Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אדם הנושא חבית גדול כו' שהוא כבד למשא אדם אחד ונתקל פירוש אפילו נתקל במקום מדרון נמי פושע הוה כיון שנשא משא שלא יכיל האדם לישאנה ומ"ש וחייב פי' מדינא אבל ודאי משום מצוה איכא כדלעיל (וכן פירש"י בעובדא דרבה בר בר חנא דפשעו א"נ שנשא בריגלא ואפילו הכי א"ל רב זיל הב להו גלימייהו) אבל שבועה ג"כ לא שייך כאן שלא תקנו חכמים כיון דפושע גמור ועיין בסמוך ס"ג:
וחנושא משא כבד במוט כפיף באמצע שם בגמ': ונותן ב' כדים בב' ראשים ונשבר כו' כצ"ל כדים בכף ול' נותן כלומר שמחלק המשא לתוך ב' כדים כדי שלא תהיה כבידה כל כך (רב שהמשא) [דכשהמשא] אינה מונחת על מקום א' קל לנושאה וזש"ר שהרי קל הוא לשנים וכבד לאחד כלומר וכיון שאינו ראוי לב' משאות אעפ"י שהוא כבד למשא אדם א' דרך ב"א להתחזק ולטוענו ביחד לבד כשהמשא מחולקים כגון במוט כפוף ולהכי הוי קצת אונס משא"כ בנושא חבית גדול כו' דחייב מפני שהוא כבד למשא אדם אחד ואעפ"י שאין בו כדי נמשא ב' ב"א (וכמש"ר לפני זה) משום דהתם כל המשא מונחת על מקום א' ואין דרך בני אדם להתחזק ולטוענו ביחיד וזה שנושא פשע לכן חייב לשלם הכל ומש"ה כתב ונותן שני כדים ור"ל דאותו ענין המונח בחבית א' הוא מחלק ונותנו לב' כדים ונושא בב' ראשי המוט וק"ל ועיין בדרישה:
לשון הרמב"ם כו' ונראה דגם הרמב"ם מודה בדינים הקודמים ועבד"ר: והרי זה אונס ומשלמין החצי ז"ל המ"מ שם לפי שהיה היה להם להתחבר יחד נשאת אלא משא של כל א' יכול נהעבירו לבדו וכיון שמשא זה כבד אצל כל אחד מהן היה בדין שישלמו הכל וכיון שהוא קל לשניהן היה בדין שיהיו פטורין ולפיכך משלמין מחצה זהו דעתו ז"ל לפי מה שביאר בבא השנייה עכ"ל. וז"ל הרמב"ם בבבא השנייה מכאן שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהוא פושע ואם נשברה בידו משלם הכל עכ"ל. וע"פ הדברים האלה נ"ל דכוונתו דס"ל להרמב"ם כיון שהוא כבד אצל א' ואינו נותן לשאת לא' א"כ יש על משא זו שם פשיעה לאדם א' הבא לנושאה ואף שנתתבר אחד עמו ומסייעו לשאת אותם כיון שאין מדרכן להתחבר בענין כזה כאילו נשאו א' דמי מיהו הואיל וקל הוא לשנים אינו חייב אלא החצי כן נ"ל ולא כעיר שושן שכתב אדברי המ"מ הנ"ל ז"ל כיון שמשא זה כבד אצל כל א' מהן י"ל שכל א' מהן סמך על חבירו להקל משאו והרי פשע כו' ע"ש וז"א דהא שהרי המ"מ סיים וכתב שהרמב"ם ביאר כן בבבא שנייה ואין פירושו דרמ"י נזכר כלל בבבא שנייה ודו"ק:
ואם נשבר החבית בענין כו' מימרא דרבא פ' השואל: אם שבר בא' משאר ימים משלם ד' פי' וה"ה נמי חבית יין ואפילו היה יום השוק בין יום השבירה ובין יום התשלומין דלא שייך הכא למימר אילו היה לי ייני הייתי מוכרה כבר ועכשיו למעות אני צריך דהא לא הזיק לו אלא בארבע וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה והרי חזר ומשלם לו ד': לפיכך אם יש לו כו' נראה דר"ל שאחר שנשבע חוזר וקנה יין בין השבירה לתשלומין דאי באית ליה יין שנשאר לו מיום השוק הראשון יום השבירה ודאי נפטר בחבית של יין שהרי אינו יכול לומר לו אלולי ששברתי הייתי מוכרו שהרי מה שהיה לו כבר לא מכר וגם רבינו בסמוך לא כתב בשם הרא"ש אלא דלא סגי ליה בשילם ד' כשהיה לו יין מתחלה אבל בחזרת לו חביות יין ודאי סגי וכמ"ש בסמוך וק"ל: וי"א אם היה לו יין כו' הרא"ש שם הביאה: ולא נמכר לו כו' נראה דר"ל שלא נמכר ביום השוק שנשבר אף שנמכר אח"כ ואין לו יין כלל ואפי' עברו בנתיים ב' וג' יום השוק אפ"ה ס"ל לי"א שאינו משלם אלא ד' והטעם דכיון שבאותו יום השוק שנשבר היה לו יין הרבה עד שלא מכרו כולו הו"ל יום השוק לגביה כיומא אחרינא ואינו משלם אלא ד' מיהו הרא"ש שחולק עליה ש"ל דאפילו היה לו עדיין יין מיום השוק הראשון שנשבר בו ולא מכרו אפ"ה כשבא ליתן לו דמים צריך ליתן לו ה' כיון שסוף סוף ביום שהזיקו בה' ומיהו בודאי פשיט דגם להרא"ש אם בא לחזור לו חביות מחזיר לו וכמ"ש לעיל ודו"ק בדרישה: וכ"כ הרמב"ם בפ' הנ"ל ועבד"ר: ולהוציא עליה לכרוז ולעשות כו' ל' גמרא ומנכה לו אגר טירחא ודמי ברזינייתא וע"ש בפרש"י דבשני הפירושים שלו גרים ברזינייתא בבי"ת ולתרוייהו ל' ברזא הוא והיינו העץ שתוחבין בנקב החבית שמוציאין מתוכו יין אלא דלפירוש הראשון אין קפידא בהוצאת עשיית הנקב ולא בעשיית ברזא לתוך הנקב מפני שאיירי בחבית של עץ שאין הוצאת עשיית הנקב נחשב לכלום ומש"ה הוצרך לפרש שההוצאות הוא עבור הכרוז ונקרא אותה הוצאה ע"ש הכרזה שמכריזין יש לפלוני יין הנמכר בברזא כלומר הנמשך מעט וחוזר ונשתם כל פעם בברזא משא"כ לפירוש השני דהוצאה עבור הנקב שמיירי בחבית של חרם שיש הוצאה רבה ע"ז מפני שצריך אומנות שלא ישתבר החבית בנקיבתו וקורא הנקב על שם הברזא משא"כ ברזא בלא נקב וק"ל. ורבינו כתב הוצאות שני הפירושים ולא נקט בלשונו ל' הגמרא אלא הענין המכוון ממנו וכתב לכרוז דהיינו פי' קמא דעושין הכרזה פ' יש לו יין למכור ולעשות נקב הוא פירוש השני ולא הזכיר ברזא כלל מפני שאין הוצאה על עשיית הברזא וכמ"ש והרמב"ם פי' דמי ברזנייתא ע"ד אחר כתבתיהו בסמ"ע עיין שם: