Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שן הוא אב דהא ושלח את בעירה וביער דכתיב כו' כצ"ל והיא משנה בב"ק דף י"ט: ובין אם לא אכלתן אלא שהפסידתן יליף בפ"ק דב"ק מדאקשיה רחמנא שן לרגל: כגון נתחככה בכותל כו' שם בגמרא דף כ"ג ולעיל ר"ס א' כתב נתחככה בבהמה להנאה ונתבאר בגמרא איך יודעין שנתחככה להנאתה כגון שגם אחר שהלכה הבהמה משם נתחככה בכותל וכיון דצ"ל דמיירי עכ"פ דנתחככה בכותל מש"ה כ"ר הדין כאן בקיצר בנתחככה בכותל:
ומ"ש אבל אכלה דבר שאין ראוי לה משנה בב"ק די"ט: ומ"ש בין אכלה בחצר הניזק בין בר"ה הטעם דכל שינוי יוצא מכלל תולדות שן ורגל ונכלל בתולדות קרן דמתחייב בר"ה ג"כ והוצרך רבינו לכתבו לאשמועינן דקי"ל דכל המשנה ובא אחר ושינה בה פטור ה"נ הו"א דזה שהניח בגדו וכליו בר"ה מקרי שינוי כשבא הבהמה ושינה בהן ואכלתן להוי בעל הבהמה פטור וכן ס"ל לרב ור"ל בהא קמל"ן דבהא קי"ל כשמואל ור"י דאמרי דזה לא מיקרי שינוי דפעמים אדם מניח כלי או בגדו בר"ה כדי למתפח וכן איתא בגמרא שם דף נ' ע"א: אכלה דבר שאין דרכה לאכול כ"א ע"י הדחק כו' עד חיה שטרפה בהמה כל זה הוא שם דף י"ט חיה שטרפה בהמה ואכלתה ז"ל ב"י כבר נתבאר בסי' שפ"ט דהיינו דוקא בשאר חיות אבל ארי אורחיה לדרוס ולאכול ולא לטרוף ולאכול עכ"ל. ונראה שכתב כאן חיה שטרפה ואכלה ל"ד נקט שטרפה אלא כל חיה לפי דרכה וסמך אמ"ש בסי' שפ"ט. אבל הש"ג ספ"ק דב"ק תמה על יה דא"כ למה לא שינתה הגמרא כן דמקשה מאיתו ברייתא אשמואל ואם אינו מיירי בארי לק"מ אשמואל ע"ש: ומ"ש אבל כלב שהמית כו' שם דף ט"ו ומ"ש בשם הרא"ש דדוקא בפחת שפחתה מיתה ע"ש: אבל דמי הנבילה פי' דמי הנבילה שאכלה: ובר"ה מה שנהנה ואינו כ"כ בדמי שוויה מה שאכלה כמ"ש בסמוך:
אין חיוב השן אא"כ אוכלת כו' זה נתבאר ממשנה דפ"ב דף כ"א ע"ב ומגמרא דף כ"ג ועד"ר: אבל לקחה בר"ה כו' כתב הרמ"ה שחייב כצ"ל הרמ"ה במקום הרמב"ם כי לא פסיקא ליה לרבינו דס"ל הכי הרמב"ם וכמ"ש בסמוך וכן הגיה ב"י: פי פרה כחצר הניזק כו' ונ"מ כו' עד"ר: כגון שהיו הפירות מונחים במקום שא"א ליטלה משם פי' הפרה אבל אם היו מונחים במקום שהפרה יכולה ליקחם משם היה חייב בעל הפרה ואפי' אי אמרינן דפי פרה הוה כרשות המזיק משום דהוה תחלתו בפשיעה: ובא ראובן והושיט כו' לפי פרת לוי כו' פי' וגם עומדת בחצר שמעון בשעת האכילה ואז דוקא חייב בעל הפרה מטעם דפי פרה כחצר הניזק. ויש ספרים שלא כתוב בהן ונ"מ אפי' כו' אלא וכן נמי אפי' כו' ולפ"ז מש"ר פי פרה כחצר הניזק אדלפניו קאי וה"ק כתב הרמ"ה שחייב מטעם דפי פרה כחצר הניזק וכן נמי חייב אפי' כו' וכאותה גירסא משמע נמי בש"ע אבל בדרישה הוכחתי שאין הרמ"ה מה"ט מחייב וגם הב"י כתב שט"ס הוא אות' גירסא ע"ש: לשון הרמב"ם כלב שנטל בחצר הניזק כו' משלם מה שנהנה כו' פ"ג דנ"מ כ"כ והא דקאמר שנוטל בחצר הניזק פי' אעפ"י שנטלו ברשות הניזק אפ"ה פטור מהתשלומין מה שהזיקה כיון שאכלה בר"ה. ובסיפא כשאכלה ברשות הניזק חייב אפי' נטלה מר"ה אך דא"כ ק"ק דהול"ל אינו משלם אלא מה שנהנה לכן י"ל דכוונתו לאשמועינן שמשלמת מיהא מה שנהנה ואעפ"י דגם כשנטלו בר"ה הדין כן מ"מ כתב שנטלה מחצר הניזק משום סיפא וללמדינו דהא דאם אכלה בשדה של בעל החצר חייב בנ"ש היינו דוקא כשגם הלקיחה היתה בחצר הניזק דאם לא היתה הלקיחה בחצר הניזק לא מחייבינן ליה לשלם ודלא כהרמ"ה הנ"ל ומשום דאיכא לפרשו הכי והכי מש"ה כתב לשון הרמב"ם כדרכו בכל דבר המסתפק ועד"ר: כל מה שנקרא חצר הניזק לגבי רגל כפי מה שפירשתי למעלה ר"ל לעיל בסי' שפ"ט מסעיף י"ז ואילך ואעפ"י ששם ברישא הזכיר ג"כ שן מ"מ העיקר שם בסי' שפ"ט לבאר דיני רגל דמיניה איירי עיקר קרא דושלח את בעירה אלא קתני שם שן בהדי [רגל] אגב ע"פ מה שמוכח בסי' זה דגם אשן אינו מתחייב כ"א כשהוא בחצר הניזק וכן דייק ל' רבינו דהתחיל בר"ס זה וכתב ז"ל שן הוא אב דהא ושלח את בעירה וביער מוקמינן ליה נמי בבהמה שאוכלת כו' מדכתב ל' נמי משמע דעיקרו אהיזק דרגל קאי דהכי משמע ל' ושילח ול' ביער שייך נמי ברגל דכל כליון ואבדון נקרא ביער וק"ל ובזה נסתלק תמיהת ב"י:
כאילו היה תבן כן פירש"י שם והטעם ע"ש ברש"י: ואיני מבין דברי הרמב"ם כו' בפ"ג מהל' נ"מ כ"כ הרמב"ם וגם המ"מ תמה עליו וכתב אפשר שנסתפק הלכה כמי וכתב ב' הדעות להיות יד המזיק על העליונה איזה מהם שיהיה הפחות ישלם ונראה שהוא מפרש עמיר אגודות שבלים וכן פירשוה בעלי הנ' ולא כפירש"י שפירש עמיר תבן וקש עכ"ל. וב"י תמה על המ"מ שמ"ש שמשום שנסתפק לו הלכה כמי כ"כ (ור"ל דאף שהרי"ף ג"כ נסתפק הלכה כמי מ"מ אין מדרך הרמב"ם לכתוב כן אלא הול"ל יש פוסקין כהא ויש פוסקין כהא) ופי' הוא דהרמב"ם ס"ל דלא פליגי רבה ורבא כי עמיר פי' אגודות שיבלי' כמ"ש המ"מ ונמצא דעמיר היינו שעורים בשיבלים אלא שכל דבר נערך כפי זמנו שבזמן הקצירה דרך להאכילה עמיר ושלא בזמן הקציר דרך להאכילה שעורים שלא בשיבליה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ומ"ש בזול קאי אתרווייהו וכתב ב"י כיון שאין דבר זה מבואר בדברי הרמב"ם אין לסמוך להוציא מהמזיק דדלמא פירש"י בפי' העמיר הוא עיקר כו'. ומ"ש ב"י דל' בזול קאי גם לרבה כן הוא ברי"ף ע"ש ועיין בש"ג שכתב דברים אחרים בדברי הרמב"ם ולי נראה דדעת הרי"ף היא דכיון דלא נתברר הלכה כמי הוא יד המוחזק על העליונה ואי תפיש הניזק צריך לשלם לו דמי שעורים בזול וכן הוא דעת הרמב"ם ולפ"ז נוכל לומר דהרמב"ם פי' עמיר כרש"י קש ותבן. ובזול אשעורים לחוד קאי אלא ממ"ש הרי"ף תיבת בזול קאי גם אדברי רבה שכתב עמיר מוכח שפירשו עמיר הוא אגודה בשבלים ולפ"ז לא הו"ל לב"י לכתוב שאין הדבר מבואר בדברי הרמב"ם ומסתמא הרמב"ם נמשך אחר פי' הרי"ף רבו בפרט בזה שנראה שמסתפק הלכה כמו כמו הרי"ף ומש"ר וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל שם כתב רי"ף איכא מאן דפסק כרבה דהוה רביה דרבא ואיכא דפסק כרבא דהוא בתראה דתניא כוותיה דרביה הוא עכ"ל ור"ל לאפוקי ברייתא תניינא דמייתי דתניא כוותיה דרבה דיחידאי היא עכ"ל רא"ש ור"ל דר"ש בן יוחאי אמרה היה נראה מזה דמסקנת הרא"ש דהלכה כרבא שהרי אמ"ש תחלה דברי הרי"ף שהיה מסופק הביא דברי הראב"ד שהכריע דהלכה כרבא ושנתן טעם לדבריו ולא ידעתי למה כב"י שאינו רואה בדברי הראש הכרעה לזה ועוד אני אומר שרבינו סמך אמ"ש הרא"ש במקומות אחרים כמה פעמים דהלכה כבתראי אף במקום רבים ועיין בפ"ק ובמקומות אחרים ודו"ק: אם אכלה דברים הרעים פטור שם דף כ':
היו הפירות מונחים בצדי הרחבה כו' כשמואל דקי"ל כוותיה בדינים: והחזירה ראשה ונטלתם ואכלתם ברחבה כו' נראה דה"ה אם בשעת האכילה עדיין לא החזירה ראשה מצידי רחבה אלא אכלה שם אפ"ה פטור כיון דגופה בר"ה דהא מסיק וכתב דאינו חייב לשלם כל מה שהזיק אא"כ יצאה מרחבה לצידי הרחבה ואכלתן שם אלא רבינו אורחא דמילתא נקט וגם י"ל דרמז רבינו במ"ש בין דרך הליכתה בין שעמדה שם דבעמדה שם ר"ל דעמדה במקומה וראשה בצידי ר"ה ולא כב"י שכתב שתפס ל' הרמב"ם בזה. כו' דא"כ אין שום חידוש בזה. וגם בש"ע מוכח דבכה"ג ג"כ פטור ע"ש: ולקחתה שם ואכלתה שם נראה דהעיקר כאן כיון שאכלה שם אפי' לא לקחתה שם כ"ר דלקחה בר"ה ואכלה בחצר הניזק חייב ולקחתה שכתב כאן אורחא דמילתא קתני: משלמת כל מה שהזיקה דכל א' יש לו רשות להניח פירותיו נגד ביתו בצדי רחבה והוה חצר הניזק תו': אכלה מפתח החנות כו' שם דף י"ט ופי' התוס' מפתח החניות הן תריסי החניות שמניחין לפני החניות וכשפותחין אותן נותן שם פירות:
הקצה מקום מרשותו לר"ה כו' כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' שם דף כ"א ע"ב איכא לישנא בגמרא דקאמר דשמואל מחייב בכה"ג והוכיח הרא"ש דאין הלכה כאותו הלשון אלא במקצה מקום כ"ע ס"ל דפטור כו' ע"ש:
היתה מהלכת בר"ה ופשטה צווארה כו' עד חשיב כר"ה כן פי' הרא"ש ברייתא ומימרא דאילפא ור' אושעיא הביאם הגמרא זא"ז שם דף כ' וז"ל הרא"ש דכל היכא דיכולה הבהמה לאכול כדרכה דרך הילוכה בלא קפיצה אין לו לאדם רשות להניח שם פירותיו והוה רשות הרבים ופטור אבל היכא דאין יכולה לאכול אלא בקפיצה יש לו רשות להניח פירותיו ומקרי חצר הניזק כו' ע"ש ולפי ה"ט שלשתן שוה: ומש"ר ולקחה פירות מע"ג בהמה ר"ל ואכלה ע"ג בהמה דאל"כ הא כבר נתבאר דאין הולכין אחר הלקיחה אלא אחר מקום האכילה ומאי קמל"ן בזה ועוד למה חייבו הרמ"ה בכה"ג כדמסיק רבינו גם מש"ר אא"כ תקפוץ ותקחה ר"ל ואוכלם בקפיצה ע"ג ודוחק לומר דבקופצת ולוקחת ממקום שלא היה ראוי ליטול מתחייב טפי דהא מ"מ הבעירה לאו בשדה הניזק הוה. ולהרמ"ה דכתב דבאוכלת מע"ג חבירתה או מתוך קופתו של חבירו מיקרי חצר הניזק ואעפ"י דלא קפצה צריכין ליתן טעם מ"ש מעמדה ברחבה ואכלה מצידי הרחבה דכתב לפני זה דאינה משלמת אלא מה שנהנית וכתבתי דאפילו אם אכלה כשעדיין ראשה שם הוה דינא הכי ודוחק לומר שרבינו כתב שם כן לדעת הרא"ש שבכאן ושהרמ"ה פי' כשאין ראשה שם בשעת אכילה ועד"ר שהארכתי:
מתגלגל מיבעיא לן אי חשיב כחצר הניזק כו' שם דף ך' ע"א בעי ר' זירא ושם כתב ג"כ דאם המשאוי הוא ארוך כו' וכדמסיק רבינו: ואם תפס אין מוציאין ז"ל ב"י זהו לדעת הרמב"ם אבל לדעת הר"י בספיקא דדינא ל"מ תפיסה כדלעיל סימן ש"ץ עכ"ל ואפשר דס"ל לרבינו דכאן כיון דנגד מה שנהנה כדין וברשות תפס מהני תפיסה גם להשאר וכמ"ש בקונטרס הכללים: ופירש"י כגין לקחה הבהמה כו' עוד כתב שם רש"י דהה"נ אם בהמה ברשות הניזק ועמיר בר"ה וגלגלה מר"ה לרה"י ובתוס' הק' על לשון רש"י הנ"ל ברישא מדין כלב שנטל חררה דבעינן שילך ויאכל בגדיש בעל החררה הא לא"ה לא ומש"ה פירש ר"י בע"א וכמש"ר בשמו בסמוך ועד"ר: