Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
האומר על א כו' משנה פ' י"נ ועד"ר: ומ"ש בין נכסים כו' כן הוא דעת הרא"ש וכדמסיק רבינו וכתבתי ל' בדרישה ומשמע מלשונו דס"ל דבלא קרא דיכיר הנכתב בבכור הוא נאמן בפשוט. מכח סברא כיון שאין ידוע לנו אם בנו הוא או לא למה לא נאמינו כשאומר שהוא בנו וא"ש דל"ת מנ"ל למילף פשוט מבכור דא"ל היכא דגלי קרא גלי ועוד דילמא דוקא בידוע לנו שהוא בנו האמינתו תורה לומר שהוא בכורו אבל באין ידוע לנו שהוא בנו אינו נאמן לומר עליו שהוא בנו וכיון דיליף לה מכח סברא לחוד נראה דלא איירי הרא"ש ורבינו אלא כשבאין לכאן מחדש ואין לנו הכרה בהן כלל אם הוא בנו או לא הא אם היו דרים כאן כמה שנים ולא היה משגיח עליו והיה בערום ובחוסר כל הו"ל כהוחזק שאינו בנו ושוב א"נ לומר עליו שהוא בנו וכן מש"ר בסימן רע"ז בבכור שנאמן אפילו באינו מוחזק שהוא בנו מיירי בכה"ג דוקא ואע"ג דבסמוך באומר זה עבדי ואח"כ אומר עליו שהוא בנו נאמן התם מיירי באין ידוע אם השגיח עליו או לא או שידוע לנו שהשגיח עליו ובדיבור פיו לחוד קראו עבד אבל איפכא ודאי נאמן על מי שאנו מוחזקין בו שהוא בנו לומר שאינו בנו דהא בזה שהאמינתו תורה לומר על בן בין הבנים שהוא בכור ממילא משוה נמי שהוא מוחזק בנו לאינו בנו ה"ה שנאמן ג"כ לומר בהדיא אינו בני וק"ל ואע"ג דהרא"ש לא כתב אלא נאמן בנכסים שיפלו לאחר מכאן ולא הזכיר שיהא נאמן בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס מ"מ מסתברא לרבינו דאין חילוק לדידן דקיי"ל כרבנן דס"ל דאין אדם מקנה לחבירו דשלב"ל א"כ מה לי לאחר מכאן מה לי כשהוא גוסס וכ"כ בזה הב"י:
ודעת רשב"ם הוא דא"נ אלא בנכסים שהן בידו ובמגו דאי בעי הוה נותנם לו במתנה ולא בנכסים שיפלו לו לאחר מכאן וכ"ש כשהוא גוסס וק"ל:
אינו אחי [כו'] א"נ דדוקא על בנו האמינתו תורה להכירו ואינו נאמן במגו דאי בעי היה נותן ממונו לאחרים דמגו במקום חזקה הוא זה כיון דמוחזקין אנו בו שהוא אחיו:
אע"פ שא"נ כו' לענין יוחסין פי' כשיש לו בנים א"נ לענין יוחסין לפסול לבנו מ"מ לענין ירושה נאמן אפילו יש לו בנים והטעם כתב המ"מ דלענין יחוס אינו מן הדין שנאמר שיהיה הוא פסול ובניו כשרים הילכך כיון דלגבי בניו דבנו א"נ גם לגבי בנו א"נ אבל לענין ירושה מה לבני הבן בירושתו בעוד אביהם קיים הילכך אינם מעלין ולא מורידין לענין ירושה ועוד דאפילו יהיה זכות לבני הבנים בירושה מ"מ כבר היא יכול להפקיעו אם נותן נכסיו לאחרים משא"כ לענין יחוס שא"א לפסול ואע"ג דלגבי אחיו א"נ לומר זה אינו אחי במגו דאי בעי יהיב נכסיו לאחר התם הוא שלא נתנה לו תורה ההיכר אלא לבנו והו"ל כאומר אחי הוא ולא יירשני שלא אמר כלום אבל בבנו אפילו יש לו בנים ודאי נאמן:
אמר זה בני עד והרמ"ה כתב כו' כל זה בב"ב דף קכ"ז: ומש"ר לא היה קוראו תחילה בני דחזקה אין אדם מחבב עבדו כ"כ לקרותו בן וכיון שהגיד שהוא בנו וע"ז האמינתו התורה שוב אינו חוזר ומגיד אפילו תוך כדי דיבור אע"ג דבכל התורה תכ"ד כדיבור דמי שאני הכא דכיון דחזקה דאין קורין לעבד בנו מאי שיצא מפיו מחזיקו לבנו ודאי ושוב אינו יכול להפקיעו מחזקתו דאנן סהדי דלאו עבד הוא והו"ל דומיא דקידושין וע"ז דאמרי' דאפילו תכ"ד אינו יכול לחזור בו וכ"כ ב"י ורבינו ס"ל מדלא פרטו אלא קידושין וע"ז ש"מ דבעלמא בכ"מ אמרינן תכ"ד כדיבור דמי ומשום דאין הכרח לדברי רבינו מש"ה כתב ונראה כו' ולא כתב בל' פלוגתא וק"ל ועמש"ל ס"ס קצ"ה ונלע"ד דלכ"ע אם כשאומר אח"כ מה שאמרתי תחילה בני זה עבד הוא דנאמן ואמרינן דבנו הוא אבל מן השפחה נולד לו ואף דאז לא הוה בנו דהרי ישראל הבא על השפחה הולד עבד כמוה מ"מ בנו הוא ושייך למיקרי בזה יכיר ונאמן אפילו הוא אמר בנך אני ואיני עבד כיון שגם הוא מודה שבנו הוא ודוקא כשאומר שאינו בנו אלא עבדו א"נ עליו דהא לא האמינתו התורה כ"א אבריה והרמ"ה חידש דאפילו אמר בני זה עבד הוא א"נ כשאמו מוחזקת בישראלית: ואפילו אינו משמשו תשמיש של עבד מ"מ כיון שהוא מוכן תמיד לעבודתו וסר למשמעתו לכן קראו עבד: אמר עבדי וחזר כו' פי' למוכסן אמר שהוא עבדו שאם היה בנו למה היה לו לומר למוכסן שהוא עבדו שהרי מן העבד צריך ליתן מכס ולא מן בנו: והרמ"ה כתב כו' ק"ק למה כתב והרמ"ה כתב בל' פלוגתא דאפשר דהכל מודים לדברי הרמ"ה וא"ת למה כתב הרמ"ה דינו אכשעבר אבית המכס ולא כתב בסתם הא דנאמן לומר עבדי כו' וי"ל משום דלא מצינו בגמרא דנאמן לומר עבדי כ"א בזה ובמ"ש שם דאם אמר עבדי הוא ושוה כך וכך דהוי עבד ואינו נאמן לומר אח"כ שהוא בנו וזה שעובר אבית המכס נזכר שם בגמרא ראשונה ועוד דבההוא דאם אמר עבדי הוא ששוה כך וכך וחזר ואמר בני הוא דקאמר א"נ אינו מוכח ממנו דעבד הוא ע"פ דיבורו אלא א"נ לומר שהוא בנו וק"ל: ה"מ דלא איתחזק אמו בבת ישראל כו' כלל דבריו נ"ל שנתבארו במה שהקדים וכתב שהתורה לא האמינתו כ"א אבריה וכמ"ש (כי את בנו) יכיר ולמד ממנו ר' יודא שנאמן עליו אפילו לשווייה ממזר וה"ה לשווייה עבד והיינו דוקא כשאומר בני הוא עבד ואין אמו מוחזקת בבת ישראל ואז הוי כאילו אמר אני הולדתיהו משפחה אבל כשאמו מוחזקת בבת ישראל אז א"נ לומר בני זה עבדי הוא דהרי הוא כאילו מעיד על אמו שהיא שפחה והרי היא בחזקת ישראל (ואין לומר שכוונתו הוא להעיד על נפש עצמו שהוא עבד ובא על אמו ישראלית ומצידו הוא עבד דא"כ לא הוה זה הבן עבד דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר) אבל ודאי נאמן לומר להרמ"ה ע"ז שאנו מוחזקים בו בבנו שהוא ממזר אף שאנו מוחזקים באמו שהולידתו שהיא אשה כשרה דהו"ל כאילו אמר זה אינו בני ובזה הוא נאמן דגם זה בכלל יכיר הוא דיכיר אם הוא בנו או לא ומ"ש הרמ"ה בריש דבריו דנאמן לומר בני זה ממזר דאיכא למימר דהולידו מחייבי כריתות דמשמע דוקא כשאין אנו מכירין את אמו שהולידתו אבל כשאנו מכירין את אמו שהולידתו והיא בחזקת כשרה א"נ לומר שהוא ממזר ואצ"ל אינו בני דנעשה ממזר ממילא וכדמסיק ז"א דא"כ אדכתב הרמ"ה דכשמוחזקין באמו שהיא בת ישראל שא"נ לומר עליו שהוא עבד הול"ל נמי דכשאמו ידועה ובחזקת כשרות אינו נאמן לומר עליו שהוא ממזר אלא ה"ק כשידוע שאשתו הולידתו אז א"א לומר עליו בני זה ממזר הוא דכיון שידוע שאשתו הולידתו והוא מודה ואמר שהוא בנו א"כ אינו יכול להיות שהוא ממזר הילכך לעולם בהאי לישנא שיאמר בני זה ממזר א"נ אלא כשאין אמו ידועה דאז מצינו למימר דעם א' מחייבי כריתות שכב וילדה ממנו דבנו הוא וממזר הוא אבל כשאינו אומר בני זה ממזר אלא אומר זה שאתם מחזיקים עליו שהוא בני מפני שאשתי ילדתהו ממזר הוא ודאי נאמן כאילו אומר אינו בני הוא דגם באומר ממזר ר"ל שהוא מעם זר ולא ממני נתעברה והו"ל ממזר ממילא אבל לא כשאומר זה שאתם מוחזקים בו שבני הוא אינו בני אלא עבד הוא דאף כשאינו בנו אינו מוכרח להיות עבד אא"כ אמר שאמו שפחה היא וע"ז לא האמינתו התורה ונראה דה"ה כשאמו ידועה בבת ישראל כשרה והוא אומר בני זה ממזר הוא א"נ לעשותה ממזרת דלאו כל כמיניה לפסלה בממזרת כמו בשפחות וק"ל:
כתב הרמב"ם ז"ל מי שהיתה כו' כ"כ בפ"ד מה"נ ועיין בהמ"מ שהאריך ליתן טעם לדבריו: אם ת"ח הוא כו' פי' זה האב דודאי לא עבר לבעול שפחה אי לא שחררה תחילה: ה"ז יירשנו וכ"ש שאינן יכולין למכרו לעבד: מהמפקירין עצמן לכך פי' שדרכן לבעול שפחה ושייך ביה ל' הפקר שעבר על לא יהיה קדש וכן על הכזונה יעשה את אחותינו מתרגמינן שם נפקת ברא ופירש"י ל' הפקר: מוכרין אותו וכ"ש שאינו יורש: ה"ג במיימוני ואם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתייבמת ור"ל אשתו האחרת הכשירה בודאי וגם גירסא שלפנינו אחין מאביו מתפרשת כן ומשום דפטור יבום וחליצה תולה בבני האב: שהוא על עיקר הקבלה כלומר על עיקר דין התלמוד וקראו קבלה לפי שהכל הלמ"מ וע"ד משה קבל תורה מסיני כו': ויש מי שלא חילק בין כשרין לשאר העם לענין שלא ימכרו כו' כן הגי' לפנינו בכל הספרים והמשך לשונו הכי הוא לי נראה דבין לענין יבום בין לענין מכירה בין לענין ירושה יש חילוק בין ת"ח וכשר לאדם אחר ויש שלא חילקו בין ת"ח לשאר העם לענין מכירה וס"ל שבשניהם אינו יכול למכרו אבל לענין ירושה מודים לי דיש חילוק בין ת"ח לאיש אחר ויש מי שחולק לגמרי עלי וס"ל דאפילו לענין ירושה לא נחלוק בישראל פי' לא נחלוק בין אדם כשר לשאר אינש ובשניהן יורש כיון דמ"מ ישראל הוא ותיבת בלבד אינה נמשכת עם לענין שלא ימכרו אלא מלה עומדת לעצמה ור"ל שלענין מכירה לבד חולקין ור"ל שאין לחלק בו בין כשר להדיוט ולאפוקי היש מי שהורה שס"ל דגם לירושה אין מחלקינן וק"ל ובמיימוני איתא הגי' אלא לענין כו' אבל א"א לישבה כלל דממ"נ מה בא למעט אי ר"ל דוקא למכירה לחוד יש חילוק בין [כשר] להדיוט אבל לענין ירושה בשניהן יורשין א"כ קשה הא ודאי אם יורש כ"ש שאינו יכול למכרו ואיך כתב שלענין מכירה יש חילוק בין כשר להדיוט ואי ר"נ דוקא במכירה מחלקינן בין כשר להדיוט אבל בירושה בשניהן אינו יורש א"כ העיקר חסר מן הספר במה שסיים וכתב ויש מי שהורה כו' דהול"ל ויש מי שהורה שאפי' ליורשו לא נחלוק ויורש כו' ועוד דהו"ל למכתב דהיש מי שהורה פליג ג"כ לענין מכירה דהא לדעת הי"א יש חילוק בין כשר להדיוט ולפי היש מי שהורה דלעולם יורש מכ"ש שלעולם אינו יכול למכרו לכן נ"ל שהגי' שלפנינו עיקר דל"ג אלא: ורב נטרונאי כתב כו' ר"ל שהוא מוסיף על יש מי שהורה כו' הנ"ל וס"ל שהוא בנו גם לענין לפטור את אמו מהחליצה והרא"ש הסכים עמו וכתב מה שלא נראה להרמב"ם דברי הגאונים דכתבו דגם לענין לירשו ולמכרו הוא בנו לא נראה לי כמוהו בזה אלא אפילו עדיפא בזה נ"ל דהוי בנו לכל דבר אפילו בפטור את אמו מהיבום וכרב נטרונאי וק"ל: וכתב הרמב"ם לא נראו כו' ר"ל הרא"ש כתב איך שלהרמב"ם לא נראו לו דברי הגאונים אבל אין דבריו נראין לי אלא העיקר כמ"ש הגאונים: