הנותן מתנה לחבירו כו' כלומר האומר לחבירו ליתן לו מתנה וחוזר בו ב"י ופשוט הוא: אבל במתנה מרובה לא כן הוא בפ' הזהב מימרא דרבה בר בר חנה ודוקא לעשיר אבל לעני אפילו מרובה נמי דזכי לה מתורת נדר כדלעיל (סימן ר"ד ורמ"ג וקכ"ה:

אסור ליתן מתנת חנם כו' בספ"ק דע"ז תני לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ר' יהודא אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה ואע"פ דר"מ פליג הלכתא כר' יהודה והא דכתב רבינו אבל מותר ליתן לגר תושב ולא קאמר דמצוה ליתן לו דהרי אנו מצווין להחיותו וכדמסיק י"ל דה"ק מותר ליתן אף שיש בידו דגר משלו בדי חיותו ויותר מ"מ כיון דמצוה להחיותו כשאין לו אין זה בכלל איסור מתנת חנם ודקדק רבינו לכתוב מתנת חנם לאפוקי מתנה לרגיל לעשות עמו נייח נפשיה דמיחשב כמכרו לו וכ"כ התוס' פ' כל שעה. עוד שם דהא דאמרו מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ההיא לא מיקרי מתנת חנם כיון שיש בו משום דרכי שלום עכ"ל וכ"כ רבינו בי"ד (ס"ס רנ"א) ושם לא כתב רבינו עם עניי ישראל וכ"כ בשם מ"ו ר"ש דעם ל"ד קאמר גם י"ל דמש"ה קאמר עם דאף אם יש עניי ישראל אל יאמר האדם אם אפרנס עניי עכו"ם אזי אחסיר לעניי ישראל ע"ש ובסימן של"ה ובסימן שס"ז: ומ"ש לעע"ג כתב ב"י לאו לאפוקי ישמעלים (ע"ל סי' רס"ו) אלא למעוטי גר תושב והוא המקבל עליו ז' מצות בני נח שאנו מצווים להחיותו ע"כ:

הנותן מתנה לעבד כו' מבואר בכמה מקומות מהם פ"ק דקידושין ובפ' חלון: ביארתי היטב כו' סימן ע"ה:

בספר י"ד סימן רס"ז:

מדת חסידות שלא לקבל מתנה כו' ברפ"ג דקידושין: שנאמר ושונא מתנות יחיה פסוק הוא במשלי ט"ו וכך דריש ליה בריש פ"ג דקידושין. והא דקבע הכתוב שכר מצוה זו ביחיה מפני שדעת האדם להיט אחר קבלת המתנות בסוברו שיחיה ע"י המתנות לנפשו ולנפש ביתו. ע"כ כתב שאדרבא הבוטח בה' ושונא המתנות יחיה גם י"ל שכ"כ כדי לשמוע מכלל ההן הלאו לפי שהנוטל מתנה צריך להחניף לבריות הנותנים לו ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים וכל כיוצא בזה ובזה ודאי גורם מיתה לעצמו משא"כ המבזה ושונא מתנות דא"צ להחניף לשום אדם וק"ל ועבד"ר: