Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכותי יורש את אביו בפ"ק דקדושין דף י"ח אמרינן דרש ר' חייא בר אבא כותי יורש את אביו דבר תורה כדכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ומסיק שם ודילמא ישראל מומר שאני אלא מהכא כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ועיין בתוספות:
אבל גר יורש כו' מימרא דרבא שם דף י"ז: שלא יחזור לסורו פשוטו היה נ"ל שלא יחזור להיות סר מעבודת הש"י כבראשונה אלא שק' דהא מתחלה כשהיה כותי לא היה נקרא סר מהקב"ה דהא לפני זה מעולם לא היה עובדו ע"כ נראה כדפי' רש"י בפ"ק דהוריות דף י"ג ע"ב אמ"ש שאלו תלמידים את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע פירש"י ז"ל שסורן רע שיצר שלהם רע יותר מדאי סור סר שלהם כדאמר בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע שסר שלו רע הוא עכ"ל ונראה ביאורו שהיצה"ר שבכל בריה לפי מה שהוא נקרא סרו על שם פעולתו שהוא מסיר לאותו בריה שהוא בתוכו מדרך הישר למעוות להאדם מעבודת קונו ולהלוך בדרך עקלתון לרצוח ולנאוף ולגנוב ולהיות זולל וסובא גם בעכברים שייך מסיר אותן מדרך הישר דהיינו שמקלקלין את הכל ועל שם זה קרא היצר סר כמו שפירש"י בפ' וארא על מ"ש ואם מאן אתה ז"ל כינוי לאדם ע"ש המפעל כמו שלו שקט סר וזעף עכ"ל ולענ"ד נראה דסורו חייבו לשון סורחו כדאמרינן בפרק הנזקין ואייתי מידי דסריא וע"ש עכו"ם שעבד הגר קודם לכן קאמר שיחזור לסרחונו אבל ברמב"ם פ"ו דנחלות כתב שלא יחזור למרדו וכ"כ בש"ע והיינו כמ"ש ראשונה:
טול אתה עכו"ם ואני מעות משנה בפ"ו דדמאי ומייחי לה בפ"ק דקדושין ובפרק בתרא דעכו"ם והטעם דכיון דאינו יורש את אביו מן התורה שאינו מתייחס אחר אביו וכקטן שנולד דמי לא מחשב כאילו הוא ברשותו ויכול להתנות אבל משבאו לרשותו אסור להתהנות מעכו"ם שהיא אסורה בהנאה ומכאן דייק הגמרא שם בקדושין דגר אינו יורש את אביו מן התורה:
ישראל שהמיר כו' כן משמע מר' חייא הנ"ל ועיין בד"מ ובהוספה הרבה דינים ששייכים לזה: מן הדין יורש פי' כל הקרוב לו אביו ובנו בדין ירושה: וכתב הרמב"ם כו' בפ"ו מה"נ כ"כ: ואם באו ב"ד כו' כתב בת"ה סימן שמ"ט ע"ז משמע דלאו מילתא דפסיקא היא בכל המומרים לקנסן דדילמא יחזור בתשובה כו' ע"ש שהאריך:
שאלת לא"א ז"ל כלל י"ז: מומר שנתן הירושה כו' אע"פ שכבר נתבאר לעיל סימן רי"א דהאומר מה שאירש מאבא מכור לך אינו מכור משום דהוא דבר שאינו ברשותו וה"ה למחנה הא כתב שם שר"ת פי' אם אמר שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה וה"נ מיירי בכיוצא בזה: הנה כתב ר' יודא כו' יש מקשים למה האריך הרא"ש מה לי אם אינו יורש המומר מכח דאורייתא או מכח תקנת רבנן וי"ל דה"ק אם היה מדאורייתא דאינו יורש המומר א"כ ג"כ לבתו אין לה זכייה דהא בתו מכח אביה קאתי והיו שאר בני אביו יורשים הנכסים אבל אם מדאורייתא יורש אלא שחכמים קנסו אותו נשארת בתו במקומו וזכתה בנכסי אביה אלא בא ליתן טעם של"ת כיון דמדאורייתא יורש יש לו ג"כ ליתן לאמו במקומו וע"ז קאמר כיון שאינו יורשו לא היה מעולם למומר זכייה אלא שבתו ממילא קאתיא מכח ירושה במקומו וק"ל ועד"ר: ולא היה למומר לעולם זכייה ז"ל ב"י וא"ל שדברי הרא"ש בתשובה זו סותרין למ"ש בפסקיו בפ"ק דקדושין (והוא מש"ר לפני זה) דמומר יורש אביו די"ל דבפסקיו מיירי מן הדין ובתשובה מיירי לפי תק"ח עכ"ל:
ילמדנו רבינו לאה כו' כלל ל"ב: לצורך פדיונה כו' דאדעתא דהכי לא התנדבו שתאכלם בגיותה: שהרי לא התנדבו אלא לפדיונה הילכך כו' וכן הוא שם בתשובה וע"ש שהאריך בשו"ת בנתינת טעמיהן: