Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב הרמב"ם כל שומר כו' כפול לעיל סימן צ' מסי"ח והלאה ומכאן עד וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' הוא מדברי הרמב"ם פ"ה דשאלה ורבינו קיצר והוסיף עם תוספת ביאור לדבריו במקום הצריך ודע שהרמב"ם כתב לפני זה מי שהפקיד פירות שאינם מדודין אצל חבירו ופשע הנפקד וערבן עה פירותיו דהו"ל משואי"ל כמה וישלם למפקיד בלא שבועה מה שטוען ואומר כמה היה ועל זה כתב שם וכן כל שומר שנתחייב לשלם כו" וכמש"ר כאן בשמו והנה בדין הראשון דעירב פירות הנפקדין אצלו עם פירותיו לא חלק ע"ז הרא"ש ואדרבה מסכים בר"פ שבועת הדיינין וכמש"ר ג"כ כאן בשמו בסימן רל"ב סי"ו ע"ש וה"ט דשם לא מצי הנפקד להתנצל ולומר דלא הו"ל למידע אף אם הפקידו הפירות בשק מיוחד דמה לו ולפירותיו של חבירו לערבן בידים בלי מדידה וה"ה אם הפקידו פקדון שאינו בשק ובתיבה משמע מדברי הרא"ש דס"ל כהרמב"ם דבזה רגילין למידע וכמש ר ג"כ שם בסי' רצ"ב סי"ו בשם הרא"ש ז"ל והוסיף לבאר בהאומר לחבירו כך וכך פירות הפקדתי אצלך והלה אומר פירות הפקדת אצלי וא"י כמה היו כו' עד יש כאן חיוב שבועה כו' ור"ל והו"ל משואי"ל ומשלם ומש"ה נראה דדקדקו הרא"ש בס"פ הכונס ורבינו כאן ולעיל בסימן צ' בלשונם וכפלו ושלשו דאין הנפקד מדרכו לדקדק מה שהפקידו בידו בשקים ובתיבות משמע דוקא בכה"ג אין מדרכו לדקדק כיון שהוא מונח בכיס ובתיבה ובשק והראב"ד השיג על הרמב"ם גם בהפקידו שאינן מדודין ומטעם שאינו טוענו בבירור שהוא יודע שכך היה וכמו שביאר המ"מ שם דברי השגתו וכתב שם הרמב"ן ישב השגה זו והרא"ש פרק שבועת הדיינים הביא לישובו דהרמב"ן וס"ל כהרמב"ם בעירוב (פרשיות) [פירות] כנ"ל נמצא דמש"ר בסמוך אחר דברי הרא"ש דכ"כ הראב"ד לא בכל מילי ס"ל כוותיה וגם בלא"ה אינם שווים בכל דבר וכמ"ש בדרישה ע"ש:
זה אומר שמא היו בו מרגליות כו' אין בזה משום טוענו לו בחיטים והודה לו בשעורים דפטור אף מן השעורים דשאני הכא דהא ג"כ המפקיד אינו טוען ודאי מרגליות אלא טוען שמא ובכלל השמא הוא ג"כ סיגין ומבקש ממנו שישבע על מה שיודע שהיה בו וישלם לו אותו וק"ל: זה אומר שמא היו בו מרגליות כו' וא"ת למה מפרש כאן טענות אחרות ולא אמר כמו שאמר לפני זה דהיינו שזה טוען שמא אלף דינרין היה בו וזה אומר שמת לא היה בו אלא מאתים וכיוצא בו וא"ל דה"ט כיון דמכח טענת שמא אינו מחוייב שבועה (ואפי' לצאת ידי שמים אין צריך וכמש"ר בסימן ע"ה בדין טענת הלואה אלא היה משלם מה שברי לו ובהמותר פטור) אלא ע"י גלגול דשבועה שאינו ברשותו ג"כ נשבע שא"י כמה היו ושבועה שא"ב אינה בטענת מעות מטעם שכתב הרמב"ם הביאו רבינו בר"ס רצ"ה שאם הפקדון הוא דבר שמצוי ושוה בשוק לקנותו אינו נשבע וכ"ש שאין כאן חיוב תשלומין כיון שטוענו בשמא ומש"ה כתב שטוענו כסף צרור ושמא היו בו מרגליות או שאר מינים שאינם מצויין וצריך לישבע שאינו ברשותו ובו כולל ג"כ שא"י שהיה שוה יותר דאכתי הומ"ל כעין טענה ראשונה שטוענים כיס שבו מרגליות הפקדתי בידך ויכול להיות שהיה בו אלף וזה אומר יכול להיות שלא היה לו בו אלא אחד או שנים אלא משום דהאי עובדא דמייתי הרמב"ם ורבינו אח"ז מהירושלמי בחד גברא דאפקיד גבי חבריה כו' איירי בהכי מש"ה כתב הרמב"ם גם בזה דטוענין שניהן ספק א"צ הנתבע לשלם והא דלא כתב ברישא בטוען ברי דטוען בכה"ג שהפקדתי בידך שק מלא מרגליות והנתבע משיבו שמא סיגין היה בו משום דהרמב"ם שם אהאי דינא דכל שומר שנתחייב לשלם כו' עד יטלו בלא שבועה מסיק וכתב ז"ל ומנין שהדין כך הוא הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים כו' עד נמצא בטוענו מאתים והודה לו במקצת כו' ע"ש וכיון דלהוכחה ולפשיטות ולראיה כתב דין זה מש"ה כתבו בטוענו מלא זהובים היו דהו"ל דומה לטוענו מאתים זהובים כו' כדמסיק וק"ל. והא דכתב דאביו הפקיד שק צרור כו' ולא כתב שהוא בעצמו הפקידו ושכח מה היה בו נראה דה"ט דכל דבר שהיה להמפקיד לדקדק בו ולא דקדק אפילו עי"ג אין לחייב להנתבע שבועה דל"ד לטענת סוטה דמינה ילפינן גלגול דהתם לא הו"ל לאיש למידע ולדקדק ואפילו לצאת י"ש א"צ וכמש"ל בסימן ע"ה בהלואה ע"ש ודוק:
ואירעו אונס בס"פ הכונס כתב נ"י דהאי אונס ל"ד דא"כ מה זה ישבע ויטול אלא ר"ל שנאנסה ונאבדה מידו בש"ח או בש"ש כ"א כדינו וכן לעיל סימן רצ"ו ס"ב: האי אומר מטכסא נדפס בגליון פי' משי מובחר ע"כ. והרמב"ם כתב האי מעשה וכתב שהיה טוען חלי כסף ומרגליות וכ"מ מדטען אידך סיגין ואין מחלפין סיגין במשי וק"ל: אפילו כשאומר הנפקד ברי לי שסיגין היה כו' פי' דמשום מה אתה באת לחייבו לנפקד לשלם משום דאילו הי' טוען ברי היה מחוייב שבועה דמודה מקצת כו' וכאן ז"א דהו"ל פטוען בחיטים כו' ומ"מ בהאי עובדא פסקו דישבע המפקיד ויטול אע"ג דהו"ל כטוענו בחיטים דפטור כו' בהיסת גם כשאומר הנתבע א"י לפטור בהיסת כתב המ"מ שם בשם ר"י הלוי דלא אמרו דנשבע שאינו יודע ונפטר אלא בשאינו מודה לו משום דבר בברי אבל כאן מודה לו שהפקידו וא"י בזה תקנו הגאונים שישבע ויטול:
וא"א הרא"ש ז"ל כתב דליכא לחיוביה בס"פ הכונס כ"כ וחולק אהכלל שכולל הרמב"ם כל שומר שנתחייב לשלם כנ"ל וגם חולק במ"ש הרמב"ם בעובדא זה דהו"ל כטוענו חטים כו' וכתב הוא שם דז"א דהתובע תבעו גם בהשק והו"ל כטוענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן ובהשני אומר א"י אלא משום דלא הו"ל לידע מה שבכיס לא אמרו שיטול בלא שבועה ומן הדין היה להנתבע לישבע וליפטר אלא שחז"ל עשו תקנת נגזל בפקדון כו' ע"ש: אלא כשיש טענת רמאות כו' ע"ש דכתב הוכחה לזה מהיתומים דלוה שטענו נ' ידענא שחייב לך אבינו ונ' לא ידענא דפטורין מה שאינן יודעין מטעם דלא הוה להו לידע ע"ש: ולא לגמרי כנגזל עיין בדברי רבינו לעיל סימן צ' סי"ח שכתב שיראה מדברי הרא"ש שאינו מסכים לדברי הגאונים אלא בטוען שמא ומשמע מדבריו דהגאונים גם בברי תקנוהו וע' מ"ש שם: אלא תקנת חכמים כו' כיון שזה הנפקד אינו יודע כמה היו חשו לממוניה והטילו שבועה על המפקיד וע' בדברי הרא"ש בס"פ הכונס שהאריך בזה וכתב דיש לפרש הירוש' זה דאמרו דישבע ויטול לא קאי אהנפקד שפשע ונגנב אלא אמזיק באש קאי אלא ששמע שהגאונים פירשוהו להירושלמי בפקדון וכתבו דעשו תקנת נגזל בפקדון ואין לזוז מדבריהן (ושם) ובמ"ש נתיישב דל"ת למה סיים רבינו וכתב ושמעתי שהגאונים כתבו הלא כ"כ הירוש' שהביא לפני זה וע"כ לא היו מחולקים הרא"ש עם הרמב"ם אלא אם להיות חיוב בלא שבועה דה"ט משום דמהירוש' אינו מוכרע דקאי אפקדון וק"ל ועד"ר שם הארכתי: ומש"ר ולפי זה אין חילוק בין אם ההודאה ממין הטענה כו' עד"ר שם כתבתי מנ"ל לרבינו לפרש בשם הרא"ש דאין חילוק ע"ש: