Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור לגזול אפילו כל שהוא ומן התורה אסור דחצי שיעור דאורייתא וכמ"ש לעיל ר"ס שמ"ח וכ"כ הרמב"ם ריש הל' גזילה והמ"מ כתב שם דדבר מועט דליכא אינש דקפיד ביה כגון ליקח מהחבילה או מהגדר דבר לחצוץ בו שיניו מן הדין מותר אבל ממדת חסידות אוסר בירושלמי עכ"ל וטעם החסידות כתב ב"י מפני שאילו היה עושה כן כל א' וא' נמצא החבילה כלה והגדר נהרס עכ"ל:
כאילו נוטל נפשו בב"ק דף קי"ט ילפינן לה מקרא ופליגי בו אי נפשו של נגזל או של גזלן קאמר וכמ"ש ג"כ לעיל סי' של"ט גבי פעולת שכיר ושם פליגי בה בפ' המקבל ריש (בבא מציעא דף קי"ב:) (ג)
ומש"ר ואסור לגזול אפילו כו' בר"פ א"נ דריש לא תגנובו ע"מ לשלם ובפ' הכונס דריש קרא דויתאוה דוד כו' כמ"ש בסמוך: ומ"ש ע"מ לשלם ר"ל הטוב ממנו ומחשש שמא לא יהא לו לשלם אסור וכדמסיק: וכתב א"א הרא"ש ז"ל דוקא כו' שם: אבל אם התשלומין בעין מותר ולא חיישינן לשמא ירגיל בכך וכמש"ר בסי' שמ"ח דשאני גבי גניבה שכל הגונב במסתרים איכא למיחש לה"ט דמילתא. דשכיח הוא משא"כ גזלן שהוא גוזל בפרהסי' מרשות בע"ה לפני כל והוא מילתא דלא שכיח דהרואים שבא לגזלו מונעי' אותו ממנו בחזקה ולא שייך ביה לשמא ירגיל: כההיא דמייתי עלה שרצו כו' בפ' הכונס דרשו מקרא (דשמואל ב' כ"ג) [ועב"ח שמביאו] ועיין בפרש"י דלשם ושם מוכח דלא היו עדשין בידן וכמ"ש בדרישה ע"ש. עוד איכא שם לפני זה בגמרא מ"ד דלא היה המעשה כן אלא שדות של שעורים ושל עדשים שניהם הוו של ישראל ומעשה כך היה דהוו מטמרי בשניהן פלשתים ובעי דוד למקליי לאותן שדות כדי להציל נפשם מפלשתים הטמונים שם ולא היה כוונתם לשלם וע"ז שאל לסנהדרין אי מותר אי לא ושלחו להגיד לו דאסור להציל עצמו בממון של חבירו אבל אתה מלך אתה ופורץ גדר לנפשו ואין מוחין בידו ואין שם בגמרא באוקימתא זו ובאוקימתא שלפניה דקאמר טמון באש קמיבעיא ליה כו' דהשיבו לו חבול ישיב רשע גזילה ישלם אלא אדרבה באוקימתא דטמון איתא שם בגמרא בהדיא ז"ל ופשטו ליה מאי דפשטו ליה ובאוקימתא זו השניי' קאמר שם דשלחו ליה אסור להציל כו' אבל אתה מלך כו' ובזה דברי רבי' מבוארים במ"ש ז"ל ואפי' היה בסכנת מות ובא לגזול כו': ומ"ש דודאי אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש כו' כ"כ הרא"ש ע"ש ודוק:
ואפי' הלוקח מחבירו בתורת שאלה כו' מימרא דרב ששת פ' המפקיד וכ"כ רבינו לעיל ר"ס רצ"ב ושם נתבאר:
וכתב הרמב"ם ואפילו החוטף משכון כו' בספ"ג דגזילה כ"כ: והראב"ד השיג עליו וכתב שאינו נקרא גזלן כו' פי' אפי' לבית למשכנו שלא ברשות והא דתנן נגזל נשבע ונוטל כיצד או שנכנס לבית חבירו למשכנו שלא ברשות (וכ"כ רבינו לעיל סי' צ' אליבא דכ"ע) מפרשו הראב"ד שם בהשגות דמיירי במשכנו ונמצא שלא היה חייב לו וכן כתב בהדיא המ"מ שם בשמו:
ואיזהו גזל כו' כל זה דברי הרמב"ם בפ"א מגזילה ועד"ר:
אבל אין לו דין גזלן כו' הכי משמע בריש מציעא כי לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וע"ל סי' ל"ד מ"ש שם והרמב"ם שכתב איזהו גזל כו' קאי אהגזל הנכתב בפ' אשם גזילות א"נ ס"ל דלא תגזול הכתוב בתורה אף שאינה צריכה לגופא אשכירות מ"מ אין המקרא יוצא מפשוטו וקאי אגזל דעלמא ומש"ה כתב הרמב"ם איזהו סתם גזל אלא שא"כ ק"ק דלא הול"ל רבא אמר בל' פלוגתא אלא אמר רבא ודוק: כתב הרמב"ם כל החומד כו' בפ"א דהל' גזילה כ"כ: ואינו עובר בלאו עד שיקנה שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת חימוד שיש בו מעשה:
וכיוצא בהם משאר דברים שא"א כו' במיימוני כתב גם בזה אפשר לקנותו ולפי אותה נוסחא צ"ל דרבותא קאמר אפי' הן באופן שא"א לקנותן כגון שאין לו מעות כ"כ או א' משאר הנמנעות אפ"ה עובר בבל תתאוה ומה ששינה רבי' הגירס' אפשר משום דהיה ק' ליה דאי גרסי שאפשר לקנותו א"כ למה האריך הרמב"ם לכתוב בבא אחרת הו"ל לכללן בחדא בבא וק"ל גם י"ל ששתי הגי' כוונה א' לשתיהן שכאן איירי בדברים שק' לאדם המוכר להיות זולתן וא"א למכרן כ"א בקושי ומ"מ הוא אפשר לקנותו במפייס אותו ברצי כסף טובא שהרי מסיק וכתב דעובר בלא תחמוד כשקנאן וגי' אפשר לקנותו ג"כ להכי נתכוין דאע"פ שק' לקנותן מ"מ הוא אפשר ואם א"א לגמרי לא היה בא לידי לא תתאוה דלא היה מתאוה דבר שא"א לבוא לידו ולכך חלקם לשני בבות דברישא איירי שבקל יכול לקנותן מיד ממנו וג"כ לא שייך בזה לא תתאוה מה"ט אלא לאו לא תחמוד ואף דברישא נקט ג"כ ביתו י"ל דמיירי במוכר שיש לו בתים הרבה ואפשר לקנות ממנו בקלות אבל בסיפא מיירי באין לו בתים הרבה וכן אינך הם דברים הצריכין לו דצריך לחשוב מחשבה איך יכול לפייסו ולקנותו בזה דוקא שייך לא תתאוה וק"ל: עובר בלא תתאוה שאין כו' כצ"ל וכן הוא ברמב"ם ובש"ע: ואם גזל כו' פי' שלקח ממנו בחוזק ולא שילם לו בעדו אז עובר על ג' לאוין וע"ל ס"ס שע"א מ"ש הרא"ש בענין חימוד וגזילת קרקע: