אבל אם אכלה מהם כו' פטור בעל הפירות מפרש בגמרא משום דהו"ל שלא תאכל וכתב הרא"ש כו' כיון שבמתכוין מביאה עליה דבר שמזיקה אין ראוי זה להתחייב בכך דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה לשמרה מזה דמילתא דלא שכיח הוא שתאכל הבהמה יותר מדאי ותזיק לה ועל בעל החצר מוטלת שמירה זו שהוא מצוי בחצר ואם יראה שבהמתו אוכלת יותר מדאי יש לו למנעה ובכאן לא חילק רבינו בין עושה בחצר דבר צניעות או לא דכיון שלא ברשות נכנס ולא ידע בעל החצר שיכול לעשות דבר צניעות לא שייך לומר שסילק נפשו ויצא:

כדי שלא יסתכל בה פי' בעת לישה ואפייה שמגלה זרועותיה: ואם אינו עושה דבר צניעות אז אינו חייב אם אכלתה בהמת בעל החצר עדיפא מיניה הומ"ל דאפי' אם הוחלקה בהן אינו חייב אלא משום דבעי למכתב עלה דאדרבה בעל החצר חייב בשמירת הפירות: לדעת ר"י כו' כדלקמן סימן שצ"ח וע"ל סימן רצ"א:

חייב אם הוזקה בהן בהמת בעל השדה סיים הרי"ף שם ז"ל ודוקא שהוחלקה בהם אבל אכלה מהם יותר מדאי עד שהזיקו אותה פטור וכ"כ הרמב"ם בפ"י דנ"מ וכן דעת רבינו אלא שקיצר וסמך אמ"ש לעיל וק"ל:

ואם א"ל שומר כו' מל' אע"פ שכ"ר משמע דה"ק אם בע"ה עצמו נתן לו רשות לכנוס ודאי עול ואנטר לך קאמר וכמו שפסק לקמן סימן שצ"ח ס"ו אלא אפילו אם השומר לבד נתן לו רשות אמרינן ודאי עול ואנטר קאמר ויש לו רשו' לכנוס ופטור בנזקי בעל השדה ועד"ר: