אחר שנתגייר כו' דין זה למד מההיא דאיסור גיורא (ב"ב דף קמ"ט) דהו"ל תריסר אלפי זוזי בי רבא כו' ואע"פ שמרי בריה לידתו בקדושה היה כיון שזריעתו לא היה בקדושה לא היה יורשו וכ"כ ב"י ולפ"ז לא הו"ל לרבינו לכתוב ולא הוליד בישרא כו' אע"פ שהוליד בנים בעודו עובד כוכבים כי ידוע לך מ"ש רש"י ז"ל בפי' החומש בפ' בראשית על הפסוק ועירד ילד ז"ל שלידה משתמשת שתי לשונות לידת האשה וזריעת תולדות האיש וילד ידובר על שעת זריעת האיש והוליד ידובר על שעת לידת האשה הבאה ע"י זריעתו האיש בה והול"ל כאן ולא ילד בישראל שפי' שלא הזריעה בישראל ואח"כ הול"ל אע"פ שהוליד בישראל פי' הוליד האשה כשהיה ישראל כיון שזריעתו היה בעודו עובד כוכבים אינו יורש ואפשר של' תורה לחוד ול' גמרא והפוסקים לחוד וע"ל ס"ס קכ"ז ס"ב בלוה מן הגר ומת דלא יחזיר לבניו שם נתבאר בגמרא דאם לידתן בקדושה אף שהורתן שלא בקדושה מחזירין להן וכמ"ש שם בפרישה ודרישה ע"ש:

שהפקר אין כו' וברמב"ם פ"א דזכייה מסיים שזו כמתנה היא פי' ובמתנה ליכא דינא דבר מצרא כדלעיל סימן קע"ה ונראה פשוט דאף אם בעל המיצר רוצה ליתן לו דמי השדה שזכה מהגר או שדה אחר במקומו אפ"ה אין בידו כח לסלקו וכדין מתנה הנזכר בסימן קע"ה אע"פ שאותו טעם דמתנה דאמרינן בגמרא (וכתבתיו שם והוא דניחא ליה לנותן ולמקבל שיהא האי שדה בידו למזכרת אהבה) לא שייך כאן בנכסי גר מ"מ מדמדמהו למתנה אין לחלק בינייהו:

שאלה לא"א הרא"ש כו' בכלל ט"ו כ"כ: ומש"ר ושיעבוד קבורתו כו' שם בתשו' איתא ושיעבוד קבורה כו' והוצרך הרא"ש להביא ראיה מב"ח של"ת שחל שיעבוד קבורתו על הנכסים שהרי אם נתן כל אשר לו במתנת שכ"מ היה צריך להניח ממנו לצורך קבורת הנותן דהא כתב הרא"ש בתשובה והביאה רבינו בסימן רנ"ג סמ"ח דאם נתן ראובן כל אשר לו לשמעון חוץ מחפצי הבית שהניח ליורשו דאין על המקבל מתנה לקברו כ"א על היורש מחפצי הבית שהניח לו ע"כ דמשמע הא לא הניח ליורשו כלל חייב המקבל מתנה ליתן לצורך קבורת הנותן מש"ה כתב דאין מזה ראיה דחל השיעבוד אהנכסים דא"כ גם ב"ח היה מחויב להניח להקבורה דהא ודאי שיעבוד דקבורה חל מיד שקנה השדה והוא מוקדם לב"ח ואנן קיי"ל דאין ב"ח צריך להניח וכדמסיק ושכ"כ הרמ"מ בחוב האלמנה אלא ודאי לא חל שיעבוד קבורה על נכסיו ומקבל מתנה (שכ"כ) שאני משום דכיורש שווייהו רבנן וכמש"ר בסי' רנ"ג סי"ח וביורש ה"ט משום דאין להן לירש הנכסים הצריכין למורישם לקבורה והטעם דעדיף הזוכה מנכסי הגר ממקבל מתנת שכ"מ משום דהזוכה בנכסי' הגר זכייתו היא מדין חכמים וזוכה בו קודם יציאת נשמתו משא"כ מקבל מתנה דזוכה בו מכח הנותן והנותן אין כוונתו שיזכה כ"א לאחר מותו וכמש"ל:

וכן פסק הרמ"מ ז"ל כצ"ל:

היה לגר כו' בב"ב ד' נ"ד ואע"ג דבמכר אפילו י' שדות בי' מדינות קנה כולם בזוכה בנכסי גר שאני כמש"ר לק' ס"ס קצ"ב ועבד"ר: אפילו במכוש אחד פי' בהכאה אחת דהיינו רפק בה פורתא: לא קנה במכוש אחד אלא כמלוא מענה פירוש מדת תלם אחד דהיינו שיעור מה שדרך השור לחרוש בחרישה אחת: מלוא מענה לימינו כו' הכלל שתדע הוא שלעולם קנה ע"י המכוש כמלוא מענה לכל צד בנכסי הגר נמצא כשהכיש בקרן זוית של גבול שדה גר א"א לו שיקנה אלא תלם א' לאורך השדה ואחד לרחבו דצדדים האחרים של מקום המכוש אינם מנכסי הגר וכשהכיש באמצע השדה אז קונה לכל צדדיו וזהו ציורו * (דהיינו אם הכיש במקום שרשום א' קנה במרובע עד מקום שרשום ב' ג' ו' ואם הכיש במקום שרשום ב' קנה במרובע מקום שרשום א' ד' ג' ה' ואם הכיש במקום שרישומו ו' קנה מקום של כל הציור א' ד' ז' ח' וק"ל): ומ"ש ומלוא מענה לפניו מרובע ר"ל כל מענה בפני עצמו ארכה עם רחבה תהיה מרובע: בד"א בשדה בית הבעל פירוש שם אינו קונה אלא תלם א': אבל שדה בית השלחין דהיינו שהוא יבש מאוד וצריך השקאה תמיד בהאי קנה טפי במכוש א' דהיינו כל מה שנקרא ע"ש הגר ומפרש רבינו ואזיל דלאו ממש כל הנקרא בשמו דהיינו כל נכסיו קאמר אלא כל מה שהיה נקרא בית השלחין של פלוני הגר על שם שהיה רגיל להשקות מבורו ועיין בדרישה ושם הוכחתי דמה שכתב רבינו מתחילה כל מה שנקרא ע"ש הגר לשון הגמרא תפס ולאו דוקא קאמר אלא ר"ל כאילו כתב כל מה שנקרא ע"ש בור א' שיש לו לגר דמיניה איירי כאן וה"ה ע"ש בור א' וכלל הדברים המה דקנה כל שיעור קרקע שרגילין להשקות מבור יחיד (שאותו הבור מצרפן יחד אף שיש בו שיעור שדות הרבה) ואומרים מקום פ' שותה מבור פ' ולאפוקי המותר שאינו נשקה מאותו הבור אלא מבור אחר אותו לא קנה במכוש זה וזהו שדייק רבינו וכתב מבור פ' ולא כתב מבור של פ' אלא פ' קאי אבור ולא אבעל הבור והו"ל כאילו אמר מבור יחידי פלוני ודוק ועד"ר: ה"ג ואם הוא מסויים במצריו ואין ביניהם כו' א"נ ה"ג כגון דלית ביניהן כו' ועיין בדרישה ושם הוכחתי גירסות הללו ומ"ש ואם הוא לשון יחיד משום דקאי אשם קרקע והם זא"ז יחד: כל מה שהוא כו' פי' יהיה מה שיהיה בין של בעל בין של שלחין: מצר וחצב שם בגמ' מאי חצב אר"י אמר רב שבו תיחם יהושע את הארץ לישראל ופי' ר"ש בין איש לאיש בין שבט לשבט נטע אותו לפי שאינו יונק ומתפשט לא לכאן ולא לכאן אלא יורד ויונק כנגדו ולפיכך חשוב ג"כ מצר להפסקה: והרמב"ם ז"ל כתב כו' וא"א הרא"ש כתב כו' פי' הרמב"ם לא חילק בין שדה בה"ב לשדה בה"ש אלא אם נקראים כולם ע"ש הגר אז קונה כולה אפי' בשדה בה"ב ואם לא נקראו על שמו כלל אז לא קנה אפילו בבה"ש במכוש א' אלא כדי שיעור התלם במרובע ועד"ר:

היו לו ב' שדות כו' כל זה מבואר שם דף נ"ג

לקנותו ואת החיצון כו' והטעם כיון דהחיצון משועבד לפנימי לדריסת הרגל הוא בטל לגבי פנימי להיות נקנה בחזקתו כל שנתכוין לקנות גם אותו: ורי"ף נתן לפנימי כו' מפני שהוא גורס החזיק בפנימי לקנות אותו ואת החיצון פנימי קנה חיצון לא קנה:

כיצד היא החזקה כו' כן משמע שם דף נ"ג: ומש"ר כדפרשינן לעיל ר"ל בסימן קצ"ב ע"ש: ויש שהיא חזקה כו' דברי רבינו שבכאן סתומים ולכאורה נראה שהאי חזקה דאכילת פירות קאי אחזקה שקונין בה מיד דומיא דנעל גדר ופרץ וקאמר דהוי חזקה בלוקח וק' לפי' זה דלעיל בסימן קצ"ב סי"א כ"ר בהדיא שזו דעת הרמב"ם אבל לדידיה מסתבר כהראב"ד דס"ל דגם בלוקח לא קנה ע"י אכילת פירות ועוד דא"כ מאי אפילו אכל פירות כמה שנים דקאמר הא ודאי לענין חזקת הקנין אין חילוק בין שעה אחת לג' שנים שכל דעביד מידי דקונים ביה אפילו לא עשאו אלא שעה אחת קנאו ואם עבד מידי דאין קונין בו מה יועיל עשייתו אותו זמן רב ומאי רבותא לכן צריכין לומר דרבינו כ"כ אליבא דמאן דס"ל הכי וה"ק ואפילו מ"ד דמהני בלקיחה בזכייה בנכסי הגר מודה דנ"מ וסמך רבינו אמ"ש בסימן קצ"ב במקום מקור הדין דשם כתב מקור אשיש בו פלוגתא אבל גם זה דוחק לכ"נ לפרש דברי רבינו דה"ק כיצד היא חזקת קנין בנכסי הגר כדרך שהיא בלוקח כך היא בנכסי הגר דהיינו נעל גדר ופרץ אבל יש חזקה המועלת בלוקח ולא בנכסי הגר והיא חזקת ג"ש שהלוקח שבא בטענה ואמר ששדה זו לקחתי ממך והיה בידי שטר מכירה וכשהחזקתי בה ג"ש ולא מחו בידי לא דקדקתי עוד בהשטר טענתו טענה כמו שמפורש לעיל ואילו בנכסי הגר הבא ואומר החזקתי בהן חזקה גמורה והראיה שאכלתי ג"ש פירותיה לאו ראיה היא דבנכסי הגר מי ימחה בידו לכן אין האכילה ראיה ופי' זה הוא אמיתי לכל הדיעות (והוא כל' הגמרא דב"ב דף נ"ז דקאמר הרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה ובנכסי גר ל"ק ע"כ) אבל ק' דא"כ מה זה שסיים רבינו וכתב ולא תיקן גוף הקרקע הא ע"כ רבינו איירי עד השתא כשטוען שתיקן גוף הקרקע דאל"כ בלוקח לא מהני חזקת ג"ש כמ"ש בהל' חזקת קרקעות דחזקה בלא טענה אינה חזקה ומשנה שלמה היא אלא ע"כ כשטוען החזקתי כראוי והראיה שאכלתי ג"ש ודכותיה בנכסי הגר מיירי באומר החזקתי כראוי בתיקון גוף הקרקע והראיה שאכלתי ג"ש לאו חזקה היא דלא מהימנין לוה וא"כ מאי ולא תיקן כו' הול"ל אינו ראיה שתיקן גוף הקרקע ולא הוי חזקה וצריכין לדחוק ולומר דה"ק דאין לו ראיה שתיקן בה ועוד יש לדחוק וליישב דמש"ה כתב ולא תיקן כו' דק' לים לרבינו אמאי ל"ק בנכסי הגר באכילת פירות נהי דאין האכילה ראיה שהחזיק כבר חזקה גמורה זולת האכילה מ"מ אכילת פירות עצמו תיהוי חזקה לקנות בו דהא א"א שיאכל פירות אם לא ע"י חרישה שחרש יחפר באדמה ולא גרע מנעל וגדר ופרץ בשלמא בלוקח א"ש דאפילו גדר ופרץ ל"מ אא"כ עושה כן בפני המוכר או שלא בפניו וא"ל חזק וקני להכי כשזה כופר ואמר מעולם לא החזקת בה ברשותי צריך ראיית חזקת ג"ש אבל בנכסי גר קשה לכן כתב דמיירי באופן שאכל הפירות ולא תיקן הקרקע כלום שלא חרש ולא עשה דבר בגוף הקרקע וכגון שמצאה חרושה וזהו שסיים לפיכך המוצא שדה הגר חרושה כו' ודוק ועמ"ש בדרי' ס"ס קצ"ב ודלא כב"י שם: ולא כיסה אחר הזריעה כו' וזה לא הוי חזקה דבעידנא דשדא ביה לא שבחה השתא דקא שבחה ממילא קא שבחה גמרא: דלוקח קונה בכל ענין כו' כצ"ל: דאי בפניו כו' כלומר דאי בפניו ולא א"ל חזק וקני ע"כ בעסוקין באותו ענין דאל"כ לא הוה קונה כלל אם לא שא"ל חזק קני ואז מהני אפילו שלא בפניו כיון שעסוקין באותו ענין ודאי אדעתא למקני בה עבד: מסתמא שליחותיה דמקנה עבד ובסימן קצ"ב הסכים לדבריו:

הבונה פלטרין כו' מימרא בב"ב ד' נ"ג ועד"ר: וכגון שעשה כו' ז"ל מ"ו ר"ש ז"ל זו היא דעת התוס' אבל דעת רשב"ם דאף בהעמדת דלתות לחוד קנה וכן מסקנת הרא"ש כדלעיל סימן קצ"ב עכ"ל ואני בעניי אין [אני] רואה כאן מקום קושיא כלל כי כבר כתבתי בסימן קצ"ב דמוכרח מדברי הרא"ש שחילק בין קנין נכסי הגר לקנין איש מרעהו דאל"כ סתרי דברי הרא"ש מיניה וביה דמעיקרא הוכיח דהעמדת דלתות לא מהני ואח"כ מסיק כדברי רשב"ם דמהני ע"ש ותראה כדברי ועמ"ש מזה עוד בדרישה:

וה"ה אם עשה כו' כ"כ הרא"ש בפ' חזקת: וכתב הר"י והעצים כו' ביאור הפלוגתא נ"ל שהר"י ס"ל דמ"ש בגמרא ובא השני ונעל קנה פי' קנה הקרקע אף במקום שצריך לשלם להראשון העצים והאבנים או לחזור וליתנם לו כשאמר הראשון עצי ואבני אני נוטל וכמ"ש בסימן שע"ה דהיורד לתוך חורבתו ובנאה שלא ברשות אם רוצה אומר עצי ואבני אני נוטל והוא מסקנת הגמרא פ' השואל ואם רוצה להניח שמין לו וידו על התחתונה והרמ"ה חולק עמו בתרתי חדא דס"ל כל שלא הגביה כדי לקנות אין הגבהתו מועלת לו כלום השני דס"ל דבנכסי הגר אם היו האבנים שלו או שכיון לקנות אז לא קנה הקרקע שום אחד מהן שהרי זה יכול לומר עצי ואבני ממש אני נוטל נמצא שלא יועילו לו דלתות של זה כלום ותלמודא דקאמר שני קנה מיירי בהגביה סתם ובנאה (הגר) ולא כיון לקנותה ולהכי שני קנה הכל והרא"ש ס"ל בחדא כר"י ובחדא כהרמ"ה דהיינו לענין אפילו לא כיון הראשון לקנות בהגבהה בזה ס"ל כר"י דאפ"ה קנה ולענין היכא דקנה הראשון העצים והאבנים ס"ל כהרמ"ה דכיון שיכול לומר עצי ואבני אני נוטל לא קנה השני הקרקע ותלמודא דקאמר בתרא קנה היינו כשבנה ע"י פועל ודוק:

המוצא פלטרין כו' שם בפ' ח"ה דף הנ"ל: אפילו ציור א' וכיור ז"ל הב"י הגי' היא סיוד וכיור ופר"ש סיוד טוח בסיד וכן הוא גי' הרמב"ם פ"ב מה' זכייה וט"ס הוא בדברי רבינו מ"ש ציור וכיור [כו'] ציורין מחוקין על הקיר עכ"ל ולי נראה דגרסינן ציור וסיוד ולומר דרבינו לא רצה לכתוב לשון הגמרא אלא לשון המפורש יותר וטעות זה נפל בספרים דכתבו כיור במקום סיוד: ומש"ר כנגד הפתח דוקא קאמר ופי' בכותל שכנגדה דשם נראה יותר לנוי וסגי באמה אבל במקומות אחרים טפי מאמה בעי ומדברי הרמב"ם נראה דשלא כנגד הפתח אפי' טפי מאמה ל"מ ודוקא צורת פרחים אבל של חיה ועוף חשוב ודי בא' ולא בעינן אמה ב"י:

המציע מצעות כו' מימרא דר"ש שם ופר"ש המציע מצעות ושכב שם על הקרקע כו': הואיל ונהנה פי' משא"כ אכילת פירות דלא מיקרי נהנה מגופה אלא דומה לנהנה ממעשי ידיו של עבד שבישל לו קדירה או תפר לו בגדו דאינו קונהו עד שיגביהנו וכן דימה אותו הרמב"ן והר"ן הביאם ב"י בסימן קצ"ב ע"ש:

היתה מחיצה כו' מימרא הוא בעירובין דף כ"ה: אפילו נבלעו כו' פי' לאחר זמן ועיין בא"ח סימן שנ"ז דלענין קרפף שלא הוקף לדירה ובנה מחיצה ע"ג מחיצה ונבלעו התחתונות מהני העליונות כתבתי שם בדרישה לחלק בין הבא לקנות בנכסי הגר דבעינן שיעשה מעשה דמהני לגוף הקרקע בשעת הקנין:

היה גודר או פורץ כו' ?פשוט ביבמות פרק ר"ג:

משכונו של ישראל כו' מימרא בפ' הפרה: מוציאין אותו מידו פי' מיד המחזיק:

וה"ה נמי אם יש לו פי" לגר: משכונת קרקע מוחזק ביד ישראל אין לפרשו שהקרקע מוחזקת ועומדת איך שהיא של ישראל אלא שהגר אוכל פירות דא"כ ק' דלמה דייק יותר לכתוב תיבת מוחזק גבי קרקע מגבי משכון מטלטלין ועוד דביד ישראל לא משמע הכי וגם אין לפרש דר"ל שהקרקע היא ביד ישראל והוא אוכל פירות אלא שמוחזקת היא שיש לגר שיעבוד עליה דאדרבא לימא רבותא דאפילו היא ג"כ ביד הגר אפ"ה מוציא ישראל הראשון בעלה מידו לכן נ"ל להגיה מיד במקום ביד ומוחזק אגר קאי וכאילו אמר אם יש לגר חזקת משכון על קרקע של ישראל וכן מבואר לעיל סימן ע"ב וי"מ דה"ק הקרקע שלוה עליה הגר לישראל מוחזקת היא עתה ביד ישראל אחר זה שהחזיק בה עתה אחר מיתת הגר דדינו נמי דמוציאין אותה מיד הזוכה אבל לשון התרומות סוף שער מ"ט שם כתב סתם אם יש לגר שט"ח על משכונת קרקע מוחזקת ומ"ש וה"ה נמי במשכונת קרקע אע"ג דלכאורה כ"ש הוא משום דהו"א במשכונת קרקע שאכל הגר פירות תחשב של גר טפי וק"ל:

משכונו של גר ביד ישראל כו' מימרא בפ' הפרה:

גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו כו' ברייתא היא בב"ב דף קמ"ב ודברי רבינו הם כדברי הרמב"ם בפ"ב דזכייה ולאפוקי מפי' רשב"ם דלשם דפי' דאיירי שמת בנו אחר חזקה של ראשונה וק"ל: או שעדיין לא מת פי' הגר:

ומש"ר והחזיקו בהן אחרים כו' נראה דוקא כשהחזיקו בו אחר שכבר שמעו שנית שמת אבל החזקה שהחזיקו קודם שידעו האמת שמת לא כלום היא וק"ל: והמחזיקים בראשונה ל"ק כתב המ"מ בפ"ב מהל' זכייה הטעם כיון שלא החזיקו אלא מחמת שמועה ולבסוף שמעו שאין חזקתן כלום ונסתלקו מהנכסים והחזירו נפקע חזקתן עכ"ל ואין להקשות מזה למש"ר בי"ד גבי אבילות בסימן ש"מ א"ל מת אביו וקרע וישב עליו ג' ימים ובאו כו' ופסק ואח"כ א"ל מת כו' (היה בראשונה) דיצא ידי קריעה ובימים שישב באבילות דשאני הכא דמיד שהוגד להן שחי היה הגר ונפקע חזקתן הן עצמן יאשו נפשם מהנכסים ועשאום הפקר כבראשונה וק"ל:

גר שמת כו' בפ"ק דקדושין וכגי' הרי"ף והרא"ש דגרסי וכאבא שאול וכ"כ הר"ן שם וכ"כ בפ' השולח וכ"פ הרמב"ם שם:

גר שבזבזו ישראל כו' כ"כ המ"מ שם בשם העיטור: