Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ופגע באבידתו כו' אם יכול להחזיר כו' כ"כ הרמב"ם פי"ב מהלכות גזילה: שאבידתו קודמת כו' משנה בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"ג ע"א) ול"ד אבידתו אלא ה"ה שאר הפסד שיגיע לו כגון ביטול מלאכתו מחמת ההשבה וכדמסיק רבינו לכתוב בסימן זה ובסימן שאחריו אלא שבשאר עסק ומלאכה כשרוצה לשלם לו שכר מלאכתו צריך לעסוק בהשבה משא"כ באבידה כשהיא אבידה כשיעור אבידה של חבירו דכשישלם לו חבירו שיעור כל אבידתו לא ירויח כלום בהשבה וגם לפעמים יאמר באבידתי אני חפץ שהיא חביבה עלי ולא בתשלומין מש"ה נקט וכתב אבידתו קודמת וק"ל: מאפס לא יהיה כו' כן הוא שם בגמרא ופרש"י הזהר מן העניות ומסיק הגמרא וקאמר אמר רב יודא אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך ופרש"י דאע"פ דלא חייבתו תורה יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם תמיד מדקדק פורק מעליו עול ג"ח וצדקה וסוף שיצטרך לבריות עכ"ל והן הן דברי רבינו ונ"ל כוונתן שלא יורה היתרא לנפשיה להתנצל תמיד ולומר לא אשיב ואעסוק בעסקי שלא אבוא לידי הפסד והתורה אמרה אפס כי לא יהיה בך אביון שבאמת לא פטרה התורה אלא בשהפסד שלו מוכח וניכר: שאם ידקדק [כו'] סופו כו' מדה כנגד מדה שכיון שהוא פורק ממנו עול ג"ח מיראתו שלא יבוא לידי עניות לכן בסופו יבוא לידי כך והוא ע"ד שאמר הכתוב מגורת רשע [היא] תבואנו ונ"ל דמזה הורגל בפומי דאינשי לומר דקדוקי עניות לפי שהעניות באה לו מהדקדוק וכמ"ש וק"ל:
שטף נהר חמורו כו' עד סוף הסימן מקור דברים הללו המה ממשנה וגמרא דפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קט"ו וקי"ו) ועבד"ר בסימן זה ובסימן רס"ה ושם כתבתי לשון הגמרא ולשון הרא"ש וביאורו בס"ד: שלו שוה מאה ושל חבירו שוה ר' דאל"כ מה היה דעתו של זה שהניח שלו לאבדן והציל של חבירו אלא משום שסבר שיטול מחבירו יותר מכדי שיעור חמורו: אין לו אלא שכרו כפי מה שנותנים לפועל בטל להציל חמור אבל שכרו מיהא נוטל ואינו מחשב שכר השבת אבידה דהא לא גרע הצלת חמור שלו מאילו היה לו מלאכה ובשיש לו מלאכה התורה פטרתו מלהשיב כדלקמן (סי' רס"ה) ועמ"ש שם בדרישה:
בד"א שהיה בעל החמור שם וזה לא התנה פי' כיון שלא התנה והיה יכול להתנות יכול בע"ה למימר מי ביקש זאת מידך אם לא היית מצילו אני בעצמי הייתי מצילו או ע"י אחר: אבל אם לא היה שם פי' אם לא היו הבעלים שם להציל אף שלא התנה עם שום אדם צריך ליתן לו דמי חמורו דכיון שהניח מלאכתו דהיינו הצלת חמורו ועסק במלאכה כבידה כמו מלאכתו דהיינו הצלת חמור חבירו דין הוא שיתנו לו בערך ביטול מלאכתו דהיינו דמי חמורו ול"ד למבטל ממלאכתו ועוסק בהשבת אבידה דאין לו אלא כפועל בטל וכמש"ר (בר"ס רס"ה) דהתם הוקל לו בטרחת השבת אבידה ומש"ה אומדין לו ואף אם יאמר לא ניחא לי בביטול אין מאמינים לו אם לא שהתנה בפי' משא"כ כאן כמ"ש וק"ל: או שהתנה כך בפני ג' פי' ואפילו היו הבעלים שם אם התנה עם ב"ד ש"ד וכן מוכח בסמוך (ס"ו) ודין זה יצא ממה שאמרו בפ' א"מ גבי השבת אבידה כמו שיתבאר בסימן הבא: אפילו עלה שלו מאליו טעמא כיון דמעיקרא בשעה שירד להציל חמור חבירו הפקיר חמור שלו ועי"כ מתחייב לו חבירו מיד לשלם דמי חמורו כשעלה אח"כ חמורו מאליו זכה בו מההפקר ומשמיא רחימו עליה:
ולא הציל כו' שם בעיא דאיפשיטא: שכרו הראוי לו כו' פי' ולא כל מה שהתנה עמו ול"ד לשוכר את הפועל להביא תפוחים לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא דנותן לו שכרו משלם דהיינו כל מה שהתנה עמו אפי' הרבה (כדלקמן ס"ס של"ה) דהתם עביד שליח שליחותיה משא"כ כאן (כך תירצו התם בגמרא דהגוזל דף קי"ו ומדמקשה שם בגמרא מהא דשוכר הפועל כו' לההיא דירד להציל מזה דייק וכתב ר"מ מפד"ו ז"ל בתשובותיו סימן ס"ג בשם רמב"ן דהא דלא הציל דקאמר נמי ר"ל בין נשטף בין עלה מאליו דומיא דהתם דקתני מצאו שהבריא או מת כו' ע"ש) וע"ש בתוספות ונ"י ומ"ש לקמן:
וכן שנים שפגעו כו' משנה פ' הגוזל (בבא קמא דף קט"ו): ונסדק כד של דבש כו' פי' בגמרא שהחבית כרוכה ומקושרת בעקל באופן שאע"פ שהיה מסודק אינו אלא מטפטף מעט מעט: ושפך זה יינו פי' זה שפך יינו מעצמו: אין לו אלא שכרו פרש"י שכר כלי ושכר פעולה ע"כ כלומר אבל לא דמי כל יינו והטעם כמ"ש לעיל גבי חמור כיון שהבעל שם היה לו להתנות וכיון שלא התנה יכול לומר מי ביקש זאת מידך כיון שלא היה אלא מטפטף אף בלא הצלתך לא היה לי הפסד כ"כ שהייתי מציל בעצמי או ע"י אחרים ושם בגמרא עבד צריכותא לתרווייהו דאי אשמועינן הך דהכא הייתי אומר הכא הוא דכי התנה כמה יהיה שכרו בעי למיהב ליה כל שכרו מטעם שזה הפסיד בשבילו את יינו בידים. אבל גבי חמור דממילא אימא אפילו התנה ופריש נמי אין לו אלא שכר טרחו קמ"ל ואי אשמועינן התם הייתי אומר להיפך דהתם כיון שלא הפסיד בידים אין לו אלא שכרו כשלא התנה אבל הכא דפסיד בידים אפילו לא התנה נמי קמל"ן ועבד"ר:
ואם אמר לא אשפוך וכו' עד שתתן כו' נראה דאם לא היה שם בע"ה ולא ב"ד שיוכל להתנות לפניהן ג"כ צריך ליתן לו כל דמי יינו כמו בהציל חמור חבירו הנ"ל ומטעם שכתבתי אלא משום דהתחיל בשנים שפגעו זה בזה והיינו שהבעל היה שם מש"ה סיים ג"כ בזה שהתנו עמו או עם ב"ד של שלשה שהיו ג"כ אצלם ועבד"ר שם כתבתי טעם אחר ודו"ק: ואם הוא בענין כו' היה נשפך לארץ פי' ואם אינו כרוך בעקל שאז היה נשפך מיד לארץ והיה נפסד (כיון שאין לו כלי להצילו בו משא"כ לעיל בחמור שיכול להציל בידו לכן אינו מפקירו שסובר תמיד שיצילו בעצמו רש"י) אז הוי כמו הפקר כלומר ואע"פ שצווח ואינו מפקיר הו"ל כצווח על ביתו שנפל ודאי שנתייאש וכל מה שיציל הוא לעצמו:
אין לו אלא שכרו הראוי לו פי' שכר כלים ושכר פעולה כדלעיל ודין זה כתבו ג"כ הרמב"ם ז"ל פי"ב דהלכות גזילה ולמדוהו מההוא דטול דינר והעבירני דבסמוך דכל כה"ג דרגילין לשלם אין צריך לעשות בחנם אף שזה היה מסוכן וניצל על ידי זה שהעבירו וכי בשביל זה ישתכר שלא ישלם שכרו של זה שספינתו מוכנת ועומדת לכך כל השנה ליטול עליה שכר לכל הבא להעביר את עצמו וכן קנקנים של זה הפועל מוכן ועומד לעשות מלאכה כזו וליטול עליה שכר לכל הצריכים אליו וכמו שמשמע מלשון וזה בא בקנקנים כו' דמשמע שיצא מביתו להיות מוכן להצריכין לו ולא שתכר זה עבורו שהציל לו את דבשו וק"ל: כיון שלא הפסיד כלום כלומר כיון כשנותן לו ישכרו מה שרגילין ליתן לו שוב אין לו הפסד בהצלתו זו ובהמותר יכול לומר לו משטה אני בך גמרא:
ואמר לו טול דינר כו' פי' ואמר לבעל המעבורת טול דינר: אין לו אלא שכרו פי' שכר הקצוב להספן: בטל מצודתך כו' צריך ליתן לו כל שכרו נראה דר"ל כל מה שפסק לו אפילו טובא ואע"ג דבגמרא קאמר טעמא דמילתא משום דא"ל אפסדתן כוורא בזוזא ה"ט משום דקאי שם כשפסק לו דינר בשכרו אבל ה"ה טפי נמי כשפסק לו יותר מה"ט גופא דהא ידוע דגם בזוזא דהוא דינר לאו מילתא דפסיקא דאפסדיה אלא כיון דהיה יכול להיות שהיה צודה בעת הזאת בעד דינר דגים הצריכוהו ליתן כל הדינר כמו שפסק עמו ה"ה אם פסק עמו טפי משום דגם זה יכול להיות שיעלו במצודתו בפעם ההיא כ"כ דגים ומש"ה סתם רבינו וכתב כל שכרו וכן מוכח לשון הרא"ש והרמב"ם ועבד"ר כי שם הארכתי בהוכחת זה ודוק: