Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השולח חפצים כו' גמרא פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג ע"א) ועד"ר: ינתנו לכלותיו פי' הדברים הראוים לנקבות יתננו לכלות ולא לבנות ודייק רבינו וכתב אם הבנים נשואים כו' ינתנו לכלותיו אבל אם אין הבנים נשואים אע"פ שהבנות נשואות לא אמרינן הבנים יקחו כל הבגדים ויהיו מונחין אצלן עד שיהיו להן נשים והטעם דפרנסת כלותיו מוטלת על בניו ולהכי דעתו קרובה יותר לאשת בנו מלבנותיו הנשואות אבל כל זמן שאינן נשואין עדיין אין דעתו שיתנו לבניו מה שאינו ראוי להן אלא ליתנו לבנותיו לחבבן על בעליהן: ואם אין הבנות נשואות כו' דעתו ודאי לכבד בנותיו כדי שיקפצו עליהן ועיין מ"ש עוד לקמן: ויחלקו בין הבנים והבנות קמ"ל בזה דל"ת שכוונתו הוא שיתנו הכל לבנות שגם זה בכלל שיקפצו עליהן לנשאן הוא שימצאו אצלה דברים הראוים להני שאין להן אבל ברישא דאמר ינתנו לכלותיו לא הוצרך לחלק דאף אם יתנו לכלותיו הכל ממילא יקחו בניו מנשותיהן הראוי להן וק"ל: וכתב הרמ"ה שאם יש בו דברים הראוים לבנים ולבנות פי' דברים שכל א' מהן ראוי לשניהן: יתנו לשניהן פי' לשניהן בשוה וקאי אמש"ר לפני זה והיינו בנים נשואים והבנות אינן נשואות וכ"ש כששניהן אינם נשואים ודוקא באמר שיתנום לבני ביתו סתם אבל אמר יתנום לבני בהא ס"ל כמ"ש רבינו בסמוך בשם הרב רבינו משה בר מיימוני שנותנים אותן לבנים וע"ע בסמוך ועבד"ר: ודאי לדידה שדר פי' הראוי לנקבות:
יתנו לבני הבנות בכלל כן הוא בירושלמי פ' שני דייני גזירות כתבתי לשונו בדרישה ע"ש והיינו לענין דברים שאינן ראוים אלא לבנות אבל דברים הראוים לבנים לבד פשיטא שאינם בכלל דלא עדיף מאילו אמר סתם יתנו לבני ביתי והרמב"ם ז"ל הוסיף דכשאמר יתנו לבני אפילו דברים הראוים לשניהן כאחר נמי הוי לבנים ומסיים התם בירושלמי ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל וכ' נ"י הטעם משום דבחייו רוצה לכבד בנותיו כדי שיהיו חביבות על בעליהן אבל בשעת מיתה אינו רוצה לעקור נחלה דאורייתא והרא"ש בתשובה שהביא רבינו בסמוך כתב הטעם דבחייו חפץ שיהיו קופצים לבנותיו וזה ע"י שתהיינה מלובשות בכבוד אבל לאחר מיתה יש להן עישור נכסים ונראה דאידי ואידי איתנהו ותרווייהו איצטריכו דהירושלמי סתמא קתני ומשמע דמיירי בין בבנות נשואות בין באינן נשואות וכל א' וא' כדשייך דהיינו אם הבנים נשואים אז הא דבנותיו בכלל היינו כשאינן נשואות (דאל"כ כלותיו קודמים וכנ"ל) וא"כ הא דמחלק בין בריא לשכ"מ היינו מטעמא דרא"ש ואם הבנים אינן נשואים אז הא דבנותיו בכלל היינו אפילו בבנות נשואות וא"כ הא דמחלק בין בריא לש"מ היינו מטעמא דנ"י והרא"ש גופא מסיק וכתב שם בתשובה שהביא רבינו בסמוך טעמא דהנ"י ובסמוך אעתיק לשונו כי שניהן צריכים וכמ"ש ובזה תבין מה שסתם רבינו ולא חילק בזה בין נשואות [לבין אינן נשואות] דסמך אמ"ש לפני זה ודוק:
(ד) בד"א בבריא כו' שם בירושלמי: אף על פי שאמר בני לשון רבים בעיא דאיפשיטא בפרק מי שמת והטעם דכתיב ובני פלוא אליאב ועיין בדרישה: וכתב הרמ"ה כו' עיין בדרישה. וכן אין בן הבן בכלל. וכתב הרא"ש בתשובה דאף על פי דאמרינן בעלמא בני בנים הרי הן כבנים בלשון בני אדם אין בני בנים כבנים וראיה מנדרים: אלא בר ברא ודאי אבר ברא קאמר פי' ויתנו לו ולא לבנות אפילו דברים הראוים לנקבות ולית ליה אשה לבר בריה כיון שהוא שכיב מרע ואין דרכו להעביר נחלה וכשהוא בריא ואית ליה בר ברא ובת ינתן לשניהן דבר ברא במקום בן קאי ובנותיו בכלל בניו הם כשהוא בריא ונ"ל שזהו כוונת ב"י שכתב אדברי הרמ"ה הללו ז"ל מסתברא דה"מ היכא דאית ליה ברא אבל לית ליה ברא אלא ברתא ובר ברא לבר ברא יהיב או לשניהן עכ"ל דר"ל לבר ברא היכא שהנותן היה שכ"מ ולשניהן כשהנותן היה בריא ודוק:
שאלה לא"א הרא"ש כלל פ"ה דין ג': והיה לו בת כ"כ שם בשאלה ומשום סיפא נקט ליה הרא"ש דמסיים שם ז"ל ועוד יש לחלק בט"א בין בחייו בין בשעת מיתה דבחייו שהוא נותן מתנה הכל בכלל אבל בשעת מיתה שבא להנחיל אנו אומדים דעתו שאינו רוצה להעביר נחלה מבנים לבנות כי עבירה היא כדאמר שמואל לרב יהודא לא תיהוי במעבירי אחסנתא כו' וזה הנותן העביר נחלתו מבתו וכ"ש שלא יחוש להעברת נחלת אחותו עכ"ל: יחלוקו ב' אחיותיו ויתמי אחותו פי' יתמי אחותו השלישית יחלקו עם ב' אחיותיו שהן בחיים שוה בשוה שליש בשליש כן הוא שם בשאלה והוצרך לפרש כן דאם לא אמר אלא והשאר יטלו שתי אחיותיו ויתמי השלישית היו נוטלין היתומים המקצת וכמש"ר בהדיא אחר תשובה זו ורבינו קיצר משום דאין בו נ"מ:
תשובה נראה לי בכלל כצ"ל: בכלל יתמי אחותו כו' פי' השואל היה מסופק בתרתי שיתמי אחותו היו זכרים ונקבות ואותן נקבות היו גדולות ושאל אם הם בכלל יתמי אע"ג שהן גדולות או לא או אם אינן בכלל לגמרי כיון שהן נקבות וע"ז השיב דבכלל יתמי יש זכרים ונקבות גדולים וקטנים וק"ל: שלא מצינו חילוק בתלמוד בלשון יתומים כו' שם בתשובה מסיק וכתב ע"ז ז"ל והא דאיתא בפרק הנזקין בעי ר' אחדבוי יתומים שאמרו גדולים או קטנים על מתניתין דאין נפרעין מנכסי יתומים התם משום דיהיב טעמא למילתיה דתקנה הוא דעבוד רבנן ליתמי ולקטנים הוא דעבוד רבנן לגדולים לא עבוד רבנן כו' ורבינו קיצר ורמזו במה שמסיק וכתב אלא שיש מקומות שתקנו כו' וק"ל: כיון דמתנה נתן להם כ"כ ג"כ בתשובה ונראה שדקדק לכתוב כן משום דאין בת זוכה במקום בן בלשון ירושה וכמ"ש בסימן רמ"ו: היינו דוקא היכא דאמר בני כו' אלא דבחייו כו' כתב כן כדי שלא תקשה כון דאומר לבני אין הבנות בכלל אם כן למה חילק שם בירושלמי בין בריא לשכ"מ וכנ"ל וקאמר דהטעם משום דבחייו ניחא ליה שיהיה להן קופצים כו':
הנותן מתנה לחבירו או שכ' כו' פי' הן שהמתנה היה דבר מטלטל הניתן מיד ליד או שהוא קרקעות שדרך ליתנם בכתיבה גם י"ל דר"ל הן שנותן לו מתנה פרטית או מתנה כוללת דהיינו נכסיו שכולל הרבה כמ"ש רבינו בס"ס רי"ח ובס"ס רמ"ח אפ"ה אמרינן דיחלוקו ובמתנה כללית דרך בני אדם לכתוב מש"ה כתב לשון כתיבה אצל נכסיו כאן ובסמוך ריש סימן רמ"ח ולעיל בס"ס רמ"ה סעיף י"ד ע"ש: וא"ל לך ולבני פי כו' גמרא פי מי שמת (דף קמ"ג): היא נוטל החצי כרב יוסף דאמר שם הכי ולמד לה מדתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ואיפסיקא הלכתא כוותיה בשדה ענין ומחצה וזהו שמעתתא דמחצה ושמעתתא דענין כתב רבינו לעיל ס"ס קצ"ה כל זמן שעסוקים באותו ענין יכולין לחזור ע"ש ושמעתתא דשדה כ' רבינו לעיל ריש סימן קע"ד ע"ש הוא נוטל החצי ובני פ' החצי כצ"ל: וכן הדין אם הנפרטים כו'. אשמועינן דל"ת הטעם דנוטל החצי משום דבמה שפרט אותו אחשבינהו נגד הכלל ולעולם אין הכלל נוטל אלא כא' מהנפרטים קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא דלפעמים הפרט נוטל פחות דהטעם הוא מדחלקינהו אמדינן דעתו דיטול כל א' החצי אשר"י ור"ן: כגון שאמר נכסי לפ' ולפ' ולפ' ולבני כו' כצ"ל וז"ל מ"ו ר"ש ולא נראה בעיני כאשר כ' בשם הרמב"ן באשר"י דמי שמת (דף רי"ב ע"א) עכ"ל: