Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השוכר את הפועלים כו' בב"מ דף פ"ו ע"ש במשנה ובגמרא ומאי דאיתמר עלה חסורי מחסרא ובזה יהיו דברי רבינו מבוארים:
ומ"ש ואע"פ כן פסקו עמו פי" שהפועלים התנו עם השוכר ליתן להם מזונות ואורחא דמילתא נקש שהן מתנין הובתן וגם במעשה דבן ר"י הנ"ל שאמר ופסק להן ר"ל שפסק להן ע"פ תנאם שהתנו עמו: ומש"ר שלכאורה נראה שהלכה כת"ק גם מכאן מוכח דלא ס"ל הכלל דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכמ"ש בסי' שכ"ד בדין קבלה לזרוע חיטין יזרענה שעורים דגם שם כסק כת"ק ולא כרשב"ג וע"ש מ"ש: והרמ"ה פסק כרשב"ג עבד"ר:
אע"פ שמוסיף להם על שכרם כו' דיכול למימר ליה הא דאוסיפת ליה אדעתא למיעבד לך מלאכה שפירתא גמרא שם וכ"נ בסמיך בסי' של"ג ע"ש:
(ה) בזריחת השמש דכתיב תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב גמרא פי' יאספון החיות דלעיל מיניה כתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער ונלמד מהאי קרא דא"צ הפועל לצאת מביתו לעבודת בע"ה עד שיזרח השומש וצריך להיות בעבודתו עד ערב ופי' רבינו דהיינו עד צאת הכוכבים והירושלמי דמייתי רבינו אח"ז דכתוב בו דבע"ש בין בהשכמה בין בערבה משל בע"ה ה"ק כמו שבהשכמה ודאי משל בע"ה כי כן הוא כל ימות השבוע כן יהיה ג"כ הערבה דע"ש ג"כ משל בע"ה ומפרש רבינו ואזיל ל"מ (לומר כן) שא"צ לעבוד בע"ש עד ערב דהיינו צאת הכוכבים אלא אפילו צריך להיות בביתו זמן מה בעוד היום גדול כדי שיכין לנפשו צרכי שבת צליית דג כו' ובא"ח סי' ר"מ כ"ר לשון הגמרא דג' תקיעות היו תוקעין כו' ומפרש שם ע"פ הרמב"ם דתקיעה הראשונה היו תוקעין כדי שישמעו העם שבשדות וימנעו מלעשות מלאכתן ויכנסו הרחוקים עם הקרובים כו' ושם מסיק וכתב שאחר שלשה התקיעות שהה עוד כדי צליית דג קטן כו' ולא הזכיר שם כדי למלאות חבית מים כמ"ש כאן וגם שם כתב דג קטן וכאן לא כתב קטן י"ל דשם לא כ"כ אפועלים כ"א אכל אדם וכל אדם שהיו בבית כבר הכינו צרכיהם מליאות מים ובישול דגים גדולים משא"כ הפועל ומה"ט נמי כתב והדליקו הנירות קודם וכאן בפועלים כתבוהו אח"כ ולפ"ז צ"ל דהפועל בא לביתו מעט קודם לשאר בני אדם וק"ל:
והרמ"ה ז"ל פי' מחשבין כי' כגון אם הגדול בשש והקטן בד' נותן להם חמש ודברי הרמב"ם פ"ט דשכירות ג"כ כדבריו ע"ש ונראה דלפ"ז אם הגדול בשמונה והקטן בד' והבינוני בה' שלא אזלינן בתר בינוני ליתן לו ה' אלא נותן לו החצי ממה שהוא בין הקטון והגדול דאל"כ היינו פרש"י וק"ל. דומה לזה כ"ר ר"ס ק"ג בשומא בא' שמו בשמוני' וא' במאה וא' בק"י ע"ש דיש בו פירושים וגם שם פי' הרמב"ם כמ"ש הרמ"ה כאן: