שימות אביו יירשנה משום דאיירי בשכ"מ ומת מיד ועמ"ש עוד מזה בסימן רמ"ח:
אע"פ שפסק רב אלפס כו' דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו כו' הרי נחלקו עליו כו' גם במעכשיו פליגי עליו וכמש"ר בא"ע סימן ל"ח ע"ש: ומ"ש וגם רשב"ם פי' כו' עד"ר סי"א מ"ש מזה:
או בסוף השטר וקנינא כו' פי' או אם כתוב בסוף השטר וקנינא:
אע"פ שכתוב בשטר ע"מ שלא יוכל א' מהן למכור כו' פי' דמשמע אינו רשאי למכור ואם מכר מכירתו אינה מכירה והמתנה קיימת וכמ"ש בסמוך ואע"ג דמיירי דהתנה תנאי כפול ואמר ואם ימכור שלא תהא מתנה הו"א דה"ק לא תהא מתנה להיות שלך לענין שתוכל למכרה וע"ז מביא קרא דלא תוכל לאכול בשעריך דשם אי אפשר לפרש דתהא האכילה בטילה אלא בא להזהיר שלא יאכלנה וה"נ עיקר התנאי היה שלא ימכרנה והתנאי כפול אתא דאם ימכרנה לא תהיה מתנתו מתנה: ומ"ש וע"כ צ"ל שלא ימכור ואם ימכור כו' ומ"מ הוצרך הרא"ש לכתוב הראיה ממ"ש לא תוכל לאכול דאל"כ ק' אע"פ שצ"ל כן מ"מ אין זה במשמעות לשונו דאמר לא יוכל למכור וק"ל: עשה בה כל מה שירצה והא דאמרינן לעיל דיכול לפרש ולהתנות במתנה מה שירצה שם התנאי מי הוא דאם לא יקיימו תהיה המתנה בטילה וכדמסיק שם:
וששאלת אלמנה כו' בכלל ע"ב דין ג' כ"כ: ומ"ש שנתנה שלה כו" ס"א אינו לתיבת שלה ונראה עיקר כספרים שלנו דהמעשה היה דעשאה חלוקה בנכסיה לפי רצונה בין הבנים ואמרה שבאם לא יתרצה בנה הקטן בהחלוקה דאז יהיו כל נכסיה מעכשיו לבנה הגדול: ובאת לומר שאינו מתנה כו' כצ"ל ועל השואל אמר וק"ל: ואין קנין לאחר מיתה ל' קנין משמע שהיה ק"ס בדבר ויש לדקדק הא סתם קנין מעכשיו וכאומר מעכשיו דמי כדלעיל סימן ר"ז וי"ל דהיינו כשלא תלה המעשה בתנאי שהוא לאחר זמן אבל בכאן שתלתה התנאי באם לא יתרצה בנה הקטן לאחר שיגדיל דהוי לאחר זמן וכאומר מעכשיו משוך פרה וקני לאחר ל' יום דמי וכאומר קני זה לבר ברי לכשיהיה צורבא דרבנן ומשום הכי אין הקנין אלא לאחר קיום התנאי אם לא שאמר ע"מ שאז כאומר מעכשיו דמי: שמקבל עליו להפסיד כך וכך פי' ולא כיון מעולם להקנות אלא כדי להסמיך דעת חבירו שיאמינו אחר כך כ"כ הרא"ש פ' שבועת הדיינים ד' נ"ח ע"ד ועמ"ש לעיל סימן ר"ז סי"ו שכתבתי פי' תשובה זו והוא שמחלק דוקא היכא שבתנאי שמקבל עליו אם לא יקיימו יפסיד מכיסו דבר שלא היה חייב בו דבזה דוקא אמרינן דלא גמר בדעתו לקיים אותו תנאי משא"כ בתנאי זה דאין האם מפסדת מכיסה כלום דעכ"פ דעתה ליתן כל אשר לה לבניה והתנאי לא היה אלא שיקח בנה הגדול הכל ואין זה מיקרי הפסד לגבי דידה וע"ש עוד שכתבתי שנראה מדברי הב"י פי' אחר ודחיתי אותו: לפיכך אם היה התנאי כו' כגון שאמרה אם לא יתרצה בנה כו' הא דהוצרך לפרש איכות התנאי משום דתנאי זה הוא אינו כתנאי גד וראובן דשם היה התנאי אם יעברו ונתתם וכאן היה אם לא יתרצה תקוים המתנה ומשה"נ סיים וכתב ז"ל ואם נתרצה בנה הקטן המתנה בטילה ר"ל אם נתרצה דהיינו התנאי לביטול המעשה דהיינו מתנה וק"ל: אם היה התנאי כפול והן קודם ללא כו' ואילו אפשר לקיימו לא' קחשיב משום דהאי עובדא דעלה קאי אפשר לקיימו היה:
דקיי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של כו' וכ"כ רבינו לקמן סימן רנ"ח: