Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השוכר בהמה כו' בב"מ דף ע"ט:
והיא מעוברת ומניקה פי' אפילו שניהם כאחד כך היא מסקנא דתלמודא שם: וכ' הרמ"ה ז"ל דדוקא כו' פי' הא דאמרינן דיכול להרכיב עליה כל אשה היינו כששכרה לאשה סתם אבל שכרה לאשה זו אפי' מכבדה לקלה אין יכול לשנות וטעמא כמש"ר בסמוך דמדמי ליה הרמ"ה לדין ספינה הנזכר שם בגמרא ונראה דמ"ש לאשה אחרת לרבותא נקט דאע"פ דאין כאן שינוי השם דאאשה שכר ואשה רוצה להרכיב אפ"ה אינו רשאי לשנות וכ"ש מאשה לאיש דאיכא שינוי השם שע"פ שהוא קל מאשה: אא"כ שכרה האשה לעצמה כו' פי' אע"פ שהוא דומה קצת לאשה זו שהרי שכרה לעצמה אפ"ה יפול לשנות ממנה לרבותא כיון דלא הזכירה בדבריה שום דקדוק אמכרה דוחא לנפשה ומ"מ שוכר לאשה סתמא עדיפא מזה שיכול לשנות אפי' (עדיפא) מקל לכבד:
ואם אין השוכר בעצמו הולד עמה או שאין הבעלים כו' כלל דבריו נ"ל שבא לומר דמה שהתירו בגמרא לשנות מכבד לקל אינו אלא כשהשוכר או הבעלים הולכים עם הרוכב דאז לא שייך לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר משא"כ אם אין אחד מהן הולך עם הבהמה דאז אפי' מכבד לקל ומאשה לאיש לא ישנה דאין השוכר רשאי להשכיר דאמרי ליה הבעלים את מהימנת לי ולפי זה ל' או שאין כו' אינו מדוקדק דמשמע או שהשוכר הולך עמה רק שהבעלים אינם הולכים ג"כ עמה וז"א דהא באחד מהם הולך עם הבהמה סגי ובס"א לא כתוב או אלא והבעלים אינם הולכים כו' ונראה ליישב דרך העולם נקט שמי שמשכיר בהמתו לחבירו יום או יומים לרכוב עליה לאיזה מקום ולחזור שאין הבעלים הולכים עם הבהמה וכן אותו ששכרה לרכוב עליה א' מביתו אין מדרכו לילך אחריה וקאמר דבזה שרוצה לעשות להרכיב עליה מי שלא השכירה על שמו דאחד מהן צריך להלוך עמו אמר ל' או לדייק מיניה שבהליכת אחד מהם סגי וה"ק ואם אין השוכר הולך עמה באשר היה מן הראוי לו לעשות או שאין הבעל הולך (ע"מ) [עמו] לשמור בהמתו אינו רשאי לשנות הא הלך עמו אחד מהן מותר לו לשנות כן נ"ל ביאור דבריו והב"י פירשו קצת בענין אחר ועבד"ר: ור"ל שהשוכר בהמה למשא ידוע כו' נ"ל פשוט דקאי אתחלת דברי הרמ"ה שכתב אבל שכרה לאשה זו אינו רשאי לשנות לאשה אחרת וד"ל אפי' אינה כבידה ממנה (כדמוכח ממה שסיים אח"כ ז"ל ובלבד שלא תהא כבידה): וע"ז כ"ר ור"ל שהשוכר בהמה כו' והב"י הבין שרבי' אסוף דברי הרמ"ה קאי ומש"ה מתמה עליו ואגב שיטפי' לא דק וק"ל: לקמן גבי ספינה בסי' שי"א בס"ג ד' וגם שם כתב בשם הרמ"ה כן ושהרא"ש חולק וכתב דל"ד ושם כתב טעם הרא"ש דל"ד לספינה זו ונשברה הספינה דשם מצאה קפידא מקום לנוח ונחה זה ע"ש:
ובמקום שמוצאין לקנות מזון כו' שם דף ע"ט ושם מזון קאי בין על מזונות אדם. בין על מזונות הבהמה וזהו שמסיק וכתב שהניח עליה שעורים ותבן שהוא מזון הבהמה ומזון של עצמו: ומ"ש בכל מלון ומלון פי' בכל לינת לילה וכן משמע ל' לינה וכן פירש"י על מאוונא לאוונא הנאמר בגמרא מיהו נראה דאף אם ימצא בכל אושפיזא לקנות אפ"ה מניח עליה מאכל של כל היום משום דאין פנאי לחמרים לשהות ביום עד שיהדרו לקנות מזונות משא"כ בלילה שבלא"ה שרויין כל הלילה בהאושפיזא וק"ל: ויותר מכן השוכר מעכב דדרכו לחזור אנה ואנה לחזור בכל לילה לקנות מזון של יום אחד משא"כ גבי שוכר שאין דרכו בכך:
ואם אין מצוי לקנות מזון בכל מלון ומלון פי' וא"כ אפשר שלא נמצא בשום מלון לכן מניח עליה מזון של כל אותו הדרך: מניח עליה כסותו התו' כתבו שם דר"ת גרס כסתו ופי' כסת שמניח תחת מראשותיו בדרך הכר הוא הגדול והכסת הוא הקטן ע"ש: יותר מרן בעל הבהמה מעכב עליו ר"ל יותר ממזונותיו וכסותו שירצה להניח על הבהמה גם שאר עניניים בעל הבהמה מעכב ולשון הברייתא הוא מכאן ואילך ורבי' שינה את לשונו לתוספת ביאור:
הוסיף עליו ג' קבין חייב שם במשנה הוסיף עליו ג' קבין לחמור חייב עכ"ל והוא אחד מל' דחצי כור הוא ט"ו סאין וכל סאה ו' קבין ועד"ר:
שיעור משא אדם ל' קבין כן למד רש"י מברייתא שם דקתני קב לכתף ופירש"י קב הוה תוספת לאדם הנושא בכתף וחייב המוסיף בקלקולו מכאן למד שמשא אדם בינוני ל' קב עכ"ל: וקמתרץ אביי כו' ר"ל הא דקתני שהוסיף לכתף קב חייב היינו בשחבטו מיד ולא הספיק להשליכו מעליו עד שנפל מתחתיו וניזוק ומשמע הא לא חבטו לאלתר אפי' קלקלו זה בתוספתו פצעים וחבורות פטור דהו"ל להשליכו מעליו ובזה אין הלכה כמותו וכמ"ש בדרישה ע"ש ורבא מתרץ דמה שאמרו קב לכתף לא לענין אם חייב בקלקולו הבא ע"י משא תוספת זו אלא לאגר' פי' שחכמים שיערו כשמוסיף עליו קב צריך להרבות לו שכרו ורב אשי אמר לעולם שיעורו דקב לכתף לענין חיוב בקלקולו הוא וכ"ת אמאי לא השליכו מעליו אפשר דאף דכאיב ליה המשא סבר אדם נושא משא כזה וגם הוא רגיל לישא משא כזה ולא ידע דזה טפי משיעור הוא ויאמר האי דכאיב משום דחלשא דלבא אתת ליה לפום שעתא ולפום שעתא יזיל מי ניה ולכך סבלו ולא השלים לכך דין הוא שישלם לו זה נזקו שהגיע לו ע"י תוספת של זה: וכתב א"א הרא"ש עד"ר: דלא בעי למיתן אגרא יתירא וא"ת מ"ש מבהמה שהטעינה יתר ממשאה שיעור ל' דחייב בהוספתו שכר וכמש"ר בשם הרמב"ם מיד אח"ז וי"ל דשאני (התם) [הכא] דהו"ל להתנות ליתן לו שכר יתר או למישדי': ומסתברא דלא יהיב ליה כו' ז"ל ב"י דברי רבי' קצרים הם שלא הזכיר בתחילת הענין שנתחייב המוסיף בקלקולו כדי שיפול עליו לומר דלא יהיב ליה אלא נזק בלבד כו' עכ"ל פי' לדבריו דכך הול"ל וליתא לדרבא דאוקמיה כו' אלא כר"א דנותן לו דמי קלקולו ונראה ליישב דהרמ"ה כתב דבריו אהגמרא ורבי' ג"כ כבר למדו כמ"ש על דברי הרא"ש וכ"כ הרמ"ה והרא"ש דפסק כר"א (ודחה לרבא) בתשלומי נזק איירי ולכך קיצר רבי' במקום שאין צורך להאריך וק"ל: לשון הרמב"ם כו' בפ"ד משכירות כ"כ ונראה דהרמב"ם פי' למשנה הנ"ל דקתני להביא עליה לתך חיטים ואם הוסיף עליה ג' קבין חייב דמיירי בהתנה עליה לשכרה למשקל זה דלתך ולא כמו שפירשה רבי' והתוס' כמ"ש בדריש' ומינה למד הרמב"ם בשכרה לכל משקל שיהיה חייב בתוספת ג' קבין ומש"ה הביא רבי' ל' הרמב"ם גם חידש בל' הרמב"ם דצריך לשלם לו שכר התוס' ומסיק וכתב דה"ה בשכרה סתם והוסיף עליה אחד מל' יותר מהמנהג דחייב ור"ל חייב במיתתה בהוסיף שיעור ל' ובפחות משיעור ל' אינו חייב במיתתה דמחשב אונס כיון דאין דרכה למות בכך אבל חייב שכר וכדין שכרה לשיעור ידוע הנ"ל:
שכר החמור להביא עליו ט"ו סאין כו' גמרא שם: י"ו סאין כו' שהן כבדים כו' כן הוא לשון הבריית' ופירש"י שם כן שי"ו סאין שעורין הן לדעת רבא כבדים כט"ו סאין חיטין ומש"ר כגון לא בא אלא לאפוקי מדעת אביי דס"ל שם דאפי' לא הטעין עליה שעורין אלא ט"ו סאין וג' קבין חייב משום דנפח הוא כמשאוי וע"ש: והוא קשה לבהמה אע"פ דלעיל כתב בס"ז דבהוספת ג' קבין דוקא חייב חד טעמא הוא וכן בכאן ס"ל לרבא דהנפח קשה לה כמו התם הג' קבין וק"ל: