Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר השוכר פרעתי שכר הבית כו' גמרא ס"פ השואל סוף דף ק"ב: או יתן ויחרים כו' כ"כ הרמב"ם פ"ו משכירות: או יטעון עליו לאחר שפרעו כו' ונראה דהאי או ל"ד קאמר דהא מצי למיעבד תרווייהו להחרים תחלה סתם ולשלם לו ואח"כ מצי לחזור ולתבעו בדמים שנתן לו תחלה אלא אורחא דמילתא נקט דמי שרוצה לחזור ולתבוע אין מדרכו להחרים תחלה ועד"ר: אפי' ביום שנשלם הזמן פי' אפילו בתחלת היום דמשלם זימניה והא דכ"ר בסי' ע"ח דא"נ כ"א בתבעו בסוף היום היינו כשאומר אז פרעתיך בתוך הזמן דבתבעו בשוף היום נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתיך בתחלת היום ושכחת משא"כ בתחלת היום דאין כאן מגו דא"י להעיז ולומר בפניו נתתי לך כיון שאין לו להתנצל לומר נתתי לך עתה ושכחת מש"ה אם אמר בתחלת היום פרעתיך עכשיו נאמן וכמ"ש כל זה בסי' ע"ח בראיות ברורות ע"ש והכא מיירי באומר פרעתיך עכשיו ואין חילוק בין שכירות להלואה בזה שהרי דיני הלואה נלמד מדין זה בס"פ השואל כמ"ש ועד"ר: על המשכיר להביא ראיה ואינו דומה למ"ש בסי' שי"ב בהמשכיר לו חודש ושנה דאפי' כבר דר שם צריך ליתן לו שכירות דשאני התם דהוא ספיקא דדינא והספק היה גם מתחלת החודש כמ"ש שם משא"כ הכא דלא היה חייב לו אלא שטוען פרעתיך עתה ולכן הממון היכי דקאי תיקום: ואי חילוק בזה כו' כ"כ הרמב"ם שם ומ"ש ואין חילוק בזה ר"ל בזה בשכירות משא"כ בהלואה דבשטר המלוה נשבע:
ולא הזכיר בו זמן פי' מתי נכתב השטר וכ"ש אם נכתב זמן בשטר מתי נכתב אלא שאין ידוע אם נכנס לדור בה מיד דפשיטא דאינו נאמן לומר דלאחר זמן נכנסתי לדור בה ומש"ה סתמו הרי"ף והרא"ש ורבינו וכתבו וליכא זמן בשטר דמשמע בסתם זמן של שטר היינו זמן הכתיבה וק"ל: על השוכר להביא ראיה דקרקע בחזקת בעליה קיימא ושם בגמרא אמרו דאין השטר שביד השוכר דומה לשטר הלואה משום דמצי א"ל משכיר לשוכר לא כתבתי לך שטר אלא כי היכי דלא תחזיק עלי ולומר לרוח הוא בידי ע"ש וק"ק מה חידש הרמב"ם במ"ש בפ"ו דשכירות והביאו רבינו בסי' שי"ב סט"ו ז"ל וכתב הרמב"ם וכן אם אמר הבע"ה לזמן זה השכרתי לך השוכר אומר בסתם השכרת לי או לזמן ארוך על השיכר להביא ראיה או ישבע המשכיר ומוציא השוכר מן הבית עכ"ל וברמב"ם שם בפ"ז דשכירות כתב תחלה אותו הדין באם מחולקין המה דהשוכר אמר לזמן ארוך השכרת לי ואח"כ כתב הדין דהשכירו לו בשטר לי' שנים וק' לכאורה הא כ"ש הוא כיון דבהשכירו בשטר קמ"ל ר"נ דאם אין ראיה להשוכר מוציאו המשכיר מהבית ולא אמרינן דהשטר מסייע ליה כמו במלוה כ"ש בשכרו בע"פ ומאי קמ"ל הרמב"ם ואין לומר דהרמב"ם קמ"ל בדין קמא דאפי' אם השוכר רוצה לפרוע לו השכירות אפ"ה מוציאים מהבית דהא הרמב"ם שם ורבינו לעיל כתבוהו אדין י"ב דינר לשנה דינר לחודש ושם מחולקים בהשכירות וגם א"ל דקמ"ל דאפי' באותו שכירות דהוא בע"פ צריך המשכיר לישבע דהא כתבוהו בל' וכן הדין דחודש העיבור ושם לא נזכר דישבע המשכיר.
השכיר לו הבית בשטר כו' עובדא הוה בב"מ דף ק"י וכרב כהנא דאמר שם פירות בחזקת אוכליהן ופסיק הגמרא כוותיה ופריך שם והא קיי"ל כר"נ דאמר בהשכיר לו מרחץ י"ב דינר לחודש ונתעברה הבנה דאפילו בא בסוף החודש שמוציאים מיד השוכר משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת ומשני שאני הכא דהוא מילתא דעבידא לגלויי פירש"י שיבואו עדי השטר ויעידו ואטרוחי בי דינא כו' ונראה דבחלוקה שלפני זה נמי אם היו מחולקים שזה אמר כבר כלו י"א שנים תן לי שכר משנת הי"א והשוכר אומר עתה כלו העשר שנים דג"כ אין מוציאין מיד השוכר שכירות שנה זו שהם מחולקים בה עד שיביא המשכיר ראיה דהתם נמי עבידי לגלויי ע"י עדי השטר מתי התחילו העשר שנים והא דלא כלל רבינו הכל בדין א' משום שנמשך אחר שיטת הגמרא שזה מימרא בהשואל וזה מימרא בהמקבל וגם יש בזה צד רבותא דקמ"ל דאע"פ שהשטר שכתוב בו שנים סתם מסייע להמשכיר דסתם שנים תרתי משמע כדאמרי' לעיל בסי' ס"ח סל"ג בכתוב בו דינרים סתם קמ"ל דאפ"ה אין מוציאין מיד השוכר ושאני התם בדינרין סתם שבאנו להוציא מיד הלוה דקאמר דאין מוציאין מידו ג' כיון דהשטר מסייע ללוה ודוקא אם כבר דר בו אין מוציאין מהשוכר מה"ט אבל אם עדיין לא דר בו והמה מחולקין דהשוכר אומר דעדיין יש לו לדור שנה פשיטא דאין מניחין לו לדור כמ"ש לפני זה בי' שנים וכן מוכח ממש"ר בס"ס זה דדוקא אם כבר דר בו ג' שנים קאמר דנאמן לומר לה' שנים שכרתיו מכח מגו ואין מוציאין אותו משם וק"ל:
ואם דר בו השוכר כבר ג"ש כו' פי' ואמר שכך היה כתוב בשטר השכירות בהדיא והמשכיר אמר לא השכרתיו אלא לג"ש ואומר דכך הוא כתוב בשטר: נאמן במגו שם וא"ל הלא מגו להוציא לא אמרינן וי"ל הא תירץ רבי' יונה אכזה והבאתי לשונו לעיל ס"ס ר"ן וז"ל לפי שכבר זכה בקרקע ע"פ טענתו משעה שירד בה והחזיק בה ה"ש עכ"ל ואף דמסיק שם רבינו וכתב ז"ל לפיכך אם טוען הו"ל שטר משכונא ואבד אינו נאמן כו' לא כ"כ רבינו אלא לאותו מ"ד בגמרא דפליג אבל מסיק שם רבינו דהרי"ף והרא"ש לא פסקו כאותו מ"ד אלא כמ"ד דפליג עמו וס"ל דאפילו אם טען המלוה הממשכן שטר היה לי ואבד נאמן לומר שהוא לה' שנים במגו דלקוח ומטעם רבינו יונה הנ"ל וק"ל: כיון שהיה בידו ג' שנים כו' ואיירי דוקא שאין שם עדים שירד בה בתורת שכירות או משכון וגם בעל הקרקע לא מיחה בו וכ"כ המ"מ בפ"ז דשכירות: