השביחה הגניבה כו' בר"ס שס"ב כ"ר דהשבת של הגזלן אפי' לא נשתנה אלא שינוי החוזר ומפני תקנת השבים וה"ה בגנב כו' דחד דינא אית להו וכמש"ר שם ומה"ט סתם רבינו כאן וכתב דשבח שע"ג גזילה דגנב הוא וכ"כ בשלטי גבורים ובדרישה כתבתי לשון המשנה והגמרא ולשון הרמב"ם ע"ש ולכן אקצר כאן בפרישה: מ"ש ל"מ גנב פרה כר פי' דאז איכא תרתי שינויי הטעינה והגזיזה העיבור והלידה להכי פשיטא דקנה הכל ואפ"ה א"צ להחזיר בעיניה אלא משלם דמיה כמו שהיתה שוה בשעת הגזילה דס"ל לרבינו דשינוי הלידה והגזיזה חשיב שינוי אפילו לגבי פרה ולא מיקרי שינוי החוזר וכ"כ הרא"ש וכמ"ש בדרישה ע"ש: אלא אפילו גזל כו' רבינו התחיל בגניבה גם איירי כאן בהל' גניבה וסיים בל' גזילה משום דדין גניבה וגזילה בזה שווין וכמ"ש בסימנים שלפנינו וכ"כ המ"מ בהדיא ע"ש והרמב"ם כתב דין זה אגזילה ע"ש: ומ"ש הגיזה והולדות שלו לאו למעוטי הפרה אלא לפי שהגיזה והולדות שלו ממש ואפילו דמים א"צ ליתן בעדם כיון שברשותו נטענה ונתעברה משא"כ הפרה שאינו שלו לגמרי ובגזילה שהיתה מעוברת או טעונה כתב שהכל שלו משום דשם דין פרה וולדה שווין הן שהגזלן קנאן בשינוי וצריך לשלמן כשעת הגזילה: חשיב שינוי גמור דמעיקרא הוה ליה גופא מליא והשתא גופא סריקא: היכא שגנבה ריקנית פירוש דאז העיבור והטעינה הוה שינוי וקנאה כך הוא שיטת רבינו ע"פ סברת הרא"ש וכדמסיק לבסוף ושיטת הרמב"ם היא שמה שאמר במשנה ר"פ הגוזל דשבח גזילה דגזלן מיירי דוקא לאחר יאוש וס"ל דגיזה ולידה וכ"ש טעינה ועיבור לא מיקרי שינוי אבל אם השבח בשינוי שאינו חוזר לברייתו כלל כגון טלה ונעשה איל עגל ונעשה פרה אז אפילו בלא יאוש הכל של הגזלן וד' חילוקי דינים לדעת הרמב"ם. לפני יאוש אפילו כבר גזזה וילדה מחזיר הכל בעין כמו שהוא אפילו גם נתעברה אצלו. ולאחר יאוש יש חילוה בין אם השבח עוד על הגזילה או לאו אם עודה עליה אז כוטל הנגזל הכל ומשלם לגזנן השבח שנשבח אחר יאוש ואם אין השבח עדיין בשעת התביעה על הגזילה יש עוד חילוק אחר אם כל השבח נשבח אחר היאוש אז כל השבח של גזלן ומחזיר לנגזל הפרה בעין ואם היה לנגזל קצת חלק בשבח כגון שהתחיל להשביח קודם הגזילה או קודם היאוש אז כיון שזה כבר נטל השבח מע"ג גזילה ואם בא נגזל זה ליקח פרתו עדיין לא תהיה גניבתו חוזרת כו' שתחסר לו מקצת השבח והגזלן אינו מחוייב להחזיר הולד והגיזה ולקבל חלקו בדמים מהנגזל כיון דכבר נתייאש ונתיילד אצלו ולא אמרינן שיחזיר לו פרתו וגם יתן לו בה הגזלן בעד מקצת השבח השייך לו דמים אלא כיון שמחזיר לו מקצת הגזילה בדמים ע"פ הדיין וכמ"ש מחזיר לו כל גניבתו בדמי' ומחזיק הגניבה לעצמו אלו הם כלל דברי הרמב"ם ומעתה תבין דברי רבינו:

מ"ש והרמב"ם חילק כו' כלומר הרמב"ם לא פי' המשנה דריש הגוזל כמ"ש דהא דגיזה וולדות שלו משום שקנה ע"י שינוי הגזיזה והלידה אלא שחילק בין לפני יאוש לאחר יאוש ומוקי להמתני' לאחר יאוש ולענין למיקני השבח שהשביח אח"כ מכח היאוש לא (מוקי) [למיקני] גוף הגזילה או הגניבה מכח השינוי: ומש"ר בסוף ז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה וכן השיג הראב"ד ר"ל דגם הראב"ד ס"ל דאין לך שינוי גדול מגזיזה ולידה וכמ"ש בדרישה ל' השגתו אלא לענין החילוק שחילק הרמב"ם בין לפני יאוש בין לאחר יאוש לזה הסכים עמו הראב"ד וכן פי' ב"י: ומ"ש ומשלם אותה ואת ולדה כו' ר"ל הכל מחזיר בעין הפרה והולד או הגיזה דלא מחשב הלידה שינוי אם לא נתייאשו קודם שהשביח ואע"ג שכתב ל' משלם אין כוונתו שיחזיק הגזלן בגוף הגזילה וישלמנה אלא כמ"ש וכן הוא ל' הרמב"ם שכתב ל' תשלומין על החזרה וכמ"ש שם עוד ז"ל מפי השמועה למדו אם היא כשגזלה משלם אותה ואם נשתנית בידו משלם דמי' הרי לפנינו דאם לא נשתנה מחזירה כעין שגזלה דהיינו אותה וקראה תשלומי'. ולא נשתנית הגזילה פי' לא נשתנית. שינוי גמור דהיינו טלה ונעשה איל: משלם דמי פרה העומדת לילד עכ"ל הרמב"ם והוא גם כן לשון המשנה ריש הגוזל וכמ"ש בדרישה ומפרש רבינו (של') [שס"ל] והפרה והולד ישארו לגנב וגם דעת (מוכן) [הראב"ד] כן (ולאפוקי מדעת המ"מ ושלטי גבורים וכמ"ש בדרישה ובחידושים) וכן משמע לשון הרמב"ם שכתב משלם דמי פרה משמע בהדיא דדוקא הדמים ולא הפרה גופה והטעם כמ"ש לעיל בסמוך: ואם עדיין לא ילדה שמין כו' כבר כתבתי הטעם דכיון דעדיין השבח על הגזילה אע"פ שהשביחו ברשות הגזלן מ"מ זה הנגזל נוטל גזילתו דהיינו פרתו כמו שמוצא אותה ומה שיש עליה השייך לגזלן משלם לו בדמים ובחידושי' הארכתי והבאתי שם ל' הרמב"ם וכתבתי שם מה שמחולק רבינו עם המ"מ בביאור דהרמב"ם גם חידשתי בביאור הרמב"ם בס"ד ע"ש:

גנב בהמה או כלי' כו' ז"ל הגמרא [עיין תחילת ל' הגמרא בב"ח] מ"ט דרב אמר רבא גניבה וחיים אחייה לקרן כעין שגנב וז"ל הרי"ף (ע"פ הגמרא בקיצור) שם ולא שגנב כחושה והשמינה דהא תניא כחושה והשמינה משלם כפל וד' וה' כעין שגנב דא"ל אנא מפטימנא ואת שקלת ואי גנב שמינה והכחישה משלם כפל וד' וה' כעין שגנב משום דא"ל מה לי קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא אלא כי אמר רב ביוקרא וזולא ולא דמעיקרא שוי' זוזא והשתא שוה ד' דהא אמר רבא כו' אלא כי קאמר כגון דמעיקרא שוי' ד' והשתא זוזא כשמשלם קרן כעין שגנב כפל וד' וה' כשעת העמדה בדין וה"מ לענין יוקרא וזולא אבל גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור אמר ר' אילעאי קנאה בשינוי ומשלם תשלומי כפל כעין שגנב והנה רבינו התחיל כעין מימרא דרבא והיינו כשהוא מתחלה בזול והוקר אח"כ ואח"כ כתב מימרא דרב כשהיה מתחלה ביוקר ונתבאר מדברי הרא"ש כתבתי בדרישה דד' וה' חיובו תליא בשעת טביחה או מכירה בין לקולא בין לחומרא שהוזל אח"כ ובקרן כתיב אחיי' לקרן לשלמו בשלמותו ולא כפל דאזלינן ביה לקולא וע"פ הדברי' הנ"ל יתבארו בס"ד פרטי דברי רבינו: ומ"ש גנב בהמה או כלי' בשעת גניבה היה שוה זוז ובשעת העמדה בדין שוה ד' ל"ד בשעת העמדה בדין קאמר אלא גם בשעת שבירה היה שוה ד' והוא מימרא דרבא הנ"ל ומש"ה כתב דמשלם הכל כשעת העמדה בדין דאמאי קמחייבת ליה אשעת גניבה הא לאו מידי עבד דכל זמן שהיא בעין יכול להחזירה נמצא שהשתא כי תברה או שתיה הוא דהוציאה מן העולם ולהכי אשעתא דהשתא קמשלם: ומש"ר או אבדו פי' דכל אבידה (בשבא) [כנשבר] בידים דמי דכל גניבה מיקרי פשיעה ועמ"ש בסמ"ע ליישב דברי הרמב"ם לחלק באבדו ממילא): ומש"ר משלם הכל קרן וכפל כשעת העמדה בדין כבר כתבתי דהיינו דוקא הכא דמיירי כשגם שעת מכירה כך היה והא דלא אמר בפי' בשעת השבירה וכן מש"ר וד' וה' בשעת טביחה אע"ג דגם קרן וכפל משלמים כדין זה י"ל דרבינו לא בא אלא להוציא דין זה ממימרא דרב הנ"ל דאמר קרן כעין שגנב וד' וה' כשעת העמדה בדין וקאמר דאזה דהיה מתחלה שוה זוז והשתא שוה ד' לא קאי כללא דרב אלא דין כפל וקרן הוא בשוה הכל כשעת העמדה בדין ואשמועינן אגב דהעמדה בדין דד' וה' הוא שעת טביחה וכל' הרא"ש שכתבתיהו בדרישה ויש בו נ"מ לדינא שיכתוב אחר זה והשתא א"ש דפתח בל' זו משלם הכל וסיים בדינים מחולקים. ומ"ש והכלי נשבר מאליו דקדק לכתוב דוקא בלשון נשבר אבל נאבד חייב בכל ענין וכמ"ש בסמוך דכל אבידה פשיעה היא: משלם קרן וכפל כשעת גניבה דהא השתא לאו מידי עביד ואינו נתחייב אלא אשעת גניבה שהוא עיקר מעשה וד' וה' אינו במתה ונשברה כלל וכמ"ש.

ואם היה שוה כו' זו מימרא דרב. ושחטה או מכרה או שבר הכלי כו' משלם קרן כשעת גניבה בזה לא אמרינן הא בשעת גניבה לאו מידי עביד והשתא הוא דהוציאה מן העולם ומשעתא דהשתא הוא משלם דא"כ יהא חוטא נשכר כמ"ש בדרי' בשם הרא"ש: וכפל כשעת העמדה בדין משום דכיון דכתב רחמנא גניבה וחיים ללמד אחיי' לקרן כעין שגנב ולגופיה לא איצטריך כמ"ש בשם הרא"ש בדרישה כ"א לדיוק היינו הכפל אבל [אין] לדייק מיניה לתשלומי ד' וה' דמה שייכות לתשלומי ד' וה' לתשלום הקרן זה בא על הגניבה וזה בא על הטביחה משא"כ בקרן וכפל דשניהן באין על שעת מעשה הגניבה כמ"ש בדרישה והא דאזלינן בכפל בתר שעת העמדה בדין דוקא כשהוזל ממה שהיה בשעת גניבה אבל אם הוקר בשעת העמדה בדין ודאי לא אזלינן בתר העמדה בדין דכיון דלאו מידי עבוד אחר הגניבה והטביחה וק"ו הוא מקרן דאם היה בזול מתחלה ואח"כ הוקר ונשבר מאליו דמשלם בזול בשעת גניבה וכמ"ש הרא"ש כתבתי ל' בדרישה וגם שם נתבאר דתלינן הכפל בשעת העמדה בדין לקולא משום דאי בעי הוה מודה והיה פטור אבל בד' וה' אין הודאתו דטביחה ומכירה כח לפטור מהם אם באו עליו עדים מתחלה שגנב וגם אחר ההודאה באו עדים שטבח או מכר וכמש"ר בסי' שמ"ח ומש"ה ד' וה' לעולם משלם כשעת טביחה ומכירה בין הוקר או הוזל אח"כ קודם העמדה בדין דחיובו תלוי במעשה דטביחה או מכירה: ומש"ר ואם הוקר או הוזל כו' בא לפרש הנ"מ במ"ש דבד' וה' אזלינן בתר טביחה: ומ"ש בין טביחה או שבירה נראה דצ"ל מכירה במקום שבירה וכן במ"ש אח"כ לעולם בתר טביחה או שבירת הכלים וכו' ט"ס היא וצ"ל בתר מכירה אזלינן דהא בשבירת כלי ליכא ד' וה' ובכפל לא אזלינן לעולם בתר שבירה כ"א כשהוקר אחר כך וכמ"ש וגם באשר"י ליתא האי שבירת הכלי וליישב גירסת הספרי' צ"ל דמ"ש רבינו ואם הוקר או הוזל כו' ענין בפני עצמו הוא ומשום דעד כאן לא איירי בנשתנה בין טביחה ומכירה להעמדה בדין ועכשיו בא לחדש דין זה דאם ישתנה בין טביחה ושבירה להעמדה בדין וקאמר דאזלינן בתר טביחה וקאי דוקא אקרן ומיירי בששברה בידים דאז אזלינן לעולם בתר השבירה ובין הוקר ובין הוזל כיון שהיתה שעת הגניבה והשבירה בשוה אלא שאח"כ נשתנה וכמ"ש אבל אם היה מתחלה בשעת גניבה ביוקר והוזל בשעת שבירה כבר נתבאר דאזלינן בתר שעת הגניבה וק"ל והוא דוחק: וכחשה ופטמה דהוי ממילא כו' הכל מבואר בל' הרי"ף הנ"ל וגם בל' הרא"ש: וכן אם הכחישה הוא בשעת הגניבה הטעם דמ"ל קטלה כולה ומ"ל קטלא פלגא בכחישה.

אין אומרים יתן להבעלים השברים כו' אע"ג דגבי שומרים ומזיקים אמרינן כסף ישיב לבעליו אפי' סובין וכ"ש ששמין לו אלו השברים עצמן וכ"כ רבינו לעיל סימן שד"מ אפ"ה גנב שאני דכתיב ביה חיים שנים ישלם חיים ולא מתים וכן הדין בגזלן כמש"ר בסי' שס"ב וילפי' מדכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל כאשר גזל והכי איתא בירושלמי הילכך צריך להחזיר להם הגניבה או דמיהן דמה לי הן ומה לי דמיהן דכשיש להן דמיהן יכולין לקנות לעצמן כלי וכעין זה שנגנב או נגזנ מהן אשר"י פ"ק דב"ק: ואם ירצו כו' שומעין להן דתקנה זו שישלמו כלים שלמים לגנב ולגזלן לטובת בעלים הוה וכשאינן רוצין בתקנתן שומעין להן והמ"מ תמה וכתב למה לא קנאם הגזלן בשינוי ואולי בששמו עליו עכ"ל ר"ל כשלא נשבר מהכלי כל כך עד שנאבד שמו ממנו אלא נשבר ממנו קצת דעדיין שם כלי הראשון על הנשאר ולפי מ"ש הר"ן שם כתבתי ל' לקמן בסי' שס"ב ע"ש לק"מ וכמ"ש שם ע"ש ודוק:

אינו יכול להקדישו כו' זה לפי שאינו שלו [וזה לפי שאינו] ברשותו ומ"ש גזל ולא נתייאשו הבעלים עמ"ש בדרישה לעיל סי' שנ"ג מזה: