Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המגביה מציאה לחבירו כו' (בפ" ק דמציעא) פי' ראובן שאמר הריני מגביה מציאה זו מע"ג קרקע כדי לזכות בה לשמעון אפי' לא א"ל שמעון שיגביה אותו על שמו קנאה ואין המגביה יכול לחזור בו והיינו כשהגביה מן הקרקע לגמרי וכדמסיק: אפי' לא אמר כו' רמב"ם פי"ז מהל' אבידה כ"כ:
הגביהוה שנים כא' כו' רמב"ם שם והרא"ש שם ומטעם דכל אחד מגביה לחבירו דהא אי לא הוה הגבהת חבירו הוה כמונח ראש השני על הארץ ולא היה זוכה אלא במה שבידו וניחא ליה לכל אחד למיעבד שליחות דחבירו כדי שיקנה גם הוא על ידו וק"ל:
לא קנה לא זה ולא זה דהגבהת חרש לא מהניא (אלא מפני דרכי שלום כדלקמן סי" ער"ה) והו"ל ראש אחד כאילו מונח ע"ג קרקע ומתוך שלא קנה פקח ל"ק חרש דטעמא מאי אמרו רבנן שהגבהת חרש הוא הגבהה לעצמו משום דרכי שלום דהיינו כי היכא דלא ליתו לאינצויי בהדי החוטפים ממנו הכא מימר אמרי פקח לא קנה אנא אקני גמרא שם: ומיהו מה שביד כל אחד קונה פירוש אפילו חרש קנה מה שבידו ומפני דרכי שלום כמ"ש: אבל אם הגביה כו' קנה מדכתב קנה משמע פקח לבדו צ"ל דמיירי דלא הגביהו החרש כ"כ גבוה מעל הארץ עד כדי שתיעקר מע"ג קרקע בהגבהתו ולית ביה משום אינצויי דהא מצינן ליה למימר מילתא בטעמא דאילו לא הגביה פקח כ"כ גם הוא לא הוה קנה ואם הוא איפכא שהחרש הגביה כ"כ ולא הפקח נראה דבכה"ג הראב"ד מודה דלא קנהו החרש לבדו כיון דלא קנהו הפקח ולית ביה משום אינצווי למימר אי הוה מגביה הפקח כ"כ הוה קנה כיון דמ"מ עתה מהגבהה זו לא קנהו ומש"ה נקט הראב"ד בלשונו דאם הגביה הפיקח ולא כתב אם הגביה אחד מהם ומ"מ צ"ע שאינה מונחת ע"ג קרקע בהגבהתו כלומר שהרי בהגבהתו לבדו אינה מונחת ע"ג קרקע אם יניחנה החרש ומשום שהחרש תפס בה לא גרע וק"ל: הגביהוה ב' חרשים כו' מבואר בגמרא שם ומטעם הנ"ל כדי שלא ליתו לאינצויי
טלית שמונח כו' גמרא שם: וניתק ראש הב' כו' אע"פ שלא הגביהו אלא השפילו כשהביאו אצלו מ"מ כיון שראש האחד עדיין בידו נחשב כאילו ראש השני ג"כ בידו ומש"ה קני: אבל אם לא היה ראש השני עדיין בידו כו'. פירוש שהתחיל לנתק ראש הב' וקודם שהגיע ליפול מהעמוד שמט ידו גם ממה שהיה בידו נמצא כשניתק מהעמוד לגמרי ונפלו שתי הקצוות ביחד לארץ מש"ה לא קנאה אע"פ שקודם שנפלו יחד היה אז מוגבה הכל בפעם אחת ג"ט מכחו כיון שעתה (פי' לאחר שנפל מהעמוד) לא היה בידו הו"ל כעני המנקף בראש הזית שלא קנה אע"פ שמכחו היה כולו באויר גבוה ג"ט מהארץ כיון שבדרך ירידה היה באויר וכמ"ש בדרישה: ומ"ש כיון שעתה כולה בארץ ל"ד עתה קאמר אלא ה"ק במאי קא באת לומר דקנה כיון שהיה מוגבה מכחו ג"ט הלא עתה באותה שעה שהיה מוגבה היה מוכן ליפול באין מעכב בו לארץ והרי הוא אז כאילו הוא מונח בארץ ולא היה באויר מכחו וק"ל:
והכה ע"ג הדף ועלה מכחו ג"ט הא דבעינן ג"ט מעל גבי הדף נראה דהיינו דוקא כשחזר ונפל ע"ג הדף שאז הדף נחשב כקרקע שלו אבל אם הוגבה מע"ג הדף מחמת הכאתו ונפל לארץ אפילו לא הוגבה מע"ג הדף אלא מעט כיון שעכ"פ הוגבה מכחו והיה אז ג"ט באויר מע"ג הארץ קנהו וז"ש אח"כ אבל אם לא עלה מכח הכאתו למעלה ולא כתב אבל אם לא עלה ג"ט מחמת הכאתו אבל דוחק לומר כל שלא הוגבה ג"ט כאילו לא הוגבה כלל דמי ועד"ר ודוק: אפילו שהדף גבוה ג' כו' כיון שלא היה שום דבר בידו וגם לא הוגבה כלל ע"ג הדף שיהא נראה בו הקנין ועבד"ר:
ראה המציאה כו' משנה שם:
ואם אמר תנה לי ונטלה כו' קנה אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל בעלמא דכל האומר תנו כאומר זכו דמי וכמ"ש בשמו לעיל (סי' רמ"ג ס"ד וסי' קכ"ה) שאני התם כיון דאיכא דעת אחרת מקנה אותו אנן אמדינן לדעתיה דניחא ליה דליקני מהשתא משא"כ כאן שראובן אומר לשמעון תנה לי נמצא שעשאו שליח ליקחנה וליתן אותה לידו ולא לזכות בשבילו והרי שמעון אומר אמת שהגבהתיה כדי ליתן אותה לך דמ"מ לא קנאה ראובן עד שיתנו לידו שכך א"ל תנה לי ועכשיו אני חוזר בשליחותי ואיני רוצה ליתנה לך נ"י: ואח"כ אמר זכיתי בה כו' לא אמר כו' דאף לפי דבריו שזכה בה לעצמו תחילה כיון שנתנה לו אמרינן ודאי לשם מתנה נתנה לו נ"י ע"ש:
וה"ה נמי אם הגביה מעצמו כו' פי' אף שאמר ברבים קודם שהגביה שהגבהתו לזכות חבירו ובשבילו מ"מ יכול לומר כשהגבהתיה נשתנה דעתי והגבהתיה לעצמי והא דאמרינן המגביה מציאה לחבירו קנאה היינו כשאמר בשעת ההגבהה הריני מגביה לצורך חבירי וק"ל ועיין בסמ"ע (סי' קס"ג) שם כתבתי דלא תקשה דברי ש"ע דשם אמ"ש כאן בסימן זה: