Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוד יש דברים המותרים כו' כל דיני דסימן זה הוא מס"פ מרובה ועבד"ר: משום תקנת יהושע פי' יהושע כשהנחיל את הארץ לישראל ע"ת האלו הנחילם להחזיק כל אחד בחלקו שיהיו שלו חוץ מלדברים הללו שיהיה הפקר: שנוהגת אף בח"ל כו' כלומר וכיון שהם נוהגים אף בח"ל לכן אביאם הדברים ואפרשם ומש"ה כ"ר שנוהגת בשי"ן ולא כתב ונוהגת בוי"ו ומ"ש שנוהגת בח"ל בב"ק דף פ"א א"ל רב יודא לשמואל תנאין שהתנה יהושע אפילו בבבל א"ל אני אומר אפילו בח"ל וכ"ש בבבל שמצוים עוברים ושבים והוצרך להתנות עכ"ל. ורבינו שכתב משום תקנת יהושע לשון משום משמע לי כאילו אומר אף על פי שיהושע ודאי לא התנה עם ישראל אלא בא"י בהיותם שם בזמנו ולא עלה על דעתו אז שיגרשו ממנה מ"מ מתקנתו יש ללמוד לנהוג כן ג"כ איש עם רעהו ישראל וזהו שאמר שמואל אני אומר אפילו בח"ל ובזה יתיישב נמי הא דתניא שם וכתבו רבינו בסמוך אר"י תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לתוך שדהו וקוצץ ענף של חבירו כו' עד שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ דק' שהתחיל ואמר שתנאי ב"ד הוא וסיים וכתב שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ אלא ודאי ה"ק מתנאים של יהושע למדו הב"ד לתקן ג"כ האי והא דפריך שם ז"ל עשרה ותו ליכא כו' ולא קאמר דהאי לא קחשיב משום דיהושע לא התנה עליהן אלא שלמדוהו מתקנתן י"ל דה"ט משום דחשיב שם בהדייהו ג"כ הא דשלמה תיקן והו"ל למחשב נמי הא וק"ל ועבד"ר:
ביער שאילנותיו גסי' שאינה יכולה לכלות האילנות ע"ל סימן ת"ט ששם כ"ר דין בהמה דקה אי מותר לגדל בח"ל בכ"מ בשלו: ואצ"ל בהמה גסה כו' כל זה כך הוא בגמרא ונראה דמ"מ אצטריך לאשמועינן ליה דל"ת דוקא בהמה דקה ביער דקה אסור משום דדרך בהמות דקות להשחית אבל גסה אין עליה שם משחית ואף אם מקלקלת קצת אינו היזק ביער דקה משום דהדר צמח ליה (מש"כ) [מכ"ש] ביער גסה קמ"ל: לחים המחוברים בכל מקום פי' אפילו בשדה חבירו דכיון שהם לחים וגם מחוברים אסח בע"ה דעתיה מינייהו ובגמרא מסיק ובלבד שלא ישרש כלומר לא יעקרם עם שרשיהן ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: אבל התלושין שכיון שטרח עליהן בעל השדה ותלשן דעתיה עלייהו ואסור ליטלן רש"י: והן יבשים דעתיה נמי עלייהו לאור: בכל ענין אסור אשאר עצים קאי כלומר ושאר עצים שאינם קוצים בין תלושין בין מחוברין בין לחים בין יבשים לעולם אסור ליקח מהן:
ומלקטין עשבים כו' למאכל בהמה: והוא שזרען לאכול הקנים פי' הקנים הם מאכל אדם ואז העשבים יפים לו לפי שהם מתפשטות ומודלות על העשב ונעשין להסמיכם כעין דלית של כרם ואם זרען להאכיל התלתן לבהמה כיון דלבהמה הוא דזרען עשבים נמי איבעי לה ובגמרא קאמר ומנא ידעינן אמר רב פפא עושין ערוגה ערוגה לאדם ואין עושין ערוגה ערוגה לבהמה: אז העשבים קשין לה דמכחשי לה וממעטים יניקתה:
וקוטמין נטיעה כלומר אדם הרוצה לקטום בד הראוי לנטיעה לנטוע או להרכיבו רשאי לקטמם: וכאשר יקטום כו' מדחזר רבינו וכתב בזיתים שלא הוצרך להזכירו שכבר הזכיר זיתים גם מדכתב וכאשר יקטום ולא אמר בקיצור חוץ מגרופיות של זיתים שאינו רשאי לקטום אלא צריך להניח כביצה כו' מוכח דתרתי קאמר רבינו ולהקדמת הענין צריך שתדע מש"ר ס"ס רי"ו ז"ל הקונה אילנות לקצצם לשריפה מניח לו שני ענפים הסמוכים לארץ וקוצץ השאר כו' ע"כ והוא בב"ב דף פ' והטעם כמ"ש שם שאז חוזרין וגדלים וז"ל הגמרא שם הוא מניח לו שני אגרופות נמצא שרבינו מפרש לשון גרופיא המוזכר בגמרא ענפים וכן פי' הערוך והתוס' וא"כ מש"ר כאן חוץ מגרופיא של זיתים כו' ה"פ הרוצה לקטום ענף מאילן חבירו לנטוע קוצץ בכל מקום שירצה בלא רשות חבירו חוץ מגרופיא של זיתים כלומר מזיחו ?זית שכבר נקצץ לשריפה ונשתיירו בו לאחר שנקצץ ב' גרופיות שמשם אין לקטום כלל והטעם כיון שכבר נקצץ פעם אחת כשחוזרין וקוטמין ממנו אפילו בד קטן ממהר להפסיד משם ואפשר דה"ה בשאר אילנות נמי אין קוצצין ממה שגדל מהנשאר ע"פ השיעור שנתבאר סימן רי"ו אבל יותר נראה דדוקא קאמר וכמ"ש בדרישה ואח"כ כתב וכאשר יקטום כו' פי' וכאשר יקטום במקום שרשאי לקטום דהיינו בשאר אילנות בכל אופן ובאילן זית שלא נקצץ מעולם צריך להניח בזיתים כו' פי' מאילן זית אינו רשאי לקטום שום ענף כ"א מאותן הגדלים ויוצאין מגוף האילן משיעור ביצה גובה מקרקע ולמעלה ולא מאותן הענפים היוצאים למטה ממנה ובקנים ובגפנים רשאי לקטום מהענפים הגדלים לתעלה מפקק התחתון ופקק היינו קשר שדרך אילנות להיות בהם בליטות בליטות כעין קשרים ולא מהגדלים למטה מן הפקק כך פירש"י והרמ"ה פי' בזית כו' פלוגתתו עם רש"י הוא דלרש"י יכול לקצוץ כל הענף עד גוף האילן ושיעור ביצה לא נאמר אלא על מקום יציאת הענף בגובה האילן ולהרמ"ה שיעור ביצה הנזכר בגמרא בזית ושיעור פקק הנזכר בקנים קאי על שיעור מה שיניח מאותו ענף הנקצץ וס"ל שאף במקום שהתירו לו לקצוץ צריך להניח דבר מה מעיקר הענף שיוכל לחזור ולגדל משם ואפשר דלהרמ"ה יכול לקצוץ אפילו מהענפים הסמוכים לקרקע: ומש"ר אבל מגוף כו' אינו מלשון הרמ"ה אלא לשון רבינו הוא וגם לרש"י אינו רשאי לקטום מגוף האילן מידי שלמה יתירו לו ליקח עצו של חבירו לחנם ושלא לצורך ועבד"ר: ומאילן חדש פירש"י בד הגדל וניתוסף בשנה זו שעדיין אינו עושה פרי:
אפילו מחדש פי' וכ"ש מעיינות ישנות מימות יהושע רש"י:
ומחכין בימים לשון חכה שצדין בהם הדגים בל"א אנגיל: ומ"ש של כל אדם פי' שיש לכל אדם בחלקו ביחידות ולשון הגמרא הוא בימה של טבריה ופירש"י ואע"פ שנחלק כו' כלומר ונמצא שהיתה של יחיד ועד"ז הן דברי רבינו: לפרוש קלע פירש"י דרך שרים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים:
מפני היתידות פי' בימות החמה יבש הטיט ונעשה כיתידות במקום דריסת האדם והבהמה שדרסו שם בימי החורף ונעשו כשחיתות וכדי להנצל מהם יכול להלוך בצד הדרך אפילו במיצר שדה חברו ואפילו בשעה שהתבואה שם בשדה רש"י:
והתועה בכרמים פי' שיצא מן הדרך הישר ובא בכרמים:
ואם הוא כו' כפול בי"ד סימן שס"ד:
ר"י אומר עוד תנאי ב"ד בגמרא לא נזכר בדברי ר"י תנאי ב"ד אלא סתם ר"י אומר בשעת הוצאה כו' וסיים ביה שע"מ כן הנחיל יהושע כו' ובברייתא דר"י כתוב בה תנאי ב"ד אבל סיים בה נמי שע"מ כן הנחיל יהושע כו' ופריך התם תלמודא אמאי לא חשיב להו נמי בברייתא די' תקנות כו' ומשני כיחידאי לא קאמרינן ומזה פסק הרי"ף דלית הלכתא כוותייהו של אלו המוסיפין והרא"ש כתב נהי דלא ניחא לתנא למנקט דברי יחידאי מ"מ אפשר דהילכתא נינהו וכבר כתבתי לעיל ר"ס שמ"ש תנאי ב"ד וסיים ביהושע היינו לומר שהב"ד שאחרי יהושע תקנו כן שלמדו מתקנתו דיהושע ע"ש: שיוציא אדם את זבלו פי' שמוציאו כדי לזבל שדהו ומניחו בר"ה תחילה שדריסת הרגל טוב לזה: כל ל' יום פי' כל ל' יום יכול להניחו בר"ה ואין בני ר"ה יכולין למחות בידו: ומיהו אם הזיק חייב לשלם ע"ל סימן קנ"ה מסמ"ח עד סנ"א: שמי שברח לו נחיל פי' של דבורים: וחבירו אומר לו שפוך כו' הא לעשותו מעצמו לא כדלעיל סימן רס"ד וחילוק זה חילק הרא"ש בפ' הגוזל בתרא לדחות ראיות הרי"ף ע"ש: וכתב הרי"ף דאין הלכה כו' כבר כתבתי טעם פלוגתתן ונראה דדוקא בהא פליג משום דלא ניחא ליה לאינש להיות ניזק ולקבל שכרו או לשפוך יינו ואינך דניחא לאדם בשלו אבל מודה דאם אמר בעל אבידה תניח מלאכתך ותשיב אבידתי ואשלם לך כל שכרך דחייב לעשותו כמ"ש רבינו בס"ס רס"ה ומש"ה סתם רבינו שם וכתב הדין כן בלא פלוגתא וגם נזהר רבינו ולא כתב בסימן רס"ד בדין שפיכת יינו ושטיפת חמורו דין זה דאם זה אמר שפוך יינך או תניח חמורך להציל את שלי ואני אשלם כל דמי יינך או חמורך דמחויב לעשותו משום דלא רצה לכתוב שם הדין דיש בו פלוגתא וסמך אמ"ש כאן בס"ס רע"ד אבל להרא"ש ודאי כולן שווין הם דכמו שסבר דמחוייב לשפוך יינו ולקצוץ ענף אילנות ה"נ מחוייב להניח לשטוף חמורו כשהלה רוצה לשלם לו כל הפסדו וק"ל: