Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ופירש הרמב"ם כו' ולעיל ר"ס צ"ג כ"ר כן בשם ר"י מיגא"ש וגם בדין זה כתב המ"מ כן בשמו: וא"א הרא"ש כתב ודאי כו' בר"פ כל הנשבעין וכן דעת הר"ן שם:
ומיהו נהי כו' אדלעיל קאי שכתב דלא פטרינן ליה במגו שהיה יכול לומר לא הפקדת כו' וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ב דשכירות: בטענה אחרת פי' אינו נאמן בטענת גניבה במגו דהיה טוען הך טענה דלא הפקדת כו': אבל אם טוען כו' פשוט הוא והוא מבואר בפ"ב דשכירות. אבל החזרתי לך כו' דקיי"ל המפקיד את חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים: נשבע היסת ונפטר כצ"ל: אפילו הפקיד אצלו כו' בפ' המוכר את הבית בעיא דאיפשיטא ואין זה יכול לטעון שטרך בידי מאי בעי: [וכב"י ומש"ר] ששבועה זו היא שבועת התורה כו' כ"כ הרי"ף בסוף פ' המפקיד: אילו היה טוען נאנסו פי' כל הני דקחשיב לפני זה מיקרי אונס כל אחד לפי עניינו גניבה גבי ש"ח ומיתה גבי ש"ש ומתה מחמת מלאכה גבי שואל וק"ל וכעין זה כתב לק' סימן רצ"ח ס"ג: וכתב הרמב"ם בד"א כו' בפ"ב משכירות: אבל אם היה צריך כו' שהוא בענין שא"א כו' לאו דוקא הוא אלא אם הוא דבר דמצי לשלוט ביה עינא אף שאפשר שלא ראו אותו העדים כמשר"ל סימן רצ"ד ס"ב בשם הרמ"ה ועמ"ש שם ג"כ מזה: אלא ישבע בעל השטר כו' והיינו דוקא דא"ל הנפקד אשתבע לי שלא החזרתי לך אבל אנן לכתחלה אמרינן ליה זיל שלים כ"כ הראב"ד והמ"מ וכעין שכ"ר לעיל סימן פ"ב ס"ג בהוציא עליו שטר הלואה מקויים ואין בו נאמנות ע"ש:
וכתב עוד הרמב"ם כו' בפ"ז מהל' שאלה: ומה שנתת אתה נוטל אהכל קאי גם אמאה כורין הפקדתי לך ואין אלו אלא נ' ולהכי נשבע היסת בכולן דאפילו כשמודה במקצת כיון שאמר הא לך מה שנתת לי הו"ל הילך ואין כאן ש"ד וכן מצאתי נדפס בהגהות ר"א מפראג: אלא בזמן שמודה כדברי המפקיד עצמו כצ"ל ור"ל בעצמו של פקדון כו' ובמיימוני פ"ו דשאלה כתב שם כל זה בסגנון אחר מבואר יותר ובש"ע העתיק לשונו ע"ש: וזה אומר חמשים כו' היינו מה דתנן בפ' שבועת הדיינים זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב ולא מיקרי הילך שאינו אומר טול מה שנתת לי אבל דעת הרמב"ן והרשב"א דכל פקדון הוא ברשות בעליו וכשהפירות בעין אע"ג שאין זה טוען הא לך הוי נמי הילך ומתני' דעד הזיז חייב מיירי כשהרקיבו הפירות וזה אומר עד החלון היו והרקיבו ואותן אשלם לך דלא הוה הילך וכ"פ שם ר"ן וכ"כ רבינו סימן פ"ח סכ"ח ע"ש: לא היו אלא ק' [כורין] של שעורין נשבע היסת שלא נתן לו חטים ופטור אפילו משעורים כדלעיל סימן פ"ח דהודאה שהודה לו בשעורים לא היה אלא השטאה בעלמא אבל אם היה נשבע שהפקידו שעורים ולא חטין א"א לומר על השטאה נשבע שקר וחייב ליתן לו השעורים ולא אמרינן מדלא תבעו השעורים ש"מ דמחל ליה השעורים אין זה טעם של עיקר וכמ"ש שם בסימן פ"ח סי"ד ע"ש:
טען המפקיד שהתנה עמו כו' הכל מדברי הרמב"ם בפ"ב דשכירות:
טען שהפקיד אצלו והנפקד אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך נשבע היסת המ"מ כתב בפ"ב מהלכות שכירות הטעם משום שבטענה זו שידוע בה המפקיד כמו הנפקד אין שם חיוב ש"ד ועד"ר: שלא שלח בו יד כו' פי' שלא שלח בו יד להגביה אותו לתשמישו נמצא שאז היה עומד ברשותו וחייב עליו אף באונסין: ושלא איבד כו' פי' אפילו במקומו שלא הגביהו ולא קנאו מ"מ אם אבדו בידים היה חייב: ושלא גרם לו להתחייב על ידו אבל א"צ לישבע סתם שלא פשע כש"ח דודאי בש"ח מתוייב כל פעם ופעם לסגור אחריו ולהטמין מעות בקרקע משא"כ זה שלא נעשה שומר שאומר הנח לפניך ואינו חייב אא"כ אבדו בידים או גרם גדול הנראה כאילו אבדו בידים:
טען הנפקד תנאי היה כו' בפ"ו דשאלה: אע"פ שהפקיד אצלו בעדים כו' ז"ל המ"מ שם אין כוונת הרב ז"ל שהעידו העדים שבלא תנאי בא לידו שא"כ לא הוה נאמן השומר שהרי מגו במקום עדים הוא אלא אין עדים הללו מעידים [אלא] שהדבר הזה הוא פקדון אצל זה ולא ידעו אם בתנאי אם שלא בתנאי ולפיכך הוא נאמן ומדין מגו ובזה נסתלקה השגת הראב"ד עכ"ל ונ"ל ביאור דבריו שמעידים שהכניס לו החפץ להפקיד אצלו והן לא המתינו לשמוע מה שהתנו ביניהן בענין השמירה היאך תהיה כש"ש או כש"ח או באיזה אופן ועד"ר: לפיכך ישבע שלא שלח כו' פי' ישכע ש"ד במגו דנאנסו ועיקר השבועה אינה על שלא שלח בה יד דהא כבר נתבאר בסימן רצ"ד ס"ה דלא חשדינן ליה ברשיעא אלא כיון שהפקידו ופשע בו צריך לישבע שהיה תנאי ביניהן שא"צ לשמרו ונאמן במגו דנאנסו ואגב כולל ונשבע נמי שלא שלח בו יד ועי"ז אינו ברשותו דאם שלח בה יד קמה ברשותיה להתחייב על הכל וק"ל:
וכתב עוד הרמב"ם ז"ל כו' שם בפ"ו כ"כ ועד"ר: מאי הוי אלא נשבע היסת ז"ל ב"י ויש חסרון בלשון השגת הראב"ד שהעתיק רבינו וכך צ"ל ואם כשהפקיד אצלו בעדים קאמר דאינו יכול לומר תנאי היה בינינו קשיא רישא דמ"ל לשקר במקום עדים כמ"ש ונ"ל דר"ל אם איתא דמיירי דהפקיד בעדים קשיא ליה בסיפא זו מה שהקשיתי לעיל ברישא דלמה ליה להרמב"ם בסיפא טעמא דאינו נאמן מפני שיש עדים שפשע בלא"ה אינו נאמן כיון שהפקיד בעדים דזה הוא שהקשה ברישא וק"ל ועבד"ר: