מי שמת והניח בנים כו' בב"ב דף קמ"ג ע"ש: ואפילו שכר עמלם לא יטלו דאחין מחלו אהדדי ולא כשותפין דנוטלין שכר טרחן כאריס משום דלא מחלי אשר"י: בד"א ששבחו נכסים כו' מימרא דרב חביבא שם ועמ"ש בסמוך: כיון דאין בו אלא ריבוי טורח פי' וכל שאינו טירחא כהשבחה בגופו אע"פ שבא לו טורח רב מבחוץ ע"י השתדלות מחלי אהדדי: גם הם היו יכולים לעשותו ובנ"י כתב דל"ד דאפילו אם אלו הקטנים מוטלים בעריסה כל שהמלאכה אפשר למעבד בקטנים כגון שמירת המלאכה נמחלת:

והראב"ד כתב הא כו' כ"כ הרא"ש בשמו בפ' המפקיד אעובדא דמרי בר איסק ועמש"ר בסמוך ס"ו במי שבא לו אח כו' דנלמד ג"כ משם ועמ"ש שם:

ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו שם במשנה ובדרישה כתבתי והוכתתי דל"ד צריך שידבר כן עמהן אלא אפילו אמר בפני עדים שלא בפניהן הו"ל כאילו אמר כן בפניהן ושתקי ומחלי ע"ש: אפילו בחלק האחין פי' לאפוקי דעת הרמב"ן ור"ן דס"ל שבחלק האחין אינו נוטל אלא כאריס: אע"ג דבשאר שותף כו" כ"כ הרא"ש שם במשנה וה"ה דהו"מ להקשות זה אמ"ש דאם השביחו בגופן או משלהן דה"ה לעצמן דאע"ג דבשאר שותפין אין הדין כן דאף בכה"ג אינו נוטל אלא כדין היורד ברשות ולתרץ דשאני אחי דלא נחתי כדי להרויח וכיון דזה משביח בגופו או משלו נוטל כולו משום דהרא"ש כ"כ על מ"ש במשנה ואותו דין דהשביחו משלהן או בגופן אמרו בגמרא אחר המשנה ורבינו נמשך אחר לשון הרא"ש גם בלה"נ נ"ל דלק"מ משותפים דהם נשתתפו מתחלה אדעתא דהכי דהאי שותף יתעסק זמן מה ויטרח בגופו ואח"כ יעשה כן השני זמן בעדו משא"כ בגדולים וקטנים דהכא אבל כאן הקשה שפיר כיון דסתם אחין שותפין הן ומחלי אהדדי אפ"ה אמרינן יכולין לומר לעצמנו אנו עושין מ"ש משותף שאף שאמר אינני רוצה לעמוד עוד בשותפות ולעצמי אני עושה ועושה והשביח דאינו נוטל הכל וק"ל: צריך שיאמר אותו בפני ב"ד דדילמא ב"ד יעמידו א' לקטנים שישביח להן והוה זה כיורד שלא ברשות דידו על התחתונה רא"ש: ואם זה שהשביח ת"ח כו' שם דף קמ"ד בעובדא דרב ספרא ע"ש: והרמב"ם ז"ל כתב אפילו אמר לעצמי כו' וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה עד"ר טעם פלוגתתן ומינה נלמד דהרמב"ם פליג גם ארישא בהשביחו סתם וס"ל דבכל ענין הוא לאמצע:

וי"א דהאי דינא כו' כ"כ נ"י בפ' המפקיד בשם הראב"ד בשם ריב"א: וא"א כתב שאין חילוק בין גדולים כו' ז"ל הרא"ש שם ריב"ם פי' דלאורחא דמילתא נקט המשנה גדולים וקטנים דה"ה גדולים וגדולים כו' ונ"ל דמילתא דפשיטא הוא כיון דלקטנים מחיל כ"ש לגדולים דמימר אמר אטרחנא השתא וגם הם יטרחו היום או מחר ועוד דאין דרך שיורד אדם לנכסי גדול שיש בו דעת לחלוק וחולק בלא ידיעתו אי לאו דמחיל אבל בקטן אפשר דיורד אדעתא להשביח לעצמו והא דלא הודיעו משום דמימר אמר אף אם אודיענו אין בו דעת לחלוק אפ"ה אמר דמחיל וכ"ש לגדולים ובסיפא כיון דלגבי קטנים אמרינן כיון דהודיעו הוה מחילה כ"ש לגדולים דבני מחילה נינהו וגם היה בהן דעת לחלוק ולא חלקו עכ"ל:

וכן הדין אם אשת כו' שם במשנה: ומת שמעון כו' פי' לאפוקי מת ראובן תחלה מיד היה יורד שמעון לנכסי אחיו ראובן לאחר מיתת שמעון והיו כל אחיות שוות בירושת אביהן ואף אם אשת ראובן גדולה מהן ויורדת לנכסים ומשביחתן ה"ז כדין הראשון דמה לי כולן אחין והשביח הגדול ומה לי כולן אחיות והשביחה הגדולה וק"ל וע' בא"ע סימן צ"ה:

מי שמת אביו כו' נלמד מעובדא דמרי בר איסק בב"מ דף ל"ט: אם זה שבא קטן כו' כ"כ הרי"ף והרא"ש שם וטעמם דכיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן א"כ אע"ג דלא ידע דנחיל עמו השבח לאמצע וא"ת א"כ אפילו הפירות שאכל הו"ל למיהדר וי"ל כיון דלא ודע ביה שניהם אינו מחוייב לשלם מה שאינו בעין גם אפשר שהיו מתקלקלים אם הניחם ונראה שאפילו הוא עתה גדול לא היה נוטל ממה שהשביח בעוד שהיה קטן אלא שמילתא דפסיקא נקט דבעודו קטן אז אינו נוטל מהשבח משא"כ כשהיה עתה גדול דהיה נוטל שבח מעתה שנעשה גדול ואין להקשות למה כתב הרא"ש ורבינו דאם הוא גדול דנוטל כאריס הואיל ולא ידע בו מ"ש מהיורד לנכסי אחיו (או א' משאר מורישיו) השבוי ששמע בו שמת דכתב הרא"ש ורבינו דאם הוא גדול [אינו] נוטל כאריס דמאחר ששמע שמת סמכה דעתיה ולא יפסידו כו' ע"ש דשאני התם אף ששמע בו שמת מ"מ לא היה סבור שעכ"פ בודאי מת ונכנס אדעתא דהכי דבאם אולי יבוא אחיו או מורישיו שיטול את שלו ומחשב קצת לידע בו ומחיל משא"כ כאן דלא ידע בו כלל וגם נכנס ברשותו וק"ל: שהרי לא ידע בו הא ידע בו לא והחילוק שחילק הראב"ד לעיל ס"ב בין נזונית בתפיסת הבית כו' אין שייך כאן כיון שהא' לא היה במדינה וז"ל המ"מ ושמא אם היה יודע היה מחזיק בחלקו ובשאר היה יורד כאריס דהא קיי"ל מורידין קרוב לנכסי גדול עכ"ל