Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נגזל נשבע כו' עיין בר"ס צ' ובס"ך שם מסיק נמי וכתב ז"ל לפיכך כל אלו חילוקים שייכים נמי בנגזל שנכנס אחד לביתו למשכנו כו' והוא משנה וגמרא פ' כל הנשבעין ושם כתבתי דיש חילוק בנכנס ונוטל כלי' בפניו בין אם טוען לקחתים מידו דבר חלקו שם בס"ך בין הוציאן טמונין והוא אינש דלא צניע והכלים אין דרכם להצניע והב"ה אינו עשוי למכור כליו או לא ובין אם טוען שלי לקחתי או לא נטלתי שכתב רבינו שם בר"ס צ' סתם נשבע ונוטל ע"ש וכאן בדין גזילה בא לחדש ולכתוב. דין הנכנס ונוטל שלא בפני בע"ה והכי הצעת דברי רבינו כאן דין נגזל נשבע ונוטל השנוי במשנתינו ובגמרא כבר כתבתיהו לעיל סי' צ' ולא בא כאן לחזור ולכתבו אלא שבא לחדש ולומר שאותו דין נגזל נשבע ונוטל אין שייך אלא בנכנס לפני בע"ה (ול"ד בפניו אלא ה"ה בפני שכירו ולקיטו ע"ש] אבל אם היתה אותה כניסה שלא בפניו אינו בכלל אותו הדין דנשבע ונוטל אלא אינו נאמן: אפילו הוציאן מגולין והבע"ה עשוי למכור כליו וטוען לקחתים ממך כו' אע"פ שבכה"ג נאמן כשנכנס לפניו כנ"ל ואף שגם שם בסי' צ' כ"ר בסכ"א וז"ל וכל זה לא מיירי אלא בדאיתא לב"ה כו' עד אבל אם ראו עדים שנכנס ונטלם שלא בפניו אינו נאמן כו' מ"מ כיון שכאן הוא מקור דין גזילה חזר וכתבו כאן בכלל פרטי דינים ובסי' צ' קיצר מפני שאין שם מקומו כל כך:
שכל מה שהוא בביתו כו' עד מודה שחטף כו' כל זה כתב הרי"ף פרק כל הנשבעין והוכיח כן מדאמרי' בפ' חזקת הגודרות אין להם חזקה כו':
ואם אין שם אלא ע"א כו' עד הו"ל משואיל"מ וא"ת הא כ"ר בסי' צ' ס"ה דבע"א נשבע היסת ונפטר וכן ק' אהדדי דברי הש"ע מ"ש כאן בס"ג למ"ש שם בסי' צ' בס"ג וי"ל דשאני התם דמיירי דהעד לא ראה מה שהוציא וכמה היה דבכה"ג קאמר שם דאפילו אם ראוהו שנים שנכנס למשכנו וראוהו שהוציא ולא ידעי כמה הוציא דאין הבע"ה הנגזל נוטל כ"א בשבועה וכל דאפילו שנים אין מחייבין לגזלן כ"א בשבועה בא' נשבע ונפטר ולא אמרינן בכה"ג מתוך שאי"ל נגד העד משלם משא"כ כאן דמיירי דהעד ראה כמה הוציא דבכה"ג בב' כל שנכנס שלא בפניו או למשכנו נוטל הב"ה הנגזל בלא שבועה בכי הא אמרינן בא' מתוך שאי"ל נגד העד משלם וק"ל ובסמוך ס"ז דכתב בשם הרמב"ם דאפילו באין יודע העד כמה נטל דהו"ל משואיל"מ מ"מ מיירי שם דהעד ידע דעכ"פ נטל כלי אלא שאינו יודע כמה והכי הוא מודה שנטל ך' אלא שאומר שלי היו והחזקה עומדת לנגדו דכל שנמצא בבית של אדם הוא בחזקת שהוא שלו וזש"ר בסי' צ' דמיירי בנכנס והוא בביתו:
כההוא גברא דחטף נסכא כו' הראיה שמביא הוא דאמרינן בכה"ג דהו"ל משואיל"מ אבל אינו דומה ממש דהא שם בנסכא דרבי אבא חטפו מידו והיה טוען הנחטף ברי שהוא גזלו ממנו וק"ל ולא אמרינן דמהימן בשבועה למימר דידי חטפתי מגו דאי בעי אמר לא חטפי והטעם לפי שהתורה האמינה ע"א לענין שבועה כשנים לענין ממון וכדתניא בפ' שבועת הדיינים כל מקום שב' מחייבין אותו ממון ע"א מחייבו שבועה וכיון שיש לו נאמנות לענין שבועה כשנים לענין ממון יש לבעל הדין לשלם או לישבע להכחיש העד אבל כשלא הכחישו לא מצי למימר דידי חטפתי לענין [שבועה] כי היכי דלא מצי למימר הכי בשנים לענין ממון (אלא מחוייב לשלם מכח החזקה שכל מה שהוא בבית האדם היא שלו) ולהכי הו"ל משואיל"מ ואי תימא נהימניה במגו דאי בעי אמר החזרתיו ואפי' לגבי ב' עדים יש להימניה בכך (דקיי"ל הגוזל מחבירו בעדים א"צ להחזירו בעדים אבל בסי' ע"ה וצ' כתבתי דעת החולקין ע"ז) י"ל דהכא כשהנסכא או הכלים עכשיו יוצאים בפניו מתחת ידו עסקינן עד כאן לשון הר"ן בשבועות בשם ר"מ וע"ל סי' צ' וסי' ע"ה מ"ש עוד מזה:
כתב הרמב"ם חטף זהובים כו' כל מש"ר בסי' זה בשמו כ"כ בפ"ד דגזילה ע"ש ומדכתב לשון חטף מוכח דמיירי שחטפו בפני בע"ה ובסמוך דמיירי שחטפו שלא בפני בע"ה אמר לישנא דנטל: ואמר דידי חטפתי ועשרים היו פי' והתובע מודה לו במנין: ונמצא בע"א מ"ש כו' שהעד ראה שחטף זהוב אבל אם ראה שחטף ואינו יודע מה אפי' היו ב' עדים לא הוו מחייבי את החוטף ממון א"ל בשבועת הנחטף שישבע שזהו' חטף וכך וכך היה וכל מקום ששני' אין מחייבין אותו ממון אם לא בשבועת התובע אין אומרים בא' מתוך שאיל"מ וכמ"ש לעיל בסי' צ' ע"ש:
משלם הך' שהוא מודה כו' ולא מהימנינן ניה במגו דאילו בעי היה אומר לא (היה) חטפתי אלא שנים ואפי' היו ב' עדים י"ל דאין זה מגו טוב דודאי יותר ניחא לפטור עצמו מכל וכל בטענת דידי חטפתי וכשטוען דידי חטפתי מה לי אומר ב' מ"ל ך' ועוד דהו"ל כמגו במקום חזקה ועיין בד"מ: ונשבע שבועת כו' אע"ג דגזלן אינו נאמן בשבועה אלא תקנו שהנגזל נשבע ונוטל היינו דוקא כשיש ב' עדים שמעידים שנכנס ליקח אבל כאן מיירי בע"א דע"פ ע"א לא נעשה גזלן אלא שהעשרים שהודה הו"ל מטעם משואי"ל וכמ"ש: שנשבע היסת שהרי לא הודה כו' ול"ד לדר' חייא קמייתא דאמר הכופר בכל ועדים מכחישים אותו במקצת דנשבע על השאר ש"ד במלוה ובפקדון הוחזק כפרן וכמ"ש בר"ס ע"ה דשאני התם דהעידו עליו עדים בפי' וכמ"ש טעם הדבר דלא יהא הודא' פיו גדולה מהעדאת עדים אבל כאן אין עדות ברורה וק"ל:
נטל מבית חבירו כלים כו' פי' שלא בפניו וזהו שסיים וכתב דהבע"ה אומר כלים היו בביתי ואינו טוען ודאי שהוא נטלם: היאך יתחייב זה שבועה נראה דר"ל למה כתב הרמב"ם ה"ז מחויב שבועה ואיל"מ הלא אין חיוב שבועה מוטלת עליו בכהא ול"ד למ"ש הראב"ד והביאהו רבינו לעיל בס"ס ע"ה בסל"ג שהטוען לחבירו ע"פ ע"א שמביאו לידי ש"ד אע"פ שהתובע אינו יודע שחייב לו כ"א ע"פ העד דשאני התם דיודע העד ודאי שח"ל אבל כאן גם העד אינו מעיד אלא שנטל ויכול להיות שהאמת עם הנכנס ששלו נטל ולמה משלם העשרה והמ"מ כתב כו' [עב"ח שמביאו]:
שאלה לא"א י"ל כו' כלל ק"ז סימן ד' כ"כ: בעדים שהכמין לה פי' שהטמין בסתר כמו שנתבאר לעיל סי' ל"ב: כיון שאין עדים [מעידים] שנטלה כלום אע"פ שיש עדים שהכמין לה שהודית בפניהם הרי גם באותה פעם שהכמין לה שמעו העדים שאמרה כן: