Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לענין שאם כופר פי' שאומר שמעולם לא חל עליו דין שומר: או שיש כו' כלומר או שהוא מודה שהוא שומר אלא שאומר כמו שמסרת לידי כן הוא עתה אינו נשבע אלא היסת וע"ל סימן רצ"ו ס"ג: ישבע שהוא כדבריו פי' שנאנסה ממנו בלי פשיעה ושלא שלח בה יד דאם שלח בה יד ברשותו הוא קאי לענין להתחייב באונסין דאל"כ קשה הא כבר נשבע שהוא כדבריו דהיינו נאנס וא"כ ודאי אינו ברשותו ובס"א כתוב שאינו בלא וי"ו וא"ש טפי וי"מ כפשוטא דאעפ"י שכבר נשבע שנאנסה ממנו אפ"ה חיישינן שמא יודע להשתדל ולהחזירו לרשותו וכעין זה בב"מ דף ל"ה דקאמר התם דלמא הדר טרח ומייתי לה כו' וכן משמע קצת הל' הרמב"ם הועתק בש"ע סי' רצ"ה אבל הוא דוחק ועמש"ל סי' רצ"ד: נמצא הגנב הכפל שלו פי' אחר שנשבע כמשכ"ל בסי' רצ"ה. וכל הדינים שפירשתי למעלה בש"ח כו' כתב ב"י אנמצא הגנב הכפל שלו דסמוך לו קאי כו' ע"ש:
ואם נגנבה בלסטים מזויין צריך לפרוע פי' השומר צריך לפרוע לב"ה מיד והוא יעמוד הגנב בדין דמאחר שנמצא גנב מסתמא יוכל להוציא ממנו אכן אם אינו יוכל להוציא מחזיר לי הבע"ה את הדמים דכיון שנגנבה ממנו בלסתים מזויין הוי אונס ואין נפקותא אלא נפרעון ביני ביני וק"ל: ואפילו אם נשבע כו' פירוש השומר יפרע ואין להמפקיד עסק עם הגנב ומש"ה הקדים לכתוב צריך להעמידו בדין ואח"כ כתב והוא יפרע לומר דאף שכבר העמידו בדין ופסקו הב"ד על הגנב לשלם מ"מ הנפקד ישלם למפקיד והוא יגבה מהגנב ומש"ה קיצר לכתוב וכן הדין אפי' אם נשבע כו' כדי ללמדינו זה וממנו נלמד בק"ו לאם עדיין לא נשבע ואין בש"ש חילוק בין נשבע ללא נשבע וכמ"ש לשון הגמרא בדרישה בס"ס רצ"ד ע"ש:
כדפרישית לעיל בש"ת בס"ס רצ"ה ע"ש ובמ"ש שם ועמ"ש עוד בסמוך:
ואם קיבל עליו השומר כו' בס"פ הפועלים ובס"ס רצ"א נתבאר שאפילו בדברים בלא קנין ובלא משיכה נתחייב ב"י וכ"כ רבינו נקמן סי' ש"ז:
אלא אפילו מסרו לש"ש שלא מיעט בשמירתו ג"כ חייב אפילו באונסין דיכול למימר את מהימנית לי בשבועה ולא אחר. ואע"ג דדין זה פשוט במכ"ש מש"ח שמסר לש"ש דחייב (דלעיל סי' רצ"א) מ"מ סיפא איצטריכא ליה דאפי' ש"ש לפעמים פטור וגם בא לאשמעינן דאם מסרו לש"ח אפי' רגיל לא מהני וכמו שסיים. משא"כ בש"ח שמסר (לש"ח) [לש"ש] והא דלא אשמעינן דרבותא דאפילו מסרו לשואל דעילויי עליייה לשמירתו נמי חייב דאדרבה כשמסרו לשואל פשיטא דחייב אפיל מתה מחמת מלאכה שהרי שלח ידו בפקדון בשאלה זה (וכ"כ הב"י לקמן בסימן שמ"ב בשם ריטב"א דדוקא שוכר ושואל אינם חייבים (באונסים) כששואלים או שוכרים אותו לאחרים וע"ש) שהבעל מסרו לידו בתורת שמירה ולא להשתמש בו והוא מסרו ליד אדם המשתמש בו וכבר נתבאר לעיל ר"ס רצ"ב דהיכא ששלח יד בפקדון אפילו נאנס אח"כ ממנו חייב: כגון שהבעלים רגילין להפקיד כו' אע"פ שלא הזכיר רבינו תמיד אין להביא מזה ראייה לדברי ב"י שכתבתי לעיל שי' רצ"ה סכ"ה די"ל דרגיל היינו תמיד דהא ודאי פשוט שמלת תמיד הנזכר שם בסי' רצ"ה לא תמיד ממש הוא בני הפסק אלא ר"ל שרגיל להפקיד בידו אבל מ"מ בעינן שהפקיד בידו כמה פעמים וכמ"ש לעיל ע"ש: אבל אם מסרו לשומר חנם כו' כ"כ הרמב"ם בפ"א דשכירות ל' המ"מ הביאו הב"י ע"ש: ומיהו אם יש להשני ראיה וכב"י ה"ה שהראשון נאמן בשבועה (ומש"ר לעולם חיוב היינו לאפוקי רגיל ושבועת השני) ולעולם זה לבד נקרא פושע ולא לענין דהוה כתחילה בפשיעה וסופו באונס דהוא חייב כיון שהאונס לא הוה מחמת פשיעה וכמ"ש בסי' רצ"א: כיצד אם יש עדים כו' לעיל סי' רצ"ד נתבאר דהרא"ש ס"ל דאעפ"י שיש עדים שמתה או נאנסה בעינן שישבע שלא פשע ומה שנקט רבינו אם יש עדים שמתה כו' מילתא פסיקא נקט אליבא דכ"ע ור"ל אפי' לר"י דחולק שם בס"ד וה' על הרא"ש אינו נפטר כאן אלא בעדים שמתה אבל א"ל דאפילו הרא"ש מודה הכא דנאמן השומר השני אפשיעה בשבועה כיון שיש עדים אמיתה דז"א דהא בס"ס רצ"א כתב דלא ישאר עליו שום שבועה משמע אפי' שבועת פשיעה ודו"ק:
שמור לי כו' בפרק האומנין מפרש ר"פ כן: כדפרישית לעיל כו' אע"ג דבש"ח לא נזכר דין דשמור לי כו' מ"מ דין שמירה בבעלים נזכר בס"ס רצ"א: ואמר השאילני כליך ואשאילך כו' ברייתא שם וטעמא דכל א' לצורך עצמו שומר כדי להשתמש בו לכך אינו פטור מטעם עמו במלאכתו: שהרי הוא משאיל כו' תחת כו' פי' ולפיכך אין עליו דין שואל ברישא ובסיפא ובמציעתא דשמור לי ואשאל לך לא נקט אלא לאפוקי מהרמ"ה וכאילו אמר דבהני תלתא דין ש"ש יש להן לא דין שאלה ושמירה בבעלים והרמ"ה ס"ל דיש להן דין שמירה בבעלים:
והרמ"ה כתב כו' עבד"ר: ושמור לי [ואשאילך או השאילני] ואשמור לך כו' כצ"ל וכן הוא בס"י וכן מוכח מדמסיק רבינו וכתב עליו ז"ל אבל שמור לי ואשאיל לך כו' ש"ש דגם בבא זו נזכר בדברי הרמ"ה וגם בברייתא תננהו יחד ודין א' להן לכל מר כדאית ליה: אבל רש"י פי' באלו שאינו כו' ר"ל באלו שהזכיר הרמ"ה אבל שמור לי ואשמור לך כ"ע מודים דהוה שמירה בבעלים ומזה ג"כ מוכח דל"ג בדברי הרמ"ה שמור לי ואשמור לך:
אבל שמור לי ואשאילך כו' אלא כליו כו' והשאילני ואשמור לך כו' לא הוא ולא כליו ז"ל ב"י קושיא ראשונה יש לדחוק ולומר דכיון דכליו שאיל לו הוה כאילו בעליו עמו אבל מה שהקשה בהשאילני ואשמור לך דאין המשאיל עם השואל כלל כו' זה ודאי קושיא הוא וצ"ע עכ"ל. ור"ל דכשאומר ראובן לשמעון תחלה שמור לי ובשכר השמירה אשאיל לך כלי לעשות בו מלאכתך א"כ הואיל ומותר לעשות מלאכתו באותו כלי של ראובן [הוי] עמו במלאכתו ופטור שמעון על הכלי שבא לידו לשומרו אבל כשאומר לשמעון תחלה השאילני ואשמור לך אם כן נתחייב על השאלה שהיא קדומה דאע"ג שנותן לו עוד כלים לשמור כיון שאסור בו לעשות מלאכה לא מחשב כלי זה כאילו היה הבעל כאן וליכא שמירה בבעלים ודו"ק. ולענ"ד בישוב הקושיא הוא דס"ל להרמ"ה דהא דכתיב בעליו אין עמו לא ישלם לאו דוקא עמו במלאכה קאמר דא"כ לא הו"ל לקרא למסתם אלא י"ל בעל המשאיל אינו עם ענין השאלה שלא תלה עסקו וענין אחר בשאלה זו אז חייב לאפוקי כשאמר השאילני ואשאילך שאל לי ואשמור לך שכולם מיקרי בעליו עמו שהרי תלה השמירה או השאלה בענין אחר שאמר אשאילך בתנאי שתשמור לי או השאילני בתנאי שאשמור לך כנגדו ומיהו דוקא באמר השאילני ואשמור לך היום אבל השאילני ואשמור לך למחר לאו עמו מיקרי דעמו משמע מיד בשעת שאלה ודוקא תלה השאילה בתנאי אחר לאפוקי מסר לו ב' פרות אחת שאולה ואחת שכורה חייב ולא דמי להשאילני ואשמור לך דתלה השאילה בתנאי השמירה מה שאין כן התם גם בלא"ה נמי שאני התם דהנאת השאילה כולה דהשואל היא דהא השכר שנותן לו אינו אלא בעד בהמה השנייה וכן כשאומר לו שמור לי על תנאי שאתן לך כך וכך דמים פשיטא דחייב ולא שייך שמירה בבעלים שהרי לא תלה השאלה או השמירה בענין הדומה למה הוא עושה לו אלא במה שיתן לו שכר על טירחא שלו וש"ש הוא וחייב ודו"ק: וחד הוה רכיב כו' כצ"ל והוא בב"מ דף פ"א ועבד"ר. וזהו כדברי הרמ"ה שכיון שמוכח דס"ל להרא"ש דהא דפריך תלמודא והא שאלה בבעלים היא אהשאילני ואשאילך נמי קאי וצריך לאוקמא לברייתא דקתני דנעשה ש"ש בהשאילני היום ואשאילך למחר ואם כן ה"ה לאינך כולהו דקתני בברייתא נמי מיירי במהיום ומחר ועבד"ר שכתבתי עוד ראיות שמוכח דדעת הרא"ש כדעת הרמ"ה: