שנים שתובעין לאחד כו' כל הסימן נתבאר בב"מ דף ל"ז ומדברי הרא"ש שם וכבר כתבתיהו לעיל בסימן ע"ו בדרישה אדברי רבינו שכ"כ לענין אחד שלוה מב' מזה ק' ומזה ר' או מא' משנים כעין זה ושם בארתיהו בטוב טעם וע"ש שבדרישה ההם מבוארים ג"כ דברי רבינו שבכאן: שניהם נשבעים ונוטלים שהנפקד פשע במה שלא כתב שם המפקיד על כיסו ועבד"ר:

וכן אם הפקידו שנים כו' פי' זה שלא בפני זה וכמש"ר בסמוך וע"ל סימן שס"ה מש"ר בדין גזל דשם אין לחלק בזה: מי הוא בעל הר' או מי הוא בעל הק' נראה דחדא אסיפא קאי וחדא ארישא דשנים שהפקידו אחד מהן מנה קאי ובמאי דסיים פתח ומשה"נ כתב ל' או מי הוא בעל הק' וק"ל. אבל אם אינן תובעין פי' שגם להן ספיקא בדבר או שכחו בדבר לכן פטור דיכול להתנצל ולומר סמכתי ע"ז שמי שהפקיד בידי הוא יתבעני ולא אחר משא"כ ברישא דשניהן באין ותובעין וטוענין ברי והוא ודאי קיבל מאחד מהן והי מינייהו מפיק: ומ"מ אם רוצה כו' לכל אחד ר' ובאומר א' משניכם כו' הטעם דדוקא בשניהם הפקידו בידו עליה דנפקד רמיא טובא למידק ולכתוב על כל אחד שמו כיון שידע שיש אצלו ב' פקדונות לאפוקי המפקיד לא ידע מפקדון השני דהא מיירי שהפקידו זה שלא בפני זה וכדמסיק משא"כ כשאחד הפקיד בידו דיש לו קצת התנצלות לומר סברתי אותו שהפקדון שלו יבוא ויתבעני וכנ"כ וק"ל וע' ברא"ש פ' המפקיד וע"ל סימן ע"ו מ"ש.

אבל אם אמר אביכם כו' דבשלמא אם המפקיד חי הו"ל להמפקיד למידק משא"כ כשמת בד"א כשהפקידו לו כל אחד לבדו זה מנה וזה מאתים כו' נראה דבשלא הפקיד אלא אחד מנה אף שהפקיד לו בפני השני התובעו עתה ג"כ מיקרי ב' כריכות וא"י לומר ולהתנצל אמרתי שאתה מאמינו אלא כשגם השני הפקיד בידו שהיה לו לירא ממנו מאחר שיש לו דררא דממונא לתבוע ממנו שיתבע הר' ומש"ה לא נזכר לא בגמרא ולא בפוסקים האי חילוק דבאם לא הפקיד בידו אלא אחד בפני חבירו דיחשב לכריכה אחת וק"ל: שלא הייתם חושדים כו' פי' שמא חבירו הרואה יתבע ר':

ורועה [כו'] ואפילו שהפקידו זה בפני זה ז"ל התוס' דאפילו כו' [ע' לשונם בב"ח] והא דכתב ורועה שהפקידו לו שנים כל אחד בהמתו ומת אחד מהן כו' לשון גמרא נקט דרבא קאי בבכורות אהאי דינא דמיתה וכמ"ש התוס' שם וה"ה אם הפקידו שנים א' ב' טלאים ואחד א' ואפילו זה בפני זה ומה"ט וכ"מ בתוס' ע"ש דף ל"ו: שלא מדעתו כר ז"ל התוס' שם ל"ד שלא מדעתו אלא כלומר שלא בראייתו של רועה דהשתא לא הו"ל למידק: