Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשם שהקרקע נקנה כו' וכתבו רבינו לעיל בסי' ק"ץ ובסי' קצ"ב ובס"ס קצ"ה כ"ר דגם בק"ס הן שווין ע"ש: שהשכירות מכירה הוא ומטעם זה כתב הרא"ש שגם אין אונאה לשכירות קרקעות ומש"ר לעיל בס"ס קע"ה וז"ל ומטעם זה יש בו אונאה ר"ל ומטעם זה דשכירות הוא כמכר הוה בשכירות מטלטלים אונאה וכמ"ש שם בפרישה:
וכשם שמתנה כל תנאי שירצה במקח כך מתנה בשכירות כ"כ הרמב"ם בפ"ו משכירות ונראה דא"צ לתנאין הללו קנין בפני עצמו וכמו שסיים רבינו בס"ס זה בשם הרא"ש ז"ל וז"ל וכל תנאי של שכירות א"צ קנין ונראה דר"ל ג"כ דא"צ קנין חדש אלא כשקנו מידו על השכירות והמקח אמרי' מסתמא דהקנין והשכירות היה על תנאי שהתנו ואפי' בלא קנין לאחר שכבר דר בו בשכירות ע"ד אותן התנאים צריך לקיימן וכן בשכירות הנער בסוף הסימן כיון דהכניס ראובן השוכר הנער לביתו אדעתא דהכי חייב שמעון בכל מה שהבטיחו כי כל תנאי שבממון קיים:
וכל שממכרו ממכר כו' שם ברמב"ם ובכלל זה הוא קטן שאינו יכול למכור עד שיגיע לי"ג שנים או לעשרים בקרקעותיו לכל מ"ד כדאית ליה ומבואר בסי' רל"ה כך דינו בשכירות וה"ה לאינך דקחשיב חרש ושיכור ע"ש: אא"כ יש לו פירות בלבד באותה קרקע ה"ז משכיר ואינו מוכר [כ' מהרי"ק] לאו למימר שלא יקרא שכירות זה מכירה אלא ה"פ אע"פ שאמרנו למעלה דכל שאינו יכול למכור כך אינו יכול לשכור מ"מ בזה שיש לו פירות השדה ולא הגוף אע"פ שאינו יכול למכור השדה שהרי אין הגוף שלו מ"מ יכול לשכור השדה לפירותיו כיון שהפירות שלו ומ"מ גם שכירות זה נקרא מכר עכ"ל והא דכתב דיכול לשכור השדה ולא כתב לשכור הפירות מהשדה גם מהיכי תיתי לומר ששכירות פירות יהיה אסור כיון שאין לו אלא הפירות מהשדה ולא גוף השדה י"ל משום דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ופירות דשלב"ל הוא (בשלמא בעל הפירות עצמו י"ל שמיירי שנתן לא' הגוף השדה מהיום והפירות לאחר מיתה והפירות שייר לנפשו עד יום מותו או כגון בעל בנכסי אשתו משא"כ כשבא הוא לקנות הפירות שיש לו לחוד לאחר) וצריך להקנות לו הפירות עם הקרקע וכמש"ר בסי' ר"ט וזה כיון שאין השדה שלו אינו רשאי להקנות השדה לפירות בתורת מכירה שאם ימכור השדה לפירות יהיה רשות ללוקח לזרוע ולנטוע או להובירה כל זמן שירצה ונמצא מזיק חבירו וכאילו מוכר שדה חבירו משא"כ במשכיר שדה לפירותיו דאין השוכר רשאי לורוע ולנטוע ולהובירה שלא כפי המנהג כמבואר לעיל סי' רי"ב שכתב בשם הרמב"ם וז"ל מה הפרש יש בין קונה שדיהו לפירותיה ובין השוכר שדה מחבירו שהקונה שדה לפירות יכול לנטוע ולזרוע כל זמן שירצה או להובירה והשוכר אינו כן ע"כ א"כ אינו מזיק לבעל השדה במה שמשכיר השדה לפירותיו כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם ע"פ פי' מהרי"ק הנ"ל וי"ל עוד בע"א שגם מדברי מהרי"ק נראה שם שמהרי"ל פי' בענין אחר אבל פי' זה נראה בעיני נכון וקיצר כאן הרמב"ם וסמך אמ"ש במקומות אחרים ודוק: ה"ז משכיר ואינו מוכר אע"ג דאינו רשאי להשכיר וכמש"ר בשם הרמב"ם בסי' רי"ב בס"ז ואפי' בקרקעות ומטעם שכתבתי שם האי דיש לו פירות דאיירי ביה כאן אינו שוכר אלא מיירי שיש לו זכייה בפירות וכנ"ל ועמ"ש בסמוך בסי' שי"ו וגם מ"ש כאן בסמ"ע מזה:
ששאלת שמעון שכר כו' בכלל (צ"ב) [א'] כ"כ: ויעשה להם דיורים פי' חדרים שהם נקראים כן וכן הוא לעיל ריש סי' קנ"ד ע"ש: קרקע בחזקת בעליה עומדת לכל הספק הנולד ביניהם וכ"כ רבינו בשם הרמב"ם בסי' רי"ב סי"ד ועמ"ש שם ובדרישה סי' שי"ב:
ששאלת ראובן שכר נער כו' כלל א' (וצ"ב) כ"כ: