האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בד' כו' דברי רבינו בכל סי' זה ממשנה וגמרא דר"פ השוכר את האומנין הוא ע"ש: ואפילו עשו מלאכה ששוה ד' כו' פי' אין לך פועל שהיה נשכר לעשותו מלאכה כזו בפחות מד' אפ"ה כיון שא"ל ג' סברי וקבלי ואוזלי לגבי מלאכתן ובכלל זה ג"כ דאפי' אם היו כל הפועלים נשכרים בד' אלא דרבי' אורחא דמילתא נקט דאם כולם נשכרים בד' לא היה אומר השליח לזה ג' וכיון שהפועל אינו נוטל אלא ג' גם השליח אינו נוטל מהבע"ה ד' כפי שיווי המלאכה שההנהו כמו שיתבאר בסמוך דברי הרמ"ה ועבד"ר בסמוך: ויש להם תרעומות משום אל תמנע טוב מבעליו: וחוזר ונוטל מבע"ה מה שההנהו כן היא גירסת הספרים המדוויקים וכן נראה עיקר ופי' אף דאיכא דמתגרי בג' כיון שמלאכתן שוה ד' נוטל ד' וה"ה אם לא נשכרין הפועלים בבציר מד' מה שההנהו מיקרי: וכתב הרמ"ה ודוקא עד ד' כו' פי' דוקא עד ד' נוטל מבע"ה דהיינו כמו שנתן להן אבל טפי אינו נוטל מבע"ה אפי' אם המלאכה שוה יותר וגם לא שכיח לאוגרי פועל' בבציר דאיך יעשה זה סחורה כו' ולא אמרי' כיון דאילו היה מלאכתן שוה פחות מד' והוא שכרם בד' לא היה מחזיר לו הבע"ה ד' גם עתה שמלאכתן שוה יותר יתן כפי מה שההנהו ועבד"ר: כפי מה שנשכרים כו' דכיון דשני שליח בשליחותיה בטל שליחותיה והוה כמאן דעבדי ליה הפועלים סתמא דדינא דשקלי כמנהג המדינה אשר"י: אפי' יש כו' אין להם אלא ג' דדעתיה דאינש אתרעא זילי: נותן להם ד' אפי' כו' דאמרי ליה משום דאמרת לן טרחינן ועבדינן לך מלאכה שפירתא: אם אי אפשר לעמוד כו' כגון שחפרו חריץ סביב שדה ונתמלאה מים: ואינו יכול להשבע ס"א להשביעו פי' הפועל אינו יכול להשביעו לב"ה שא"י ואע"ג דבאומר לחבירו יש לי בידך נ' זוז והלה טוען א"י אם הלויתני חייב לישבע שא"י כמ"ש בסי' ע"ה שאני התם דטוען עליו ברי שהוא יודע שהרי הלוה לו מידו לידו משא"כ כאן אף שהפועל טוען שיודע שהיה עבודתו שוה ד' מ"מ אינו יכול לטעון ברי שהב"ה יודע ואפי' להרמב"ם דכ"ר בשמו בסי' רצ"ח בפקדון שטוען הנפקד איני יודע כמה הפקדתני דהו"ל משוי"ל ומשלם שאני פקדון דמסרו לידו והו"ל לידע:

וחוזר ונוטל מבע"ה פי' נוטל כמו שההנהו וע"ד שפירש' לעיל וקיצר רבינו כאן וסמך אמ"ש לעיל אכעין דין זה: ה"ג מור"ש ז"ל אם יש שנשתכרו בג' ויש שנשתכרו בד' ומלאכתו שוה ד' ואפי' כולם נשכרים כו' ומחק תיבת או אם וכתב ז"ל כן צריך להיות וכן מוכח בהדיא באשר"י ר"פ האומנין דכתב בהא דהוה כאילו לא אמרו כלל כמ"ש בע"ה עכ"ל (וגם מור"ם בד"מ שלו תמה על רבינו בזה) וכן משמע מדברי הרי"ף ר"פ האומנין כתבתי לשונו בדריש' והרמב"ם והמ"מ פ"ט מהל' שכירות וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש וכ"כ הרי"ו ע"ש. ולפי גירסת מ"ו הנ"ל יש ליתן טעם למה לא כתבו רבינו כסדר והול"ל אם מלאכתו שוה ד' ויש שנשתכרו בג' ויש בד' ואפי' כולם בג' נוטלין ד'. ויש ליישב זה בדוחק ולומר דרבינו כתב תחלה ל' הרא"ש (וכתבתי ל' בדרישה ע"ש) ואח"כ הוסיף וכתב ואפילו כולם נשכרים בג' והרא"ש הא דכתב דיש שנשכרים בג' ויש בד' ל"ד כתבו כן אלא משום שקאי אהרי"ף שמוקי לה במלאכתן שוה ד' וכתב עליו הרא"ש דצ"ל דמיירי באמר ליה השליח שכרכם על הבע"ה ואין כל הפועלים נשכרים בד' דאי כולם נשכרים בד' אזי צריך ליתן להם ד' ואגב כתב אבל זה יכול להיות דמקצתן נשכרים בד' וק"ל. אבל אכתי הל' מגומגם ול' רבינו בכל מקום צח וזהיר ובהיר. ועוד דבלאה"נ יש לדקדק בדברי רבינו דהול"ל דבר והיפוכו כיון דהתחיל וכתב ואמ אמר שכרכם עלי נותן להם ד' והיינו עכ"פ אפי' פעולתן אינו שוה ד' הו"ל לסיים ולכתוב דאם אמר שכרכם על בע"ה פעמים אין צריך ליתן להן אלא שלשה והיינו כשפעולתן אינו טובה משאר פועלים ואין כל הפועלים בשכרים בד' ובפרט כיון דכתב בל' אם ואם דרגיל להיות א' היפך מחבירו וגם כיון דהתחיל וכתב ז"ל ודאי לא היה דעתן לפחות כו' הו"ל לכתוב דאפ"ה לפעמים נותנין לו פחות והיינו כשאמר שכרכם על הבע"ה ומלאכתן אינו שוה ד' לכן נ"ל דטעות נפל בספרי רבינו ארבע במקום שלשה ואח"כ חסר תיבת ארבע וא"ש הכל וה"ג ואם אמר להן שכרכם על הבע"ה נותן להן ג' אם יש שנשתכרו בג' ויש שנשתכרו בד' (ר"ל אפי' יש שנשתכרו בד' לאפוקי אם נשכרים כולם בד') או ארבע אם מלאכתן שוה ארבע אפי' כולם נשכרים בג' כו' והשתא א"ש הכל ודוק ובדרישה כתבתי דרך ופי' אחר ולפי אותו פי' א"צ להגיה כלום אבל מ"ש כאן נראה יותר נכון ע"ש ודו"ק:

שכרם בע"ה בעצמו כו' עד סוף הסי' גמרא שם דף ע"ז ע"ש:

ופייסם כו' הבע"ה פייסם:

ואינו יכול לומר כו' שם בגמ' מסיק הטעם כן כמש"ר ע"ש ועד"ז פירש"י על ל' הגמרא דלשם אלא שנראה שט"ס נפל שם בדפוס רש"י ע"ש ודו"ק: