Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שומר שכר הוא שנותנין כו' כלומר אע"ג דבתורה כתיב בהמה בש"ש וכסף בש"ח תרוייהו איתנהו בתרוייהו וכמו שנתבאר לעיל ר"ס רצ"א ומש"ה הקדים רבינו במ"ש בהמה לכסף וכלים כיין דגביה כתוב בהמה. במקום שראוי למשוך היינו שימשכנה מר"ה לרה"י או בסימטא או בחצר שהוא של שניהם וכמש"ר בסי' קצ"ז: אבל לדעת ר"י מיד כשקיבל כו' לעיל בסימן רצ"א כתב שכן הסכים הרא"ש וע"ש:
צריך לשמור כו' רוב דינים דסימן זה הן ס"פ הפועלים דף צ"ג ע"ש: ואפילו נתן הכספי' כו' כן דקדקו התוס' והרא"ש בפ' הכונס דלעולם חייב על כל שם גניבה אעפ"י שבאה ע"י אונס גדול דכל גניבה קרוב לאונס הוא כדאמרינן בפ' השואל ואפ"ה חייביה התורה הלכך אין חילוק בין אונס גדיל לקטן אבל לסטים מזויין או ארי ודוב שדרסו וטרפו היינו שבויי' דכתיב בהדיא בקרא דפטריה רחמנא אשר"י והכלל דצריך להיות עיניו תמיד על הדבר הנתון בידו לשמור ואז דוקא הוא פטור דמה לו לעשות שנטלה מידו בזרוע משא"כ כשאין עיניו עליו אמרינן אילו היה שם לא היה בא הגנב לחפור תחת הקרקע: אונס בעידנא כו' ואפילו נאנס במה שחטפתו שינה אי אונס אחר בגופו של שומר חייב דלא פטרי' רחמנא אלא באונס המגיע לגופו של פקדון כשבוי' או שבורה פן דעת רשב"א ויש חולקין בזה: אין אומרין כו' ואם לאו פטור כי' הלשון דחוק דקאמר ואם לאו פטור משמע דאיירי בדבר דאף אם היה שם בודאי לא היה יכול להציל א"כ למה סתם וכתב: דאמרינן אילו הי' שם היה יכול להציל. ועוד מאי זה דקאמר ואם לאו כי' דהא אנן סהדי אף שלא היה מוקף תומה אם היה שם לא היה בא הגנב לגונבה משם דגנב אין בא לגנוב אלא במקום שאין רואה ונראה דבתחלה נקט לישנא שמושאל ממקום אחר מדין אינם דאיתא בברייתא ובגמרא דס"פ הפועלים דאם על בעידנא דעיילי אינשי אין אומרין אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור וכמש"ר בסמוך בס"ח וקאמר שם בהאי לישנא משום דשם נמי היה אפשר דאם היה שם היה מקויים בו ואימתך ומתך אתן כו' או גם הארי את הדוב כו' מ"מ כל שלא על אלא בעידנא דעיילי אינשי לא אמרינן הכי אלא אזלינן בתר דרך העולם וה"נ הול"ל הכי כיון שהקיפה חומה הרי היתה בחזקה משומר לפי דרך העולם ומה לו לעשות עוד קמל"ן דלא אמרינן הכי כ"א גבי ארי דמיקרי אונס אבל לא בגניבה ואבידה דחייב עליה רחמנא ומש"ה כיון דלפי האמת אם היה שם לא היה בא הגנב לא אזלינן בתר דרך העולם ועמ"ש בס"ח עוד מזה בשם התוס':
ואינו פטור אלא מהאונסים כו' עיין בחידושי':
מב' רוחות הוי אונס עבד"ר:
כתב הרמ"ה כו' אע"ג דכבר כ"ר דאם אינו יכול להציל דפטור שאני הכא כיון דמסתמא אדם יכול להציל מזאב או מכלב א' והו"א זה שאמר שלא היה יכול להציל אילו היה טרח נפשו היטב היה ג"כ מצילו קמל"ן: הארי והדוב כו' משנה בס"פ הפועלים: והברדלס אפעה וגם הוא מין נחש וכ"כ התוס' בפ"ק דסנהדרין סוף ט"ו וכתבו שם דשני מינים ברדליס הן א' הוא חיה קטנה מין חולדה וא' מין נחש שממית ומש"ה מונה אותן שם במשנה עם ארי ודוב ע"ש:
באו לסטים עליו כו' מבואר שם בגמרא: וליתן להם שכר עד כדי הבהמה דמסתמא ניחא להו לבעלים בהצלה משום טירחא שלא יצטרך לטרוח ולקנות אחרת א"נ משום כושרא דחיותא ומיהו אין הרועה חייב להצילו אלא בכדי דמיה לחוד לא בכדי כושרא דחיותא או בכדי דמי טירחא למשל אם הבהמה עצמה שוה י' זהובים וכושרא דחיותא שוה זהוב א"נ דמי טירחא לקנות אחרת זהוב אין הרועה מחוייב ליתן להם שכר אלא י' זהובים דשמא אם יתן להם י"א זהובים יאמרו לו הבעלים אח"כ מי צוה לך להוציא עליה כ"כ ולא איכפת לן בטירחא או אין אנו רוצים לקנות אחרת וק"ל וכן מוכח מדברי הרמב"ם וכמ"ש בסמוך בס"ז: ואם היה צריך לשלם כו' נ"ל דרבינו רבותא קאמר דאפי' אם היה צריך ליתן בשכר הצלתה כדי כל דמיה אפ"ה כשלא הציל חייב מיהא ליתן לבעלים דמי טירחא שצריך ליתן לאדם זהוב א' שישתדל ויקנה לו בהמה אחרת ויפה כמו הראשונה וממילא גם בבבא הראשונה דהיינו כשהיה יכול להציל בפחות מכדי דמיה שכ"ר שמשלם אותו המותר צריך לשלם לו גם דמי הטירחא (ומיהו אינו מוכרח ובהשגות הראב"ד כמעט לא משמע כן ועיין בסמ"ע מ"ש עוד מזה): מיהו כושרא דחיותא א"צ לשלם לו לא ברישא ולא בסיפא וק"ל:
כתב הרמב"ם כו' בפ"ג דשכירות כ"כ: נשבע ונוטל מה שטוען וכתב המ"מ שם ז"ל זה הכלל לכל המוציאין ברשות שהן נשבעין ונוטלין עכ"ל ונקוט האי כללא בידך כי בזה צריכין לחלק בכמה מקומות בין מוצא ברשות חכמים וברצון זה שכנגדו ובין שלא ברצונם: שאינו יכול כו' מלשון שאינו משמע לי דנתינת טעם הוא וה"ק למה נשבע ונוטל מפני שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיה דהיינו י' זהו' ולא דמי טירחא וכיון שכן נאמן במגו דאמר נטרפה (לאפוקי אם הרועה יכול למטען עד י' זהו' דהיינו כדי שוויה וכדי טירחא ודאי דאינו נאמן במיגו דנטרפה שהרי בטענה זו מייתר זהוב ועיין בסמ"ע מ"ש מזה) כשם שאם היה טוען נטרפה היה נפטר בשבועה ה"נ דנאמן להחזיק במה שבידו בכדי דמיה בנק"ח:
רועה שהיה רועה כו' שם בגמרא: אם נכנס כו' אם לא היה יכול להציל אילו היה שם פטור כיון שאירעו אונס. וא"ת כיון שהיה יכול להציל אילו היה שם מאונסים קלים והוא נכנס נחשבה לפשיעה וכל שתחלתו בפשיעה אף שסופו באונס חייב תירצו התוס' בזה בס"פ הפועלים דף צ"ג ע"ב בד"ה אי הכי כו' כיון דעל בעידנא דעיילי אינשי לא מחשב זה לפשיעה אנא כעין גניבה ואבידה שהוא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס וכל כה"ג לא אמרינן דלהוי כתחילתו בפשיעה לחייב על האונסין בסופו ודוקא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי זהו מחשב פשיעה לחייב עליה אפילו באונס דארי כיון דאיכא למיתלי' אפי' בצד רחוק ולומר אילו היה שם לא היה בא הארי וכנ"ל וק"ל: אפי' ע"י רועים אחרים כלומר אעפ"י דבש"ח כה"ג פטור כדלעיל סי" רצ"א: אפילו לא היה יכול להציל כו" מכאן משמע כדברינו שכתבנו לעיל סי' רצ"א סי"ד שמש"ר שם ז"ל אבל הכא כיון כו' ואתא ארי אפשר אם היה שם היה בורח ממנו כו' לאו בדוקא נקט ארי ומשום דשמא היה מקוים גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך או אימתך וחתך אתן כו' אלא גם באונס אחר שלא היה יכול להציל לפום הנראה אם היה שם אפ"ה אם היה יכול להצילו ע"י סבה אם היה שם בשום צד חייב שהרי כאן סתם רבינו ולא הזכיר ארי: והרמב"ם כתב בין נכנס כו' שם בפ"ג כ"כ. וז"ל ב"י ויש לתמוה כו' [עיין בב"ח] ואין לדחות ולומר משום דהרי"ף לא גילה דעתו כ"א בש"ח אבל בש"ש יכול להיות דמודה לסברת הראב"ד שכ"ר בסי' רצ"א דז"א דבפרק המפקיד בפלוגתא דאביי ורבא מייתי הרי"ף הברייתא דאיירי בש"ש. הרי דמשוה להו וס"ל דאפילו בש"ש הוי דינא הכי: כתב הרמב"ם ואם אין הדבר ידוע כו' שם כ"כ: חייב לשלם ז"ל ב"י נראה שטעמו משום דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות ולפיכך עליו להביא ראיה שלא היה יכול להציל עכ"ל ונראה דאין טעם זה מספיק אם לא שנאמר שהרועה עצמו אינו טוען ברי לי שאם הייתי שם לא הייתי יכול להציל דא"כ היה נאמן במיגו דאי בעי היה אומר מתה מעצמה (ודוחק לומר דמיירי בידוע שלא מתה מעצמה) דהיה נאמן בשבועה אלא ש"מ דמיירי בשהוא עצמו אינו יודע אם היה יכול להציל או לא ולהכי אוקמינא ליה אחזקה שהיה יכול להציל ומשלם וק"ל:
העביר הבהמות כו' בס"פ הפועלים עובדא הוה דאתא לקמיה דרב פפא ופסק כן: מתה הבהמה כו' משנה שם: אפילו לא מתה מיד כ"כ שם הרא"ש והתוס' כתבו [עיין לשונם בב"ח] ומש"ה לא כתבו רבינו לעיל בש"ח בסי' רצ"א דודאי ש"ח כיון דלא מתה מיד או שיש לתלות בדבר אחר תלינן אבל ש"ש בעי למינטר נטירה מעליותא וק"ל:
העלה לראש ההר כו' משנה שם: אפי' שעלתה מאליה כו' ונפלה חייב משא"כ לעיל בסי' רצ"א בש"ח: ומתה שם כדרכה פטור הטעם משום דמ"ה מה לי הכא כו':
אבל אי גנבה גנב מהאגם כו' ה"ט דמיד שנגנבה הגנב נתחייב בגניבה. אבל קשה (דמאי) [דמ"ש] דגנבה גנב מהאגם אפי' גנבה מביתו ואח"כ מתה בבית הגנב נמי חייב בש"ש וצ"ל דהאי ואם גנבה גנב כו' מיירי אפילו בלסטים מזויין ומתה בביתו וקמל"ן דחייב על הפשיעה דפשע מעיקרא שיצאה לאגם דע"י הפשיעה לקחה הליסטים מזויין מהאגם. ובזה מיושב קצת למה הדר כתב דין זה הכא בש"ש הא נלמד במכ"ש ממה שכבר כתבו לעיל סי' רצ"א בשומר חנם: לאונס וקרוב לפשיעה וחייב עליהם ש"ש אך חכמים תקנו שיפטר בשבועה שלא פשע בה לגמרי או יביא ראיה שלא פשע: לעשות לו לפנים כו' פי' לפטרו מתשלומין וגם. מצוה אפילו ליתן לו שכרו אם הם עניים כו' ומשמע לי דלענין תשלומין אפילו אם הוא עשיר אין לחייבו וכ"כ לשון הגמרא דגרסי' שם רבה בר בר. חנן תברי ליה הנהו שקולאי לחביתא דחמרא שקל לגלימייהו אתא א"ל לרב א"ל הב להו גלימייהו א"ל דינא כך א"ל אין למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו א"ל עניי אנן כו' אמר ליה הב להו אגרייהו כו' הרי לך אפילו קידם שידע שהיו עניים צוה רב שאין לחייבם בתשלומין וק"ל. ישבע שלא פשע בה דעשאו שבירת חבית כשבורה ומתה הבהמה.