אינו נוהג בעבדים כו' ב"מ דף כ"ו ויליף לה מדכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף אי כלים לשמור וגו' ודרשינן כלל דומה לפרט מה כסף וכלים דבר שגופן זמון ומטלטלים לאפוקי קרקעות שאינן מטלטלים ועבדים הוקשו לקרקעות ושטרות אין גופן ממון והקדש רעהו כתיב וברמב"ם ג"כ ממעט מרעהו עכו"ם והיא ממכילתא וק"ק למה הקדים המשנה ורבינו וגם שאר פוסקים אחרים עבדים לקרקעות גם מפסיק בין עבדים לקרקעות בשטרות דהו"ל למתנינהו על הסדר דהיינו קרקעות דהוא גוף הלימוד דאינו מיטלטל ואח"כ עבדים שהוקשו להן ואחריהן או לפני שניהן שטרות שהן מטעם ולימוד אחר ולעיל בר"ס ע"ה כתבם על הסדר וכ"ע: ונגנב או נאבד או נאנס פי' דבשאר דברים חייב השואל על שלשתן וש"ש על גניבה ואבידה: אבל נשבעין כו' פי' כ"א כדינו נשבע היסת ונפטר אם יש טענת ברי ונשבע בנק"ח ונוטל כההיא דפוגמת כתובתה וכ"כ הרי"ף והרא"ש בפ' שבועת הדיינים ולעיל ס"ס צ"ה:

וכתב הרמב"ם פ"ב דשכירות: אבל אם פשע בהן ונאבדו חיוב כ"כ המ"מ שיש לדקדק כן ממתני' הנ"ל דקתני ש"ח אינו נשבע ולא קתני אינו משלם משמע דאם נודע בודאי דפשע חייב וכן פירש"י וע' בסמוך ס"ה מ"ש: וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפילו פשע בו' בפרק שבועת הדיינים כ"כ וטעמו דפושע בדבר אינו דומה למזיק בידים שהרי פשיעה בבעלים פטור ומזיק בבעלים חייב ומן המשנה אין ראיה דמתני' לא הזכירה אלא מה שנזכר בקרא ובש"ח לא נאמר תשלומין בכתוב כ"כ בפרק הזהב: ומ"ש ואפילו השואל כ"כ הרא"ש בפרק שבועת הדיינים:

ולמעלה בסימן צ"ה כו' אף ע"ג דגם דין דענבים כתב לעיל בסימן הנ"ל מ"מ חזר וכתבו כאן משום דזה המחובר לקרקע הוא כקרקע לכ"ע ואגב קיצר וכתב ואפילו ענבים העומדים ליבצר שהוא אליבא דהרא"ש משא"כ דין המוסר לחבירו לשמור שכתבו שם בפלוגתא ולא הכריע ביניהן מש"ה לא כתב כאן הפירוש אלא כאילו אמר ע' בזה לעיל בסימן צ"ה:

ואפילו ענבים כו' ע"ל סימן הנ"ל וסימן קצ"ג וסימן רכ"ז מ"ש בדין זה (וע"ל בסימן קצ"ג בסמ"ע מ"ש):

הופקדו אצלו מעות של עניים דינו כשל הקדש ופטור עליהן עובדא בב"ק דף צ"ג ויליף לה מדכתיב לשמור ולא לחלק ופי' דע"כ לא חייבה תורה לנפקד אלא בשנמסר בידו ע"מ לשמור דהיינו שיחזיר לאחר זמן לזה שהפקידו בידו אבל זה שמסר לידו מעות עניים לאו אדעתא שיחזור ויקחם מידו מסרם לו אלא שהוא יחלקם ויתנם לעניים וא"כ לאו שומר של זה המפקיד הוא וכ"ת א"כ שומר של עניים הוא לא מיקרי שומר בשבילו שהרי [אין] שום אחד יכול לתבעו מיניה וכעין זה פירש"י שם ונראה דמש"ה דייק רבי' וכתב דינו כהקדש פי' ה"ז כמו שהפקידו בידו הקדש שאין מחזיר לרעהו הפקדון וגם אין מי שיתבע אותו ממנו ולהכי לא נקט אינך דחשיב לעיל דפעור בהו לפי שהנהו לא מטעם זה איתמעטו וכמש"ל ודע דשם בגמרא מבואר בהדיא דאפי' פשע בהו פטור והרמב"ם בעצמו כתב בפ"ה דשאלה בדין זה דאפילו בפשיעה פטור וכן דייק לשון הרמב"ם בפ"ב דשכירות דכתב ז"ל ונ"ל שאם פשע השומר בעבדים ובקרקעות ושטרות כו' ואילו הקדש לא הזכיר וע' בהר"ן פ' הדיינין שכתב ג"כ בזה על הרמב"ם וכן הוא בש"ע ומ"ש בשם הרמב"ם לפני זה דאם פשע כהן חייב אאידך ג' לבד קאי ולא אהקדש: אבל אם יש כו' פי' אז הוה שומר של עניים ותל עליו שם שומר שהרי כל אחד יתבע שלו משא"כ הקדש דאין לו מי שיתבע ממנו ומיירי ג"כ שהמעות מיוחדין הן לעניי עיר הזאת משא"כ אם אין מיוחדים אלא לעניים דעלמא דאף אם היה קצבה ליתן לכל אחד דרך משל ו' גדולים לכל יום מ"מ ממון שאין לו תובעין מיקרי שיוכל לומר אתנם לאחרים וכן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם פ"ה מהל' שאלה ושכ"כ רש"י ע"ש:

ומעות של יתומים בפ' אלו מציאות: אין להם דין הקדש כו' פי' ונשבעין מליהן גם כאן בא לאשמועי' דל"ת כיון דמעות אלו ב"ד הפקידו בידו דאי היתומים אין נשבעין על טענת קטן וכמש"ר סימן ש"ב וסימן צ"ו וא"כ כיון דלאו שומר דיתומים הוא שהרי הם לא הפקידו אותן בידו וגם שומר של ב"ד אינו שהרי המעות אינם שלהם לאו שם שומר עליו כמו בהקדש קמ"ל דהרי הן כשאר כל אדם דודאי יש למעות הללו תובעין דלכשיגדלו היתומים יתבעו את שלהן ממנו: ואסור להשתמש בהן כבר כ"ר בס"ס רפ"ז ושם ביארתיהו דקמ"ל דל"ת שמותר להשתמש בהן (ולדמותו לדמי אבידה) בשביל שהוא עושה טובה עם היתומים שהיו סמוכיס עליו וגם כדי שלא יהיו אחריות המעות על היתומים ע"ש. ומה שחזר וכתב דין דאסור להשתמש בהן גם אין לו שייכות ה"ט משום דכתב דדינן כשאר כל אדם דהיינו שפטור ש"מ מגניבה ואבידה מש"ה הוצרך לומר דאסור להשתמש בהן דאי מותר כבר נתבאר דבמעות שמותר להשתמש בהן נעשה עליהם ש"ש ואע"ג דעדיין לא שימש בהן:

וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב הנ"ל: והרי הוא ביד השואל רבותא קאמר דאפילו שואל פטור בהקדש אבל לעיל לא מצי אמר השואל הקדש ואח"כ פודהו והרי הוא חולין ביד השואל דאין שאלה בהקדש ואם עבר הגזבר והשאילה הרי מעל בה ויצאה לחולין: וכן העכו"ם כו' והרי הוא ביד ישראל אין זה במיימוני ונ"ל דה"ג והרי הוא ישראל וזהו שמסיים דבעינן שיהא תחלה וסוף ישראל א"נ ה"ק והרי הוא ביד ישראל כלומר שעדיין הוא בידו שעדיין לא לקחה מידו דומה למ"ש לפני זה והרי הוא ביד השואל ולכאורה היה נראה להגיה עוד בבא אחת והוא וכן ישראל שהפקיד ביד עכו"ם ונתגייר והרי הוא ביד ישראל וא"ש וק"ל:

אין השומר חייב ברייתא בס"פ החובל: אא"כ שיתננו לו כו' פי' כשבאה לידו בתורת שמירה אז הוא מחוייב לשמרה מפשיעה בתורת ש"ח אבל לא כשבאה לידו כדי לאבדה ואח"כ פשע ונגנבה ונאבדה ועוד חילוק בין באה לידו בתורת שמירה או כדי לאבדה כ"ר בר"ס ש"ף והוא דאם נתנו בידו לשמור אז אפילו א"ל אח"כ אבד אותו או קרע אותו והוא עשה כן חייב וכדתנן במתני' פ' החובל האומר לחבירו קרע כסותי חייב אא"כ א"ל קרע לכסותי ותהא פטור (ומפרשים התוס' הטעם שם דכיון שמסרו לו לכתחלה בתורת שמירה מה שא"ל אח"כ קרע או אבד איכו אלא פטומי מילי והשטתה בעלמא) אבל אם נתן לו מתחלה בידו לאבדו או לקרעו אע"פ שאמר אח"כ שישמרהו ויפקידהו אצלו פטור אפילו לא א"ל קרע ע"מ לפטור ועוד כ"ר חילוק בין באה לידו בתורת שמירה או כדי לאבדה בסימן שצ"ו ס"ג ביצאה הבהמה והזיקה לאחרים ע"ש וכולם נלמדו ממ"ש בשומרים לשמור ודרשי' ולא לאבד ומפרש כל אחד לפי עניינו ודוק: