המקבל שדה כו' לקבל י' אילנות כו' ואם יש בהם יותר כו' פי' וצריך ליטע אחרים תחתיהן או לשלם ההפסד והטעם כמש"ר לעיל סי' רכ"ט גבי הא שמקבל הלוקח י' תאנים מתליעות לק' כו' והוא מדברי ר"ה שאמר כן בב"ב דף צ"ד דאם יש מותר מאלו קנסינן ליה וצריך ליתן ליה כולם טובים דתלינן דהוא ערבן ה"נ תלינן שהוא פשע בהם שלא עשו פירות אבל עד י' למאה שכיח והגמרא שם דף צ"ה מדמה העניינים יחד ע"ש ועמש"ר עוד שם וצ"ע אם שייכים אותם חילוקים ג"כ כאן:

נטע והשביח כו' בב"מ דף ק"ט וכרבא דאמר הכי: ומ"ש נטע והשביח נטע והפסיד פי' בקצתם השביח ובקצתם הפסיד ויש שבח יותר על ההפסד: ונוטל השאר ומסתלק הטעם כמש"ר לעיל ס"ס ש"ו סי"ב דשתל שהפסיד אף שמשלם מסלקין אותו ושם פירשתי ונראה דה"ה לעיל כי יש יותר מי' אילנות בורין דמסלקין ליה והא דלא כתבו רבינו שם משום דרבינו נמשך אחר לשון הגמרא ושם בפרק המוכר פירות לא איירי בדין סילוק ובדין זה שהוא בפ' המקבל איירי בדין סילוק וגם עובדא דרוניא שתלא דרב יוסף כו' דנלמד מיניה דין הנזכר לעיל ס"ס ש"ו מייתי הגמרא כאן אחר דין דנטע והפסיד כו' הנ"ל:

שתל שרוצה להסתלק כו' שם ע"ב וכדפירשו רב אשי שם דנותנין לו ריבעא (פי' רביעית מהנשאר אחר שנטל האריס חלקו) שהוא דנקא (פי' שתות מהכל) וע"ד שפירשו רבינו ואזיל וכן פירשוהו הרי"ף והרא"ש ושתל הוא הנוטע כרם מתחלה בקרקע דבע"ה ועליו להיות אריס כל הימים ונוטל בפירות המחצה רש"י: ואריס היורד כו' פי' והמנהג שאריס דעלמא היורד לשדה נוטל שליש בזה הדין כאן כמ"ש ואזיל: יקח האריס ד' שהרי צריך לשכור אריס במקומו: כל שתל שנוטל החצי כו' בגפנים שהזקינו כו' גם זה מימרא שם דרב מניומי ופירש"י כיון דאורחא בהכי שמזקינין מתחלה אדעתא דהכי נחית: החצי בגפנים שהזקינו אדעתא דהכי נחית וזה פירותיו רש"י: אבל אם שטפן הנהר כו' פי' לאילנות שאינן זקינות וראויין לנטוע ובאין הבע"ה והשתל לחלקן אין לו בהם אלא השתות כדין שתל המסתלק בלא זמניה הנ"ל דאמרינן יהבי ליה שבחא כי היכי דלא נימטי הפסד לבע"ה ה"נ כיון דאילנות אלו ראויין לנטען וצריך בע"ה לשכור אריס ליתן השליש בשכירותו לא ישאר להשתל אלא ריבעא מהנשאר אחר שיטול האריס חלקו שהוא שתות מהכל ואשטפן הנהר פירש"י בגמרא ז"ל פעמים שנעקרין מהשטיפה לגמרי ופעמים ששוטף מהן הקרקע ומכחישן ואין ראוי לצאת בו כלום עד זמן מרובה עכ"ל: