כמו שהנגזל נשבע ונוטל כו' כ"כ גם הרמב"ם בספ"ז דחובל והוא בב"ק דף ס"א וס"ב ע"ש וכתב הב"י והטעם דשבועה שכל הנוטל מחבירו ממון דאידך לא ידע אינו נוטל [אלא בשבועה בנק"ח עכ"ל: ומ"ש והוא דבר שהוא אמוד שם בגמ': וכגון שיטענו בדבר הרגיל שם בגמרא ועד"ר: ומש"ר וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' לא מצאתי שכ"כ הרא"ש אהאי דינא אלא י"ל דלמדו מכלל דבריו ועד"ר גם מש"ר בכיוצא בזה בסמוך בדין מסור בס"ד: המוסר ממון חבירו כו' עד ס"ג מבואר בב"ק דף קי"ו ודף קי"ז ובפ"ק דף ה' ע"ש ומש"ר בין אנס עכו"ם כו' כ"כ הרמב"ם פ"ח דחובל ודינו כשאר מזיק כו' נראה שכ"כ לומר דמשלם ממיטב כדאית' ריש ב"ק וא"נ כ"כ לומר שאם מת גובה מיורשיו וכ"כ הרמב"ם פ"ח דחובל ב"י. או שאנסוהו להראות שלו כו' שם דף קי"ו לענין קרקע יכ"ר בסי' שע"א כ"ה וה"ה לענין: ולא אמרו לו על מה כו' חייב שי"ל שבשביל ממונו באו וכן איחא שם בגמרא ז"ל ההוא גברא דאפקידו בידיה כסא דכספא סליקו עליה גנבי שקלי' ויהבי להו דמסקינן אי אינו אמוד בממון פטור דודאי לא באו אלא בשביל הפקדון ואם אמוד בממון הוא עליה דידיה אתו חייב. וכ"ר סי' רצ"ב סי"ב ועד"ר: אבל אם אנסו כו' בתשובת מיימון דספר נזיקין סי' כ' מפורש דהיינו אונס נפשות ולא אונס ממון וכתב ב"י דאונס מחמת מכות הוה כאונס נפשות: והראב"ד כתב שהוא פטור כו' וכ"כ הרי"ף כו' עיין ברי"ף שם פ' הגוזל בתרא סי' רכ"ב שהוכיח כדבריו מהגמרא ובהר"ן הביא דברי הראב"ד וראיותיו האריך בזה מאוד וכתב שדעת הגאון גם רש"י ובעל העיטור כדברי הראב"ד וכתב שם הר"ן דאין סתירה להרי"ף ולסייעתו מעובדא דההוא דאפקידו בידים כסא דכספא הנ"ל דאמרי' דפטור אע"ג דנטלו ונתנו להן בידים דס"ל דשאני התם כיון שהיה פקדון אצלו האי כסא והם אדעת' דהאי כסא אתו נמצא דכל אונסא דמתיליד ליה מחמת האי כסא אתיילד ליה דאילו לא היה אצלו פקדון מעולם לא היו באי' אצלו. וכיון דאהאי כסא אתו למה יפסיד הוא בזה אבל כאן שמאנסי' אותו שיבא להן מעות של ראובן מבית ראובן דלא בא האנס מחמת מעות ראובן אלא ריע מזלו גרם דאל"כ איך באים אצלו לאנסו שיתן להן מעות חבירו שאינו ברשותו ולהכי נסתחפה שדיהו חייב [אפי' הביאו להם]: ואפי' בזה כתב א"א הרא"ש כו' אבל ידע האנס שהיה לפלוני ממון כו' כב"י שכתב החכם המרשי' כו' (עב"ח שהביאו. ונ"ל דר"ל דמש"ר בשם הרא"ש דכי ידע האנס שיש לפ' ממון פטור בשנאנסו להביאו היינו בשידע האנס מקום ממון של פ' ולא היה יכול ליטלו ולא הוה כדקאי בתרי עברי דנהרא המוזכר שם דף קי"ז עליו דשם חייב בשמושיט לו אע"פ דידע מקומו משום דלא יכול האנס ליטלו. אבל בשלא ידע האנס מקום הממון אע"פ שידע שיש לפ' ממון אפ"ה חייב כשהביא לו הישראל דהא להרא"ש כל דעביד מעשה אפי' אנסו אונס גדול. מיהו צ"ל דלא ידע האנס מקום הנחתו ממש אלא שיודע שיש לו בבית זה ואם לא היה ישראל זה הי' מחפש בבית עד שמצאו דאל"כ קשה מאי ואפי' בזה כתב א"א הרא"ש כו' דכ"ר הא כ"ש הוא ממ"ש לפניזה באנסו להראות והראה הישראל מקומו אפי' נטלו אח"כ בידים ונתנו לו בלא אונס פטור וק"ל ועד"ר שם כתבתי די"מ בע"א ושאינו נראה ע"ש:

ויסלק האנס מעליו כו' כ' בתשו' מיימון דספר נזיקין סי' כ"א דמ"מ אינו נקרא מלשין בעלילה ואפי' הפסיד לאותו שתקפו מידו ע"י אנסין הרבה כגון שהעלילו עליו כו' ע"ש:

ראובן שהיה חייב מעות לאנס כו' הוא בירושלמי דפ' הגוזל בשם ריב"ל דאמר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו (כל) אלא בארנונא כו' ומטעם שמחוק המלך הוא למשכן במס איש על חבירו וא"כ אינו בדין שיפסיד וכמש"ר בסי' שפ"ט וקכ"ח והרמב"ם כתבו בפ"ח דחובל ע"ש:

מסור מבעיא לן כו' בס"פ הכונס (בבא קמא דף ס"ב) ע"ש באשר"י דכתב דברי ר"ת ודברי ר"י שכ"ר בסמוך ע"ש: ומש"ר בשם הרמב"ם שאם תפס הנמסר כו' בפ"ח דחובל כ"כ ומבואר שם מדבריו דס"ל דמיירי האיבעיא כשמכחיש המסור לנמסר וכמש"ר בשם ר"ת בסמוך ומבואר עוד שם דאפי' באנסוהו להראות או להביא דאינו נקרא רשע כיון שאנוס הוא (כמש"ר בסמוך בשמו) מ"מ נשבע זה הנמסר ומחזיק מה שבידו ולא אמרי' שישבע זה המסור שהוא כדבריו כיון שכשר הוא ולא ישלם דכיון דמספקא לן אי עשו תקנת נגזל במלשין או לא ובכל תיקו ס"ל דמהני תפיסה וזה תפוס ומוחזק לא משבעינן ליה להוציא מזה המוחזק ודו"ק. ועי"ל הא דכתב הרמב"ם דאינו נקרא רשע היינו להיות פסול לעדות ולשבועה בממון אחר אבל לממון זה ודאי נעשה חשוד ופסול ודומה לזה כ"ר לעיל סי' ע"א וע"ט אהא דקי"ל חשוד לממון זה אינו חשוד לממון אחר: ולדעת א"א הרא"ש כיון דדינא הוא כו' עמ"ש לעיל בר"ס זה בדין ניזק בדרישה: ור"י פי' אפילו אין המוסר כו' וכל זה במוסר לממון אבל מוסר גופו של חבירו או שגרם לו תפיסה הנמסר ישבע ונוטל ממנו כל היזקו:

כתב הרמב"ם אין המוסר נשבע כו' שם בפ' הנ"ל ועמ"ש בסמוך: אבל אם אנסוהו להראות או להביא אותו ונשא ונתן ביד כו' כן הוא במיימוני פ"ח דחובל ובש"ע ולפ"ז א"ש מ"ש אע"פ שחייב לשלם דמשמע דקאי גם אמ"ש אם אנסוהו להראות וכשאנסוהו להראות והראה כ"ר לעיל דפטור אף מהתשלומין אלא ודאי ה"ק בין שאנסוהו להראות ונשאו ונתנו ביד או שגם אנסוהו להביא אותו אע"פ שחייב כו'. ומיהו א"צ להגיה בדברי הרמב"ם כאן ונשא ונתן ביד די"ל דה"ק בד"א בשהראה מעצמו ואז נעשה רשע אפי' לא הביאו אבל אם אנסוהו אינו נעשה רשע ל"מ במה שמראה ולא הביאה דאז פטור אלא אפילו אנסוהו על ההבאה והוא עשה כן ונשא ונתן ביד דאז חייב על התשלומין אפ"ה אינו רשע וק"ל:

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל בכלל י"ז דין ה' והביאו ג"כ רבינו לעיל סי' צ' ועד"ר:

כתב הרמב"ם אסור למסור כו" עד וכ"כ רבי' אשר מלוני"ל הכל מדברי הרמב"ם שכ"כ שם פ"ח דחובל: