לא שנא לפני יאוש כו' אמכירה קאי וקמ"ל דאפילו מכר לפני יאוש חייב [כמו בב"ח]: היו מעידין אותו שגנב בין שאותן עדים כו' [כמו בב"ח] וכתבו שם התוס' הטעם משום דכיון דכל א' ראה כל מה שהיו יכולין לראות לא מיקרי חצי דבר והביאו ראיה לדבריהן ע"ש וכבר כתבתי זה לעיל ס"ס ל' וע"ש ועד"ר: היו ב' עדים כו' ואין על השחיטה אלא עד אחד כו' ולא ד' וה' כן הוא לשון המשנה בפרק מרובה (בבא קמא דף ע"ד ע"ב) כו' [כמו בב"ח]:

גנב שור כו' עד"ר: והודה לא' מהן וכפר לא' מהן נראה דר"ל בב"ד א' הודה לזה שטבחו והשני תבעו בב"ד שני וכפר שם להשני דאילו בב"ד אחד כשהודה לזה הודה גם לשני שהרי שותפין הם וכן צריכין לפרש לקמן בסי' שנ"ב וכמ"ש שם בס"ד: ה' חצאי בקר עד"ר:

גנב כו' או שהקיף לו שם ופירש"י הקיף מכר לו באמונה ואשראי שלא קיבל ממנו הדמים:

עשה שליח כו' [כמו בב"ח] וע"ל סי' רצ"ב:

כתב הרמב"ם כו' בפ"ב מהלכות גניבה וכ' המ"מ ז"ל מימרא בפ' מרובה אלא שגי' ספרינו הוא פרט לכשיקנה לו לל' יום ע"ש:

מכרה חוץ מא' ממאה שבה או חוץ מידה כו' עד"ר ושם נתבאר למה נקט חוץ ממאה וחוץ מידה כי' ע"ש. או ששייר בה דבר הניתר בשחיטה דבעינן נמי שימכרנו כולו באיסור. אינו משלם ד' וס' עכ"ל הרמב"ם: וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפי' שייר קרנא עד"ר:

גנב קיטעת כו' [כמו בב"ח] והוה שפיר כולה באיסור משא"כ במכירה חוץ מחלק א' ממאה הנ"ל: ומש"ר גנב קיטעת כו' עד ומכרה אפשר דלא כתב ג"כ וטבחה משום טריפה דאע"ג דרבי' כתב בסמוך דגם בטריפה חייב ולא מפטר משום שחיטה שאינה ראויה התם מיירי שנמצא טריפה לאחר שחיטה והכא מיירי בטריפה שניכר קודם שחיטה והשוחט טריפה כהא פטור מד' וה' משום שחיטה שאינה ראויה וכמ"ש שם ע"ש ולא רצה לאשמועינן כאן דאם שחט טריפה ידוע כה"ג פטור משום שאין דרך העולם לשחוט בהמה הידועה לן קודם שחיטה שהיא טריפה: אבל אם היה לו שותפות כו' [כמו בב"ח]:

וקטע [כו' שם קטע] ממנה אבר ומכרה מהו מי אמרינן מאי דגנב הא לא זבין א"ד מאי דזבין הא לא שייר תיקו: או שמכרה חוץ מל' יום פי' מהיום תתחיל המכירה אך ל' יום תשאלני למלאכתי ול"ד למש"ר בס"ה בשם הרמב"ם: או חוץ ממלאכתה פירש"י אם תרצה לשחטה שחוט מיד ואם תעשה בה מלאכה תהא המלאכה שלי מי הוי שיור או לא: וכתב הרמב"ם ז"ל דאם תפס אין מוציאין כ"כ בפ"ד דהל' גניבה וטעמו דמשוה זה לכל ספיקא דתלמודא: וא"א כתב דאפי' תפס מפקינן וכן הראב"ד השיג בהשגותיו שם על הרמב"ם ומטעם דקנס לא מיחייב אלא בב"ד ובדין פסוק בלי ספק ר"ל וזה כיון שספק הוא אצלם איך גמרו הדין וכ"כ המ"מ שם וכעין זה כתב ג"כ הרא"ש גבי קרן וכפל בשעת העמדה בדין וע"ש ודוקא בספק ס"ל כן אבל בקנס שחייב לו מהני' תפיסה דאי היו ב"ד היו יכולין לגמור הדין וכמש"ר ס"ס שמ"ט ועמ"ש לקמן ס"ס שנ"ב ס"ח:

שותפין שגנבו כו' [כמו בב"ח]:

גנב ועמד בדין [כו'] צא תן לו כו' פטור [כמו בב"ח] וע"ל סי' ע"ט ול"ט וסי' כ"ב ועי' בר"ן שם:

שנמצאת טריפה משנה שם דף ע' ע"א ושם נתבאר דזה כדעת רבנן אבל ר"ש פליג ע"ז ומחשבינהו לשחיטה שאינה ראויה דלאו שמה שחיטה וכמו שיתבאר בסמוך סי"ח בשחט בשבת דפטור משום שאינה ראויה לאכילה כרבי יוחנן הסנדלר וא"ת מ"ש בשחט ונמצאת טריפה דפסק כאן כדעת רבנן ובשחט בשבת פסק שם כר"ש י"ל משום דיש לחלק בין שחט בשבת דבתחלת השחיטה ידע דשחיטה שאינה ראויה היא בין בשחט את הטריפה דמיירי בשחט ונמצא אח"כ טריפה באיברים הפנימיים ומש"ה דקדק תנא דמתני' ורבינו וכתבו שנמצאת טריפה ולא כתב השוחט את הטריפה דהוי משמע אפי' טריפה הידועה בשעת שחיטה ומה"ט יש לחלק נמי בין נתנבלה ומעקר ונוחר דבהן בשעת שחיטה רואה שלא שחטה כראוי משא"כ בנמצאת טריפה וק"ל וכ"ש בשחטה לרפואה או לכלבים דאי בעי מצי אכיל מיניה ואף דבגמרא הנ"ל מדמה אותן יחד וקאמר מאן חכמים דפטרי שוחט בשבת ע"י אחר ר"ש היא דאמר בשחט את הטריפה פטור מ"מ מצינו דתנא דמתני' סתם בטריפה כחכמים דפליגי עם רשב"ג ובברייתא הנ"ל דפליגי בטבח בשבת סתם כר"ש שהרי כתבו בל' חכמים וכדאמרינן בחולין דף ס"ה ז"ל אמר רבי חייא בר אבא אר"י ראה רבי את דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאה בלשון חכמים (פירש"י דשוחט את האב ונמצא טריפה שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לחייבו בשחט אח"כ הבן) (כמש"ר בי"ד בסי' י"ו) ודברי ר"ש בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים דפטור בכיסוי (וכמש"ר בי"ד סי' כ"ח וגם לענין להתיר עובר שבמעיה כמ"ש בי"ד סי' י"ג) ומפרש שם טעמו ע"ש ועיין בסמוך סי"ח: וכן השוחט כלאים פי' שבא מתיש הבא על כשבה והו"א דיהיה פטור דשור ושה בלי תרעובת אמר רחמנא לענין ארבעה וחמשה וכמ"ש לעיל סימן שמ"ט ועיין ביו"ד סימן י"ו וסימן כ"ח וס"א דין כלאים לענין אותו ואת בנו וכיסוי הדם ומתנות כהונה ועבד"ר:

גנב ברשות הבעלים ושחטו חוץ לרשותן כו' [כמו בב"ח]:

והטמינה פי' עי"ז הוה גנב:

גנב ומכר בשבת או לעכו"ם דאין כאן חיוב מיתה למימר דקם ליה בדרבה מיניה: ואמר למקח כו' עד שתנוח כו' שם בגמרא אבל אי לא אמר כן היה קונה אותו מיד שהגיע לאויר חצירו: שאיסור שבת ואיסור מכירה באין כא' פי' חיוב מיתה משום שבת וחיוב ממון משום מכירה באין כאחד ופטור דקם ליה בדרבה מיניה: אפילו לא התרו כו' כן הוא מסקנת הגמרא בפרק אלו נערות [עיין בב"ח במביאו] והא דלא כתב הטעם משום שחיטה שאינה ראויה דהלכה כר"י הסנדלר וכמש"ר בסמוך סי"ח משום דבא ליתן טעם זה אפילו אליבא למ"ד דאינן פוסקין כר"י הסנדלר א"נ מ"ש כאן בלא התרו בו ר"ל אפילו הוה בשוגג גמור ובשחט בשוגג בשבת גם לר"י הסנדלר שחיטה (באינה) ראויה היא וכמש"ר בא"ח סי' שי"ח דמותר לאחרים במ"ש: ואפילו היתה גנובה לו כו' ה"ה אם נגנבה בשבת כבר נתחייב בקרן ולא אתא למעוטי אלא היכא שהיתה שאולה בידו וטבחה לשם גניבה וכדמסיק אלא דלרבותא כ"כ אפי' היתה גנובה קודם שבת וק"ל: דאין חיוב ממון בא בשבת אלא חיובו דכפל ד' וה' כב"י דגם בכפל שחייב קודם שבת משעת גניבה וכתב דצריך למחוק תיבת כפל וכן הוא לשון רש"י ועיין בדרישה שם כתבתי ליישב גי' הספרים: אפ"ה פטור פי' מקנס ד' וה' לאפוקי ממ"ד דבקנס יש מיתה וממון כיון דחידוש הוא: ואצ"ל דפטור היכא כו' פי' דפטור מהכל ואף אם הבהמה השחוטה עדיין בעין מ"מ הוא פטור ממה שחכרה משוויה ע"י השחיטה ומש"ה כתב רבינו וק"ל:

הטובח ביה"כ והתרו בו כו' אבל לא התרו בו חייב כיון דאפילו היו מתרין בו אין חייב מיתה ביה"כ אלא מלקות וכר"י דס"ל הכי שם בפרק אלו נערות דדוקא גבי חיוב מיתה אמרי' כיון שאילו התרו ביה כו' אבל לא בחייב מלקות וקיי"ל אין לוקה ומשלם אע"ג דמיירי בהתרו בו מ"מ לא נתן הטעם משום שחיטה באינה ראויה וכמו השוחט בשבת ע"י אחר דבסמוך סי"א משום דר"י הסנדלר לא קאמר דאסורה לעולם אלא בשוחט בשבת דקרא דקדש הם דלמד מיניה בשבת כתיב אבל ביה"כ דמודה מותר במוצאי יה"כ וכן מוכח באשר"י דשמעתין ע"מ במ"ש במשנה דטבח ביה"כ כו':

כתב הרמב"ם שהוא חייב פי' המשלח ובפ"ג מהל' גניבה כ"כ: כר"י הסנדלר דר"י ס"ל המבשל בשבת בשוגג יאכל במ"ש לאחרים ולא לו ובמזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים ולהכי הוה שחיטה שאינה ראויה לאכילה והרמב"ם לא ס"ל כר"י הסנדלר כמבואר בא"ח בהלכות שבת סי' שי"ד: ולדעת א"א הרא"ש ז"ל פטור כו' פר"י הסנדלר עד"ר:

לא לבעלים ולא לגנב כ"כ הרמב"ם ונתן טעם כו' [כמו בב"ח]:

והשני אם גנבו אחר שנתייאשו הבעלים חייב בכפל רבינו סתם ולא פי' דבריו דלדעת ר"י ורא"ש בעינן שנתייאשו הבעלים קודם שמכרו הגנב הראשון דאז דוקא קנהו הלוקח ביאוש ושינוי רשות וכמ"ש בס"ס שנ"ג אלא דיש פלוגתא בזה כמ"ש שם מש"ה סתם כאן והניח הדבר במושלם לכל א' וא' כדאית ליה וסמך אמ"ש במקומו בפני עצמו וגם משום דזה ל' הרמב"ם הוא שכ"כ בפ"א מהל' גניבה והרמב"ם סתם משום דס"ל דקנהו אף אם הוה היאוש אחר שינוי הרשות וכמש"ר שם בשמו מש"ה סתם רבינו ג"כ כאן וסמך אדלקמן וק"ל:

עבדים ושטרות כו' משנה הוא בפ' הזהב ושם יליף מכלל ופרט וכלל:

גנב פטר חמור כו' מפ"ק דבכורות:

הגונב חלבו כו' ואכלו משלם לו דמי חלבו וכפלו כצ"ל ואע"ג דבכתובות דף ל' ג"כ לא כתב בהדיא כפל שאני התם דכתב סתם חייב ור"ל חייב כדינו קרן וכפל וכמ"ש הראב"ד והמ"מ שם אבל רבינו דכתב בההיא משלם לו דמי חלבו צריכין להגיה וכפלו של"ת שלמעוטי כפלו עשה וק"ל וקמ"ל דאע"פ שהוא חייב מלקות וכרת על אכילת חלב אפ"ה לא אמרינן קלב"מ משום דבאיסור גניבה נתחייב קודם שיבוא לידי איסור חלב דזה משעת משיכה וזה אינו אלא משעת אכילה וק"ל: