Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השוכר את הפועל איזה מהם שבא כו' ב"מ דף ע"ו ובדרישה כתבתי לשונו ע"ש כי בה נפרשו כמעט כל דברים שבסימן זה. איזה מהן שבא לחזור כו' פירש"י דהא דברים בעלמא נינהו ותביעת ממון ליכא ומיהו תרעומות איכא שצריכין לחזור זה אחר פועלים וזה אחר בע"ה השוכרים ומדכ"ר דרשות לכ"א לחזור בו משמע לי דס"ל דאפילו משום מחוסרי אמנה לית ביה והטעם נ"ל דהא כ"ר לעיל ס"ס ר"ד דהיכא דחוזר בו משום דנשתנה השער לית ביה משום מחוסרי אמנה וה"נ זה שחוזר בו מיירי דהפועלים יכולין להשתכר במקום אחר וכן בע"ה ימצא לשכור אלא שחוזר בו בע"ה משום דא"צ פועלים או ששוכרים ביוקר ועתה מוציא פועלים בזול וכן פועלים איפכא וכדמסיק רבינו והו"ל זה כאילו נשתנה השער מיהו החולקים שם וס"ל דאפילו בתרעא אית ביה משום מחוסרי אמנה כמ"ש הב"י. ובד"מ כתב שם שיש חולקים בזה המה חולקים גם כאן ודו"ק: ומיהו כתב ר"ת כו' עד"ר: בד"א שיכולין לחזור כו' ולא מצא כו' וה"ה תם מצא ובע"ה חוזר בו והן נפסדין ע"י כך וכדמסיק בשם הרא"ש: ומצא לחה פירש"י לחה במים ואין ראויה לעידור ובהא דמצאו לחה דמשלם להן כפועל בטל חלקו שם בגמרא דף ע"ז בין סייר בע"ה ארעא מאורתא לנא סייר וכתבו רבינו לקמן סי' של"ד כי שם נקט כללא דדיני בין היכי דאמרי דהוא פסידא דפועלים או פסידא דבע"ה ע"ש גם משום דרבא אמר בהדיא אההיא מימרא דאתא מיטרא בלילה וה"ה כשהיא לחה בלא מטר ע"ש: וכתב א"א הרא"ש ז"ל לאו דוקא הלכו ולא הלכו כו' וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן: וכן אם לא הלכו ועכבם עד שלא מוצאים להשתכר כו' גם התוספות הוכיחו זה דאל"כ קשה הא קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי א"כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שע"י נתבטלו אותו היום: כפועל בטל לפי התנאי הגדול כו' פי' שמין מי שהשכיר עצמו למלאכה כזו שיתנו לו ד' דינרים כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל. אבל [אין] שמין לפי ערך למה שנותנין לשאר פועלים בשכר מלאכה וו דהיינו ג' וק"ל: או ישכירו עצמן כשאר כו' נראה דהברירה בידו ליתן להם כפי מה שירצה או כפועל בטל או תשלום השכר שהתנה עמו וכן משמע לעיל בסמוך שכתב ואם א"ל לך והשכר כו' צריך לעשותו מיהו כתבו תלמידי רשב"א אם אינו מוצא להשתכר אלא במלאכה כבידה מזו אם רצה לא יתעסק ונותן לו שכרו כפועל בטל עכ"ל ומלשונו משמע ג"כ שהברירה ביד הבעלים ליתן להם כפועל בטל או להשלים על השכירות אם לא במלאכה כבידה:
בד"א שלא התחילו כו' זהו בד"א השני הנזכר בברייתא ואדלעיל קאי והכלל שדין התחילו במלאכה ולא הלכו או הלכו ולא התחילו שווין הן וקיצר רבינו בבא זו כי סמך אמ"ש בדין הלכו ולא הלכו וכללם בקיצור כמ"ש יכול בעל הבית לחזור כל זמן שאינו גורם להן הפסד וי"ל עד שכתב לפני זה ונקט בע"ה וה"ה לפועל וכנ"ל אלא משום דמסיק וכתב דבע"ה אינו יכול לחזור ושפיר יום דהיינו פועל יכול לחזור מש"ה נקט ברישא בע"ה לרבותא וק"ל. והפועל אם הוא שכיר יום פי' דאז הוא משועבד כל היום לעשות מלאכתו בלי ביטול כעבד: יכול לחזור דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים: ושמין כמה היה שוה מה שעשו כו' אע"ג דלפעמים שמין כפי העתיד לעשות וכמש"ם בסמוך באם הוזלו אלא רבינו לשון הברייתא נקט דקתני שמין להן מה שעשו וברייתא אורחא דמילתא קתני דאם הפועל חוזר ביה ודאי מחמת שנתייקרה המלאכה חוזר ביה ורבינו כתב בתחלה לשון הברייתא דהיינו בנתייקרה המלאכה ואח"כ כתב והה"נ אם הוזלו. ומש"ה כתב דכך אם הוזלו כאדם המוסיף מדעתו ואמר אע"פ שאינו מפורש בברייתא אלא נתייקר מ"מ נראה דה"ה הוזלו ובזה מיושב ג"כ מה שסידר רבינו דברי ר"י שחילק בין אומר סתם לבין חוזר מחמת שנתייקר אחר שכתב והה"נ אם הוזלה ולא כתב לעיל במקומו אנתייקר אלא כלומר נראה דהה"נ אם הוזלה ג"כ ידו על העליונה והא דקתני בברייתא נתייקר רבותא קמל"ן דאע"ג דמסתמא כשחוזר הפועל מחמת שנתייקרה המלאכה חוזר והל"ל דאין שמין לו (וכמ"ש ר"י) קמל"ן דכל זמן שלא אמר בפירוש שחוזר מחמת יוקר יכול לחזור. ואם הוא קבלן כו' גם הוא כו' אדלעיל קאי ור"ל כמו שבע"ה א"י לחזור כך הוא א"י לחזור ובברייתא לא נזכר דין פועל אלא דין קבלן ובע"ה ומש"ה כ"ר גם הוא כאילו כתבם סמוכים זא"ז. ששמין לו מה שעתיד לעשות גם כאן ל' הברייתא נקט וכדברי ר' דוסא דקי"ל כוותיה וברייתא מיירי בנתייקרה וכמ"ש לעיל וה"ה אם הוזלו שאין נותנים לו אלא ד' דינרים דהיינו כפי מה שעשה וכמש"ר בסמוך: א"צ לשלם מכיסו כלום פי' אא"כ בא חבילתו לידו דתפיס מידי משלו דאז שוכר עליהן כן מוכח רבינו בסמוך שכתב כיון שאינו תופס משלו כו' דמשמע כל היכא דתפיס מהני ואפילו לא תפיס כלי מלאכת אומנתו אלת ממון אחר ואין נ"מ בכלי אומנתו אלא דוקא בשלא התחיל במלאכה דאז הוה משיכתן כאילו התחילו ומיהו נראה דגם בבא חבילתו ליד ב"ה אינו שוכר עליהן אלא כדרך בע"ה השוכרים בדבר שאינו אבוד והייינו דמוסיפין קצת לפועלים שנתייקרו כדי לגמור מלאכתן מיד ואם נתייקרו טובא ונראה להן דלאחר זמן יוזלו הפועלים ממתינין עד שיוזלו ולא אמרו שלוקח מהחבילות אפי' מ' ונ' אלא בדבר האבוד והיינו שאינו יכול להמתין במלאכתו עד אחר זמן וגם בדבר האבוד לא אמרו עד מ' ונ' אלא משום דדרך הבע"ה לשכור בדבר הזה עד מ' ונ' וכ"כ בהדיא ב"י ונראה פשוט דבכלל זה נמי שיכול להטעותן שהרי לא מיעט רבינו אלא שלא ישלם מכיסו ונלמד ג"כ מהא דכתבנו דאם תפס חבילתו דשוכר עליו משל חבילתו דממונא הוא כ"ש דיכול להטעותן שאינן מפסידין בזה מכיסם וליכא נמי הוצאה מידי בדיינים וכן מוכח מתשובת הרא"ש שכ"ר בסמוך בס"ס זה: לפיכך אם התחיל כו' אע"פ שהלך כי' אין מפסיד כו' ז"ל ב"י ל"מ כו' [עיין ל' ב"י בב"ח] ויותר נראה גירסת מקצת ספרים דאית בהו הנוסחא בל' זה לפיכך אם לא התחילו כו' אע"פ שהלך כו' ר"ל ל"מ בהתחילו דמיניה איירי עד השתא דאין מפסידין מכיסן כלום דדי להם בהפסד מקצת מלאכה שעסקו בה אלא אפי' אם לא התחיל במלאכה אע"פ שהלך דאז הוה כמו שהתחילו ויתר שאת שאינו מפסיד ממלאכתו כלום אפ"ה אינו מפסיד מכיסו כלום ונוסחת הב"י הנ"ל היא דחוקה שמתחיל בלפיכך אם התחילו במלאכה ואינו מסיים מה דינו ביה אם משלם מכיסו או לא: ולא ישאיר לו אלא ב' דינרים משמע הא ב' דינרים נשארים לבע"ה והיינו דוקא אם מוצאים להשתכר נפשם במקום אחר דאל"כ ק' הא כ"ר לעיל שאם בע"ה חוזר צריך ליתן להם כפועל בטל וגם שם בקבלן מיירי הברייתא ופשוט הוא דהתחייב להן מדינא דגרמי כפועל בטל וכ"כ הר"ן בהדיא:
בד"א שהפועל כו' זהו בד"א השלישי הנזכר בגמרא הנ"ל אבל בדבר האבוד כו' עד וכל כיוצא בזה בין פועל בין קבלן אם הן אנוסים כו' כן הוא נוסחת דפוס ב"י וכן ציינו בדבריו הכל בבבא א' ובא ללמדינו רבינו דבדבר האבוד שוה פוענ למקבל דאינו יכול לחזור כ"א כשהוא אנוס אבל כשאינו אנוס לא ומותר להטעותו או לשכור על הפועל כמו על המקבל וכדמסיק רבינו וכתב אבל אם אינן אנוסים כו' אבל בנוסחת ספרים המדוייקים כתוב ברישא בל' זה וכל כיוצא בזה אין חילוק בין פועל לקבלן ואם הן אנוסין כר וא"ש טפי דתרתי קאמר מתחלה כתב דבדבר האבוד אין חילוק בין פועל לקבלן דכמו דבקבלן כבר כתב דאם חזר בו ידו על התחתונה כן הדין גם בפועל ואח"כ כתב דאם הם אנוסין שניהן ידו על העליונה כו' אלא שלפ"ז מה שמסיק רבינו וכתב ז"ל אבל אם אינן אנוסין וחזרו בהן ידן על התחתונה כו' מיותר הוא לפי נוסחא זו דהא כבר נלמד ממנו ברישא שאין חילוק בין פועל לקבלן וכמ"ש וצ"ל דחזר וכתב כדי לכתוב עליו דין מטען או שוכר עליהן וק"ל ונוסחות דפוס ב"י הוא מסודרת קצת טפי ע"פ ל' הגמרא ע"ש ודו"ק: ומיהו אין צריך ליתן להר' כו' כתב ב"י פשוט הוא ולא כתבו אלא לסמוך עליו דברי הרא"ש שכתב בסמוך עכ"ל: בחצי יום האחרון מיירי דלא שכרו אלא ליום א' ואחרון וראשון אאותו יום א' ששכר קאי ור"ל בחצי האחרון של אותו יום או בחצי ראשון של אותו יום ואם השכיר נפשו לימים הרבה שייך לומר שבא לו האונס בחצי ימי השכירות דאחרונים או הראשונים וכן הוא שם בהרא"ש דכתב דינו אמ"ש בפ"ק דקידושין בעבד עברי דחלה ג' שנים אינו צריך להשלים דהתם מיירי דחלה ג' שנים הראשונים ואחר חליו קבלו רבו סתם ועבד לו ג' שנים האחרונים ולא אמר לנכות לו דאמרינן מסתמא מחל לו ע"ש: ומטען אפילו עדיין לא התחילו כ"כ הרא"ש שם שכן דקדק הראב"ד ממתניתין וכ"כ הרמב"ם ב"י: וכתב הרמב"ם אפי' כו' פ"ט דשכירות כ"כ בד"א שאינו מוצא פועלים לשכור כו' כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' בדרישה כתבתי ל' הברייתא ושהרא"ש כתב דנראה לו דהאי בד"א שאין שם פועלים לשכור כו' קאי אמ"ש בברייתא ומטען וכמש"ר והוכיח זה וכתב דאי כפירש"י דפירשו אשוכר עליהן כו' ק' פשיטא כיון שמוצא לשכור בלי תוספת למה יעשה מעותיו אנפרות ויתן להם יותר ממה שמצא לשכור אבל במטען דאין דעתו ליתן להן מותר אלא להטעותן בא עביד אינש דמהתל ומטעה לאלו שבאין לחזור בו. מיהו רבינו חזר וכתב הבד"א כו' גם אשוכר עליהן כו' ללמדינו דאף אם נתייקרו הפועלים יד הפועל על העליונה כיון דעכ"פ נמצאים לפנינו פועלים אחרים לגמור מלאכתו ותו לא הו"ל דבר האבוד ע"י חזרתו ומש"ה ניתן לפועל זה רשות לחזור וידו על העליונה כדין הנ"ל בדבר שאינו האבוד ודו"ק: וכל מה שמוסיף כו' עד אפי' עד כדי הכפל כו' עד"ר שם כתבתי שכ"כ הרא"ש ושהביא ראיה מהירושלמי. וכתבתי שם ג"כ קצת טעם למה אמרו עד הכפל ולפיכך יהיה זה ג"כ בקבלן חילוק בין דבר האבוד דשוכר עליהן עד כפל שכירתו ובין דבר שאינו אבוד דידו על התחתונה (ודוקא בכדי שכרו אין משלם מכיסו כלום) משא"כ לפי' רש"י דפי' דגם בדבר האבוד ואין חבילתו בידו אינו שוכר עליו אלא כדי שכירתו שתופס הבע"ה בידו ע"ש ועד"ר ולא כב"י דכתב דפירש"י הן כדברי רבינו ודבריו תמוהין הן ע"ש ודו"ק: ואם היה בידו משלהם כו' כן אוקמוה שם בגמרא דהא דתניא הברייתא שוכר עליהן עד מ' ונ' כשבאת חבילתו לידו ומשמע לרבינו דחבילתו ר"ל כל דבר שיש משלו בידו מהני (בהתחילו או בדבר האבוד) לשכור עליהם עד מ' או עד נ' ודלא כדברי החולקים וס"ל דוקא כלי אומנות קאמר ועיין בד"מ בעמוד שהביאם: אפי' עד מ' ונ' דינרים מסיים בזה הרמב"ם פ"ט מהל' שכירות ז"ל בכל יום לכל פועל וכתב המ"מ פי' רבינו מ"ש בברייתא עד מ' ונ' שהכוונה לפועל א' ביום א' ודרך גוזמא אחזו ונכון הוא ונראה דר"ל אלא כפי הצורך וכפי הדרך שאדם רגיל לשכור בדבר האבוד שלו וכ"כ הנ"י והרמב"ן בהדיא והב"י תמה על דברי הרמב"ן. ודברי הב"י הן תמוהין בזה בעיני וכמ"ש בדרישה ע"ש ודו"ק: בד"א כשאינו מוצא עתה פועלים אחרים כו' כבר נתבאר זה ממ"ש לפני זה בפרישה גם בדרישה באר היטב ע"ש ודו"ק: ואמר לו לך וצא ושכור פועלים מאלו כצ"ל וכן הוא לשון הברייתא וכן הוא במיימוני ובש"ע ור"ל מאלו המזומנים לפניך.
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' כלל ק"ד סי' ב': תשובה כיון שקבלן כו' יכול להטעותו אפי' אינו דבר האבוד והוא מטעם שכתבתי בדרישה בס"ב: שתלה ראובן אמר כו' בסוף כלל הנזכר: תשובה חייב ראובן לשלם לאומן כל הפסדו משום דינא דגרמי כו' נ"ל ללמוד מדקדוק לשונו דלא הכריחו ליקחנו מידו וליתן בעדו דמיו אע"פ שע"פ עשאו מ"מ הרי לא משכו מעולם ולא חייבו אלא לשלם לו הפסדו והיינו אם הכל נפסד בשהייתו כמ"ש בשאלה צריך לשלם כפי מה שהוציאו וגם כפי מה שהיה יכול להשתכר אם לא צוה לו לעשות כליו כדין הלכו החמרין כו' דבריש הסי' ואם יכול למכור הכלי בפחות מ"מ צריך הוא להשלים לו כפי ערך שיעור הנ"ל: