אחד מהאחין שאמר על אחד מהשוק זה אחינו הוא כו' עד ופי' רשב"ם כו' הכל בב"ב דף קל"ד ע"ש: יורש עמהם כו' אע"ג דזה פשוט הוא שהרי כולם שווים באמרם אחינו הוא מ"מ איידי דסיפא נקטו אבל אין לתרץ דקמ"ל דלא חיישינן דהן או א' מהן חייבים לב"ח והב"ח בא לגבות מהירושה ומשום שרוצים להבריח קצת מהירושה אומרים שקצת מהירושה שייך לפ' דבזה לא היו נאמנים (ולא) [דלא] מיירי כאן אלא בטענות שבין האחין והספק: אם הם ב' אחים נוטל אותו כו' כצ"ל: ונותן ממנו לספק השליש פי' השליש ממה שלקח הוא שכך יש אצלו למשל שהעזבון הוא ג' מאות אילו היה גם השני מודה בהאי ספק היה כ"א נוטל ק' ועתה שכפר בו נוטל כ"א ק' וחצי נמצא יש לספק זה אצל כ"א שליש חלק דהיינו נ': מה שנטל למקומו לזה כו' מה שנטל למקומו הוא לשון המשנה שם ומפרשו רבינו דהיינו (לאמצע להאחין) [לזה שהעיד] לא כפרו כו' עד יחזור מה שנטל לזה המעיד ואע"ג דהנותן מודה שזה שמת היה אחיהן של כולם מ"מ אינן יורשין אותו דזה המודה אומר להם הרי החזקתם כבר בנחלה הראוי לספק מאבינו אותו טלו לכם בחלקיכם כי לא מחל לכם חלקו עד היום ובגזל היה בידכם: ואפילו מה שלקח פי' מה שנטל מזה: הוא של המעיד לבדו אע"ג דעלתה בגמרא בתיקו וכמו שאכתוב בסמוך אעפ"כ פסק רבינו כאילו נפשט שאין האחין האחרים יורשים משום שזה ודאי והאחרים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כמש"ר בסמוך המ"מ וב"י: ופירש רשב"ם שבח כו' ר"ל שטרח ונעשה בעמל ובכתפיו: ושאין מגיע כו' כן היה גירסת רשב"ם בגמרא בעי רבא שבח ששבחו נכסים מאליהן מהו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך דכי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון מאי תיקו ופי' רשב"ם דיקלא ואלים דקל קטן ונעשה גדול ארעא ואסקא שרטון ר"ל שלא זבנה ואסקא עפר וצרור מאליה וז"ל ר"ן פ' י"נ אסקא שירטון שהביא הנהר תבן וקש ממקום אחר כשעבר על שדה זו ונעשה זבל ונזדבלה השדה והשביחה בכך וכל אלו היה שבח דממילא והא דלא אמר שלופפי והוה תמרי וכיוצא בו דהוי רבותא טפי דאשתני שמיה כדלעיל סימן רע"ח דודאי כאן לא שייך לחלק בין אשתני שמיה ללא אשתני דאין הדבר תלוי כאן בראוי או באינו ראוי וק"ל: ל"ש שביק הנהו נכסי כו' ז"ל ב"י דברים תמוהים הם שהרי מ"ש בסוף ואי ליתא לממונא דהאי אחא כו' סותר למ"ש בתחלה וצ"ע עכ"ל ולעד"נ ליישב שהרי בלא"ה ק' בדברי הרמ"ה הללו דלאו כריש דבריו הן סוף דבריו דהתחיל וכתב ז"ל והיכא שנטל הספק כו' וקנה נכסים ממ"א וסיים וכתב הילכך היכא דשבק האי ספק כו' עד ל"ש נפלו ממ"א כו' הרי דפתח בקנה נכסים ממ"א וסיים בנפלו לו ממ"א וחילוק גדול ביניהן דבקנה ממקום אחר איכא למימר מכר אלו וקנה אלו שבמקום אחר בדמיהן של אלו משא"כ בנפלו לו ממ"א דמשמע דנפלו לו בירושה בחנם ולא מכח דמיהם של אלו שנתן לו אחיו ומנ"ל להרמ"ה הא וגם מאי הילכך דקאמר היאך נלמד זה מזה וע"כ צ"ל דנפלו ממ"א דקאמר אינו ר"ל שנפלו ונוספו לו נכסים ממ"א ואין אלו הראשונים (ואין) [אלא דאין] אנו יודעים אם באו מכח הראשונים או לא מש"ה דינא הוא דשקיל האי אחא כו' כיון דהוא ודאי נתן לו ואחיו באים מספק ומ"ש בסוף ולא ממונא דידיע דאתא מחמתיה ר"ל ולא נשאר בידו ג"כ מאותן נכסים דידועים לנו שבאו מאותו ממון שנתן לו אחיו נמצא דאפילו ספק אין כאן אם נשאר בידו מה מאותו שנתן לו ומהבא מחמתו אלא ודאי שבא לו מעלמא בזה דוקא חולקין אחיו עמו ודוק (שוב מצאתי קצת דברי בד"מ) ואין להקשות אם ידוע שאין בידו לא הוא ולא בא מחמתו פשיטא דפלגי להו כולהו אחין י"ל דקמ"ל דל"ת כיון דאילו קאכיל מנכסים שנתן לו היה צריך לאכול הני דשביק וא"כ הני יכנסו במקומן קמ"ל ועבד"ר שכתבתי עוד מזה:

הרי שהיה יושב בנחלתו כו' עד נאמן אפילו שיצא קול כו' ב"מ דף ל"ט ועבד"ר:

אין ספק מוציא כו' פי' כיון שאין ספק מוציא מידי ודאי לפיכך מי שמת כו' דכל הני דינים נמשכים זה מזה עד וספק וסבא ודין ספק וסבא נלמד ממה שהקדים לכתוב דבשניהן ספק חולקין וכמו שיתבאר:

לפיכך מי שמת והניח בן ובת וטומטום ב"ב דף קכ"ו: אם היו הנכסים מרובים כו' ר"פ מי שמת מבואר שם איזהו מרובין כל שיש לזון בנים ובנות עד שיבגרו הבנות ואז הדין שיורשין הבנים הכל ולוקחין המעות והנכסים בידיהן והם מפרנסים להבנות עד שיבגרו ואין יכולת ביד הבנות לומר תן לידינו או ליד ב"ד שיעור כדי פרנסתינו שמא תרדו מנכסיכם ומיד שזכו בו הבנים בשעת מיתת אביהם שוב אין מוציאין מידן אף שיורדין (הבנות) [הבנים] מנכסיהן ונעשו מועטין ואיזהו מועטין כל שבשעת מיתת אביהן אין בו כדי לזון כולם יחד עד שיבגרו והדין בהן שנוטלין הבנות הנכסים אצלן ונזונות מינייהו והבנים ישאלו על הפתחים כן מבואר שם ר"פ מ"ש וכ"כ רבינו בא"ע סימן קי"ב ונקוט כלל זה בידך למה שיתבאר עוד ומכלל דבריהם יש ללמוד נמי דאם היו מקצת הבנות באות בשנים כגון בשנת י' או י"א ומקצתן עדיין קטנות בנות ו' שנים דלא מחשבי הנכסים מרובים עד שיהיה בנכסים כ"כ כדי שיזונו הבנים עם הבנות עד שיבגרו גם הקטנים ואי לא אזי אף נגד הבנות הגדולות נחשבים נכסים מועטים ולא יוכלו הבנים למימר לבנות ניזון כלנו יחד עד שיבגרו הגדולות מפני שעי"ז ימעט חלק הקטנית מלהיות להן מזונות לבסוף עד שיבגרו מש"ה מוציאין העזבון מיד: ומיהו אינו ממעט כו' ואע"ג דהנכסים מרובין וישאר לירושת הזכרים יותר מחלק מזונות כולם (שהרי אי לאו הכי לא היו דוחין אותו אצל הבנות וכמו שיבואר בסמוך) וא"כ איך שייך מיעוט (ואין ליישב ולומר דמשום בבא שאחר זה כ"כ ולגרוס אח"כ דאם במקום ואם הנכסים מועטים לומר שהכל בבא א' וה"ק ומיהו אינו ממעט כו' דאם הנכסים כו' דא"כ לא א"ש מ"ש ואח"כ יתנו לטומטום כשיעור הזה כיון דבנכסים מועטים מיירי לא פסקא מילתא שייכלו ליתן לו ככל שיעור זה) מ"מ מצינו מיעוט בהן לבנות אם לא היו נותנין לבנות תחלה לענין זה דאף שהנכסים מרובין (בין) אם הבנים רוצים לסלק הבנות במזונותיהן הרשות בידם ואם אין שם מעות מזומנים כפי ערך מזונות כולם או שיש עידית וזיבורית קמ"ל דנותנין להבנות המזונות או העידית בראשונה למזונותיהן והמטלטלים או הזיבורית יתנו להטומטום ובזה נסתלקה תמיהת הב"י ועד"ר שישבתי בע"א: הבנות דוחות כו' ואין לו כלום כדין ספק הבא להוציא מידי ודאי: ואם יש מותר כו' ז"ל ב"י כלומר אם היו הנכסים שאין בהן כדי מזון הבנות וטומטום עד שיבגרו אבל מ"מ מותר יש להן על כדי מזון הבנות עד שיבגרו אותו מותר חולקין אותו בין הזכרים והטומטום ממ"נ אם הוא נקיבה הרי כל המותר שלו לזון מהם ואם הוא זכר יורש במותר הזה חלקו עכ"ל ולשון רבינו שכתב נוטל בו חלקו עם הבנים משמע כדברי ב"י דנוטל חלק כמותן ולא יותר אבל קשה למה לא יטול הטומטום ג' חלקים בזה המותר ממ"נ דמ"ש מנכסים מועטים ואין כאן אלא בן וטומטום דהוה דינא הכי כמש"ר אח"ז. והרי גם כאן הבנות כבר נסתלקו וכאילו אינן דמי וי"ל בדוחק ולומר דשאני הכא דיש בן ובת וטומטום ונכסים מועטים דהנכסים נופלין תחלה לפני הבנות והוא נדחה מהבנות וכיון דאידחי אידחי ואין לו זכות בנות כלל לומר להבן ממ"נ משא"כ כשאין אלא בן וטומטום בנכסים מועטים או בת וטומטום במרובין דבתחלת הנפילה יש זכות גדול לטומטום ודוק: ויש לו ליטול הכל כו' המוטל בספק חולקין כו' כ"כ הרא"ש והטעם שחולקין אפילו לרבנן דסומכוס כיון שאין א' מהן מוחזק עכ"ל וכתב ב"י ז"ל וצ"ל דמיירי כשהנכסים מרובים כו' שברביעית מהן אין פחות מכדי שתזון הבת עד שתבגר דאל"כ היאך יטול הטומטום ג' חלקים שמא זכר הוא והרי הבת יש לה מזונות עכ"ל ופי' זה דחוק הוא גם אכתי לא נתיישב כיון דצריך עכ"פ ליתן להן מזונות אמאי קאמר יטול הכל ועוד הלא אין כל חציה השנייה מוטל בספק כיון שצריך ליתן מזונות להבנות בראשונה ולכאורה נראה לומר דהנהו ג' חלקים דנקט איירי בשכבר הוציאו למזון הבנות אבל זה דוחק לכ"נ יותר דשפיר קאמר שמא זכר הוא ויטול הכל שכבר כתבתי ל' שהדין בבנים ובנות ונכסים מרובים דהבנים לוקחין כל הנכסים אצלם והם מפרנסין הבנות מידם נמצא שכאן עיקר המחלוקת שבינייהו הוא באידך פלגא שהבת טוענת שבת אתה ולקחת חלקך והא פלגא שני הוא [והטומטום טוען שזכר אני] ואני אקח הנכסים לרשותי ואני אזון אותך עד שתבגר לכך חולקין והרביעית לוקחת הבת מעכשיו לרשותה ואידך שקיל טומטום לרשותיה וכי לא יגיע הרביעית הזה כדי מזונות הבת עד שתבגר יזון לה הטומטום משיכלה זה הרביעית ואילך וק"ל:

אבל אנדרוגינוס דבריה הוא כן הוא בס"א ור"ל דבריה בפ"ע הוא לכן כשהוא עם הבן אין לו כלום לפי שירושה מן התורה היא לבן נמצא שהוא יורש ודאי והאנדרוגינוס אינו ידוע בודאי שהוא בן לכן אינו יורש עמו וכ"ת אכתי צריכין ליתן לו מזונות ואמאי אין לו כלום וי"ל דזיל בתר טעמא דמדאורייתא הבן יורש הכל והא דמזונות לבנות עד שיבגרו היינו משום תנאי כתובה ותקנת חז"ל היא ולאו דאורייתא וע"כ לא תקנו אלא לגבי בת ודאית לפי שאין דרכה לשאול על הפתחים אבל זה האנדרוגינוס דצד זכרות יש בו יכול לשאול על הפתחים ולהכי לא תקינו גביה מזונות כמו בנכסים מועטים דהבנות יזונו והבנים שואנים הפתחים וק"ל: ומ"ש ואם הוא עם הבת יורש עמה בנכסים מרובים ה"ט דהא אין לבת ירושה אא"כ כדדרשינן ובן אין לו עיין עליו כנ"ל בסימן רע"ו וא"כ מה לי בת מה לי אנדרוגינוס הרי גם כן זרעו הוא ולהכי יורש עמה בשוה ומ"ש במועטין אינו נזון עמה ג"כ מטעם הנ"ל דלא תקנו גביה מזונות וק"ל כנ"ל לפרש ובזה מסולקת קושיית ב"י וכעין זה כתב בד"א אך לפי מ"ש ב"י דמשמע ר"פ מי שמת דטומטום ואנדרוגינוס שווין הם לענין ירושה בין עם בן בין עם בת צ"ל דהא דכ"ר בנכסים מועטים גבי בת יורש עמה באופן שמפורש לעיל גבי טומטום דהיינו שנוטל ג' חלקים ממ"נ ודוק ועמ"ש בדרישה:

וספק וסבא בנכסי יבם כתבתי בא"ע ע"ש בסימן קסג ומסיק שם דחולקין ושם לפני זה האריך בדין זה:

נפל הבית עליו כו' ב"ב דף קנ"ט: להנחיל לאחיו כו' לאפוקי אם היה לבן זרע דאו יורש בקבר להנחיל זרעו אחריו כדלעיל: מעמידין הנכסים כו' משום דהוחזקה הנחלה לשבטה: ל"ש היה לה בן כו' שאז אף אם האם מתה תחלה אינה יורשת בנה המת כ"א בחצי ובנה השני החצי ואם הבן מת תחלה אזי יורש בנה השני אח"כ מאמו הכל והו"א שדוקא בכה"ג הוא דקאמר שהנכסים הם בחזקת יורשי האם הוא הבן השני החי מפני דהוא ודאי יורש ממ"נ והאי יורש של בן המת הוא ספק דשמא הבן מת תחלה ואין לו כלום ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל בשלא הניחה בן אז נימא שיחלוקו וכמ"ש ר"ש אליבא דת"ק דקאמר יחלוקו דכתב דהיינו דוקא כשלא הניחה עוד זרע אבל הניחה עוד זרע יורש הכל אבל ריב"א וריב"ם ור"ת חולקים על ר"ש וס"ל דבכל ענין יחלוקו אליבא דת"ק ע"ש ומיניה למד רבינו דלפי מאי דקיי"ל כמ"ד דהנכסים עומדים בחזקת האם ג"כ בכל ענין קאמר אפילו לית לה בן אחר אלא שאר יורשים וכ"כ בהג"מ בס"פ מ"ש וכ"כ ב"י ע"ש:

נפל הבית עליו כו' בב"ב דף קנ"ט ע"ש: כתב הרמב"ם כו' כצ"ל: חולקים עם יורשי הבן עיין בסמוך טעמו: וא"א כו' בתשובה כלל פ"ד סימן ה': להעמיד דברי הרמב"ם בדוחק שהוקשה למה לא פסק הרמב"ם גם בזה להעמיד הנכסים בחזקת שבט האב כמו שפסק בנפל הבית על האם ועל הבן ותירץ וז"ל נ"ל לחלק דאם נפל הבית עליו ועל אמו שאם מת הבן תחלה ואח"כ האם באו הנכסים ליד קרוביה לכן מעמידין כל הנכסים לאלתר ביד קרוביה אבל בנפל הבית עליו ועל בן בתו ממ"נ ממשמשת הנחלה בקבר לבת שהיא (פי' הנחלה) קרובה לבת וספק מת האב תחלה ותבוא הנחלה לבתו ומהבת לבנה ומבנה לקרובי הבן מצד אביו או אם מת הבן תחלה ותחזור ותמשמש מהבת למעלה ליורשיה מצד אביה הילכך הואיל וממ"נ ממשמשת הנחלה מן האב לבת אע"פ שהיא עדיין בחוקת אותו שבט הואיל ויצאה מיד מי שהיתה עד היום הזה וספק אם תורידנה למטה או תעלנה למעלה יחלוקו ע"כ כוונת עניינו דהרא"ש אלא שיש ט"ס שם בתשובה וגם ב"י הביאה בטעות וצריכין להגיה ע"ד שכתבתי (ולא כע"ש שהניחה בטעות ופי' בו פי' זר א"א לשמוע ע"ש ובסמ"ע) ומ"ש דממ"נ ממשמשת לבת כו' היינו משום דאף אם מת הבן לפני אבי אמו אף שאמו ג"כ מתה קודם מיתת אביה מ"מ מיד כשימות אביה הנחלה ממשמשת לירד לזרעו דהיינו הבת בקבר אלא שבאם לא הניחה זרע חוזרים למעלה לקרוביה מצד אביה והואיל ועכ"פ יצאה הנחלה מיד אביה המוחזק בה ליד בתו מש"ה חולקין אבל באם ובן לא אמרינן שהנחלה עכ"פ תבוא ליד בנה יוצאי חלציה דהם אמרו דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב אבל באב ובתו כשאין לה בנים יורשיה הן יורשי אביה וק"ל:

נפל הבית עליו כו' ב"ב דף קכ"ז וכפול לעיל ס"ס ק"י: וב"ח אומר כו' עיין בב"י שכתב במשנה זו דכתב ליה דקנאי ודאנא עתיד למיקני כו' לכאורה תמוה הא ל"ל בלה"נ ב"ח קודם אם לא שנתנה או מכרה לאחרים בחייו וכמ"ש בסימן ק"ד ואפשר דמשום דשם במשנה כתב דב"ש ס"ל יחלוקו משום דב"ח גם כן מיקרי מוחזק דס"ל דשטר העומד לגבות כגבוי דמי מש"ה כ"כ דאל"ה מאי מוחזקת יש לב"ח הלא ביד הלוה למכרה או ליתנה לאחרים: ולא יגבה כו' ר"ל הואיל ולא היה בחייו במצוי כ"א בראוי ואינו יורש בקבר כדי לפרוע מהן ב"ח ואע"ג דאם היה לו זרע היה נוחל כדלעיל: ואי לאו לא יטול דהנכסים ישארו בחזקתן שהרי יורשי האב הם יורשים ודאי או מיעקב או מראובן וכמוחזק דמי שהרי יעקב מוחזק בנכסים רשב"ם: