Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טען הנפקד שנגנב כו' בב"מ דף ל"ד: משביעין אותו שאינו ברשותו ושבועה זו היא בנק"ח וכ"כ הרמב"ם פ"ו דשאלה וכן מוכחא הסוגיא ועיקר שבועה הנזכרת בתורה היא שאינו ברשותו וא"ת מה מרויח זה מה שמשלם הא אכתי משתבע שאינו ברשותו וא"ל דה"נ קאמר אף שהוא רוצה לשלם כדי שלא ישבע שנגנבה אכתי יש עליו שבועה שא"ב וכיון דהכי הוא דעכ"פ צריך לישבע ודאי ישבע ולא ישלם ז"א דהא מסיק רבינו וכתב יכלול בשבועתו כו' נשבע ואח"כ משלם כו' גם א"ל דלא ניחא ליה דתיפוק עליה קלא שנשבע ש"ד להכי רוצה לשלם כי היכא שלא ישבע רק שבועת המשנה דכבר נתבאר בסי' כ"ז דלעצמו של שבועה אין חילוק בין ש"ד לשבועת המשנה וי"ל דמש"ה משלם כדי שלא יצטרך לישבע שלא פשע ולא לכלול בשבועתו שלא שלח בה יד דירא לנפשו דילמא נהנה מהפקדון ושלח בו יד או פשע בו לפעמים בשמירה:
וה"ה נמי לכל כו' כ"כ הרמב"ם פ"ו משאלה וא"ת מהיכי תיתי לחלק בין ש"א לש"ש ושואל י"ל משום דרב הונא בעל מאמר זה קאמר משביעין אותו דכינוי אותו קאי אהמשנה דר"פ והמשנה מש"ח איירי גם משום דלענין הקנאת כפל אחר שנשבע שאינו ברשותו ורוצה לשלם יש חילוק ביניהן דבשואל לא מקני ליה כפילא עד שכבר שילם כדאיתא שם בגמרא ורבינו כתב לקמן בסימן שמ"ב מש"ה כתב מתחלה דלענין עצם השבועה אין חילוק ביניהן:
טען שנגנב אבל אמר כו' ב"מ דף ל"ג ול"ד ועד"ר: או אפי' כו' כלומר ל"מ בטען הש"ח שנגנב שהתשלומין יתירים הן ולפנים משה"ד פשיטא דאקני ליה כפילא אלא אפילו טען פשעתי שחייב בתשלומין מדינא אפ"ה מקני ליה כפילא כשאמר הריני משלם ובזה מיושב דלא תיקשי מאי אפילו הא בגמרא משמע דש"ח מסתבר יותר שיקנה הכפל באומר הריני משלם מש"ש שהרי הקדימו הש"ח כמ"ש המימרא בדרישה: והריני משלם ושילם כו' עמ"ש בסמוך: משלם הכפל לנפקד מפורש שם בגמרא הטעם משים דהוי כאילו אמר בשעה שמסרה לו שאם תגנב ותרצה לשלמה (ולא תפטור עצמך בשבועה) תהא פרתי קנויה לך מעכשיו דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן ע"מ שיהא ספק כפל העתיד לבוא לשומר ונמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה ולהכי אמר אפילו אם בשעת הגניבה עומדת באגם כאילו גנבה מרשות שומר דמי שהשומר קנה אותו למפרע במשיכה קמייתא שמשכה מבית בעלה (ושל שבחות) [וכל שבח] דממילא שלו הם (חוץ משבח דגופה) ולא מחשב דבר זה שלא בא לעולם כיון שהקנה לו גוף הבהמה: כגון בגיזות וולדות לא פי' בין מה שנתרבה עליה גיזה וולדה קודם שנגנבה בבית הנפקד בין לאחר שנגנבה בבית הגנב לא זכה בו הנפקד אלא או המפקיד דהיינו כשנגנבה כשהיתה טעונה או מעוברת ועדיין לא ילדה ולא גזזה דחזרה הבהמה בעינה להמפקיד עם הגיזה או הולד והכפל לבד נוטל הנפקד או להגנב דהיינו אם גזזה הגנב או ילדה בביתו דאז קנאה הגנב בשינוי וזהו שדקדק רבינו וכתב אבל גיזות וולדות לא ולא כתב שיתנו להמפקיד משום דהדין מתחלק וע"פ מה שנתבאר ר"ס רצ"ב ור"ס שכ"ד ועד"ר: ואם הוקר כו' עד והוא של נפקד נלמד מעובדא דאייתי שם בב"מ דף ל"ה גם כאן כ"ר ומשמע דאפילו משהוקר בבית הנפקד קודם שנגנבה הוא של הנפקד וכ"כ המ"מ לדעת הרמב"ם והטעם דהא אמרינן דמשעת משיכה הקנה לו ולאפוקי מדעת הראב"ד והמפרשים וע"ש בהמ"מ ובדרישה ודוק: ומש"ר ואח"כ הוכר הגנב ל"ד שטען מתחלה נגנב אלא ה"ה טען שנאבד מידי או לא ידענא היכי אותיביה ושלם או נשבע שאינו ברשותו ורוצה לשלם קנה ג"כ מה שהוקר וכן בגמרא קאי אכה"ג וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ה דשאלה נגנב או נאבד לענין הוקר וכן מש"ר אח"כ בסמוך או נמצא אפקדון מיירי בכל ענין וק"ל: אבל לא שלם ולא נשבע כו' אינו זוכה בכפל פי' אפילו אמר בפני ב"ד הריני משלם וכמ"ש באורך בדרישה בר"ס ע"ש: אינו זוכה בכפל פי' בהוכר הגנב: ולא במה שהוקר פי' בהוכר בגנב או בנמצא האבידה וק"ל: ואפילו נשבע והטריחו לבוא לב"ד בשביל השבועה פי' מתחלה נשבע שנגנב ולא רצה לשלם ואח"כ מעצמו בא לפרוע זוכה בכפל ומש"ה כ"ר ואפילו נשבע וק"ל והוא פלוגתא דאביי ורבא בב"ק דף ק"ח והלכה כרבא ועד"ר:
אמר איני משלם וחזר ואמר כו' דף ל"ב: ומש"ר ודאי זכה נראה דר"ל בהא ליכא מאן דפליג לאפוקי בטרח ונשבע תחלה ולא רצה לשלם ואח"כ שלם דפליגי בה אביי עם רבא וכמ"ש בס"ג: וחזר ואמר הריני משלם כו' פי' וכגון שגם נשבע שא"ב לשיטת הרא"ש וכמש"ר בס"ג דאז סמכה דעתיה דמפקיד קצת דמסתמא לא יחזור בו ולכן כל הריני משלם הנזכרים בהני איבעיות מיירי שנשבע ג"כ שאינן ברשותו וצ"ל כן בב"ד שרוצה לשלם דאל"כ לא סמכה דעתיה ורבינו כתב בסיפא אמר בב"ד וה"ה ברישא אלא שכ"כ בסמוך לרבותא דאע"פ שאמר כן בב"ד ואינו יכול לחזור בו אפ"ה מיבעיא ליה וק"ל:
אמר בב"ד הריני משלם כו' כ"כ שם התוס' והרא"ש. אפ"ה מיבעיא אם זכה בכפל טעם האי בעיא מפורש שם בגמרא ע"ש ומיירי אע"פ שלא חזר אח"כ ואמר הריני משלם עד שנמצא הגנב אפ"ה מיבעיא אי קני ועד"ר: ואומרים בניו אין אנו כו' ז"ל הגמרא מי אמרינן מהדר קא הדרי בהו א"ד במילתא דאבוה קיימין ודחויי קמדחי ליה: ה"ג או שלא הספיק כו' ושלמו או מתו הבעלים ונגנב ואמר השומר לבנים הריני משלם או כו' וכן הוא בגמרא (אך צ"ע שהרי"ף והרא"ש השמיטו ג"כ) וע"ש בפירש"י: או ששלם הנפקד למפקיד החצי כו' פי' מי אמרינן שקנה חצי הכפל ואת"ל לא קנה לחצאין שאל ב' פרות ושלם אחד מהן מהו שיקנה כפל בהמה זו שהרי שלם כולה ואת"ל גם זה לא קנה שאל מהשותפים כו' מהו שהרי שלם לזה חלקו וקנה חלקו בכפל: ושלם לאחד מהן חלקו כצ"ל: ושלם אחד מהן מי אמרינן הרי שילם כל המוטל עליו: פרת נכסי מלוג שלה כו' בגמרא והרי"ף ורא"ש ליתא שם נכסי מלוג שלה בשתי הבבות ומלשון רבינו שכתבו נראה דמיירי ששאל ממנה כשהיתה נשואה וכן פירש"י שם אבל התוס' ונ"י דחו פירש"י ופי' ששאל ממנה כשהיתה פנויה ואח"כ נשאת וחייב לשלם לבעלה דאמרינן דילמא מקני ליה כפילא כיון שאין זה תשלומין מעליא דאין כל הנאה שלה כו' וכן פי' בסיפא ששאל ממנה כשהיתה פנויה ואפשר לדחוק דגם רבינו פי' כן וקראה נכסי מלוג על שם העתיד וכשנשאת דהיינו שעת תשלומין דאז פרה זו נכסי מלוג וכן משמעות לשון ששאל מהאשה ואילו לאחר נשואיה אין בידה כח לבד להשאיל: שלה ושלם בעלה כצ"ל: וכתב הרי"ף דהמפקיד כו' פי' דס"ל אף ע"ג דבעלמא קיי"ל המע"ה הכא שעדיין עומד ביד הגנב ואין שום אחד מהן מוחזק בכפל חולקין: ואם תפס א' כו' אפילו בח"ל אין לפרש דרבינו בא ליישב בזה הא כפל קנסא הוא ואין מוציאין מיד הגנב שאין דנין האידנא דיני קנסות נהכי אמר דנ"מ לענין שאם תפס כו' דא"כ מה עניינו לפלוגתת רי"ף ורא"ש ולעיל בס"ג מיד אחר שהזכיר משלם הכפל לנפקד הו"ל לכתוב ונ"מ האידנא אי תפס כו' וע"ק דלפי' זה משמע דלהרא"ש אי תפס כו' מפקינן מיניה ומחזירין ליד הגנב וזהו ודאי אינו דתפיסה מהני האידנא לכ"ע כמש"ר בסימן א' וא"כ למאי נ"מ כתב רבינו פלוגתת רי"ף והרא"ש הא אין נפקותא האידנא ועוד דהול"ל בקיצור ואי תפס לא מפקינן מיניה כו' אחד מהם ל"ל וגם ברי"ף ורא"ש ליתא והרמב"ם ורבינו לא בחנם הוסיפו אלא נ"ל דה"פ כתב רי"ף דמפקיד ונפקד חולקין (במקום שדנין דיני קנסות ומוציאין מיד הגנב) לפי שהמפקיד והנפקד שניהם שווים בו ואין נא' זכות בו יותר מן חבירו וכיון שכן ממילא אי תפס אחד מהן יהיה איזה שיהיה הן המפקיד הן הנפקד תפיסתו תפיסה ולא מפקינן אבל ר"י פסק דהמע"ה והנפקד חשיב כמוציא כו' ולדבריו אפילו תפס הנפקד מוציאין ממנו שאין לנפקד שום זכות בו אלא אוקמינן ממונא בחזקת המפקיד דהיינו בעל הפרה והיינו דוקא הכא דתפסו שלא ברשות משא"כ כשבא לידו ברשות וכמש"ר בסימן ר' סי"א גבי כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ועד"ר שהבאתי ראיה לוה וע' בכללים וע' עוד בדרישה: והנפקד חשוב כמוציא דכיון דמספקא לן אי מקני בהמה לכפילא אוקי בהמה בחזקת בעליה ולא הקנה לו:
כתב הרמב"ם ז"ל אפילו כו' בפ"ב מהל' שכירות ובפ"ג מהל' טוען כ"כ: אפילו היה הדבר הנפקד שוה פרוטה כלומר אפי' לא היה אלא ש"פ: והרמב"ן כתב שצריכין כפירה שתי כסף וטעמו משום דכסף או כלים כתיב דמיניה ילפינן דבעינן ב' כסף דומיא דכלים בשומרים הוא דכתיב אבל הודאה במקצת דילפינן מכי הוא זה אע"ג דכתיב בשומרים הלכתא כרבי חייא בר יוסף דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן ואמלוה הוא דכתיב והרמב"ם ס"ל דגם בכסף או כלים עירוב פרשיות וקאי אמלוה ודוק: