Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השביח הגזילה כגון פרה וילדה כו' כתבתי הכל למעלה בסי' שנ"ד ס"ב ועיין בהמחבר ש"ע בסי' זה ורבי' סתם כאן וכתב דעת הרא"ש לחוד דהגזלן קנה שבח אפי' לא נתייאשו הבעלים ואפילו בשבח הבא ממילא בלי הוצאה כגיזה ולידה ואפילו בשבח שחוזר לברייתו לכמות שהיה כגזל עפר ועשאה לבינה וכדמסיק וק"ל:
קנה הלוקח והיורש השבח בב"ק דף צ"ו ופירש"י מפני תקנת השבים וכן משמע מל' הרא"ש שכתב ז"ל אמר רבא גזל והשביח ומכר כו' דל"ת דוקא בהשביח הגזלן דנו בשבח משום תקנת השבים ע"ש וכן משמע קצת שם בגמרא אכן להרמב"ם א"א לפרש כן שהרי ס"ל דאם השביח הגזלן עצמו לפני יאוש ועדיין היא בידו אין להגזלן בהשבח כלום ואם מכרה או הורישה בהשבח ס"ל דהלוקח או היורש לוקחין דמי השבח מהנגזל ועיין בסמ"ע וצ"ע: וכתב הרמב"ם ז"ל ונוטל כו' בפ"ג מה"ג כ"כ ואיירי שם בסתם שבח ואח"כ פי' דבריו וכתב אשבח הנ"ל כיצד גזל פרה ונתעברה אצלו כו' ומזה נלמד דגם בזה דהתחיל בו בהשביחה ומכרה איירי בעיבור ולידה ומש"ה כ"ר והוא הולך לשיטתו כו' ועד"ר: ומ"ש ונוטל דמי השבח מן הנגזל ר"ל אפילו דמי השבח וכ"ש דמי שיווי הגזילה כמו שקנאה מהגזלן במקום שיש בו משום תק"ה וגם אאותן דמי שיווי מסיק וכתב דחוזר הנגזל ונוטל מהגזלן וק"ל:
והוא הולך לשיטתו שאינו מחשיב כו' פי' ולכן צריך להחזיר הגזילה בעין ועיין בדרישה: א"צ להחזיר הגזילה אלא דמיה כו' היינו במקום דאין בו משום תק"ה או מיירי כשיש מותר על הדמים שנתן להגזלן בעדו וכמ"ש בסימן שנ"ו ע"ש:
וכן אם השביחה כו' שם איבעיא דרבא:
מכרה הגזלן לעכו"ם כו' השבח של בעלים שם ומשום דתקנה לעכו"ם שיקנה השבח לא עבדינן וה"ה אי גזלה העכו"ם ומכרה בתר דאשבח לישראל פשוט להגמ' שם דהבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם והשבח לבעלים אבל אי גזלה ישראל ומכרה לעכו"ם וחזר העכו"ם ומכרה לישראל אחר שנשבע ביד עכו"ם מיבעיא לן בגמ' מי אמרי' לא עדיף מעכו"ם דאתי מחמתיה א"ד כיון דמעיקרא ישראל והשתא ישראל עבדי רבנן תקנתא ונראה דה"ה אי אשבח גזלן ישראל ומכרה לעכו"ם וחזר העכו"ם ומכרה לישראל דג"כ יש להסתפק בזה ודין א' להן:
ואי תפיס נגזל לא מפקינן מיניה עד"ר:
ופיטום שע"י הוצאה נראה שע"י הוצאה דקאמר לא קאי אלא אפיטום לא אגיזה ולידה: וצריך להחזירה כמו שהיא אפי' נתייאשו בעלים קודם שנתייקרה כצ"ל:
לפיכך גזל חבית של יין כו' בב"ק דף ס"ה וכבר נתבאר טעמו בסי' שנ"ד ס"ג ובסי' רצ"ב ע"ש:
הגוזל מחבירו כו' בב"מ דף צ"ט ע"ב ומסיק בטעמו דהא תנן בהניזקין שמין בית סאה באותו שדה וכמש"ר בסי' שצ"ד וע"ש בתוס' פירושו:
אין אומרים יתן השברים כדלעיל ס"ס שנ"ד והר"ן פ"ק דב"ק כתב בשם הרמ"ה דדוקא כשיש לגנב או לגזלן מעות לשלם בהן אבל כשאין לו אפי' יש לו מקרקעי או מטלטלי א"צ לשלם לו מהן אלא שיימינן לו אלו השברים והמותר ישלם לו מהמטלטלין ע"ש שנותן טעם לדבריו ובזה נ"ל ליישב תמיהת המ"מ כתבתיהו בס"ס שנ"ד והוא דלמה שומעין לבעלים כשירצו השברים הלא כבר קנינהו הגנב או הגזלן בהשינוי די"ל דמיירי כשאין להגנב או להגזלן מעות דאז משלם לבעלים במטלטלין ע"ז קאמר דאם הבעלים אומרים כיון שאין אתה משלם לי כדיני דהיינו במעות איני חפץ במטלטלין אחרים כי אם בהשברים הבאים מכלי שלי וק"ל: ומש"ר לשון מוטב ולא כתב טוב או הול"כ בקיצור שומעין להן נ"ל דה"ק טענה זו דבעלים היא טובה יותר לשמוע מאשר שומעין להן ברישא ליתן להם דוקא מעות וברמב"ם בפ"ב מהלכות גזילה לא כתב שם תיבת מוטב ע"ש: