שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור משנה שם דף ל"ז מדכתיב את שור רעהו ואיתא שם דמן הדין ג"כ שור של כותי שנגח של ישראל הו"ל למיפטריה אלא דכתיב קרא אחרינא ויליף לה בבב"ק ד' ל"ח מקרא ודרשו רז"ל ראה שאין מקיימין שבעה מצות עמד והתיר כו' לכך חייבוהו חכמים בדבר שסברא הוא שישלם הואיל והזיק משא"כ גזל כותי או אונאתו דלא התירן לישראל ועמ"ש בסי' רכ"ז סל"ו:

ושל הפקר שנגח פטור בפ"ק דב"ק: קדם אחר וזכה בו הוה שלו פי' ואין הניזק יכול לומר שלי הוא מחמת ההיזק שהזיקני: והפקירו קודם שעמד בדין פטור [כמו בב"ח]:

וכן אם נגח ואח"כ מכר כו' שם וקמ"ל בזה דאע"ג דבעלים דקודם נגיחה אינם בעלים דשעת העמדה בדין אפ"ה חייב:

שור של פקח שנגח שור של חש"ו כו' שם דף ל"ט:

הוחזקו נגחנים כו' שם בגמ' ובתו' פי' הוחזקו שהם רשעים ומשתגעים ליגח ג"כ ודוקא כשהוחזקו אז מעמידין להן אפוטרופוס אבל לא הוחזקו לא ואפי' לאחר שהוחזקו והעמדת אפוטרופוס אין גובין אא"כ חזר ונגח ג' נגיחות דמה שהוחזק קודם לכן לנגחן לא היו שם בעלים להתרות בהם ולא היה יכול לעשות מועד וזהו שסיים רבי' ולא לגבות ממנו אם יגח בתמותו דר"ל האי מינוי אפוטרופוס לשמרו אינו כדי לגבות ע"י מיד אחר נגיחה ראשונה שעדיין הוא תם אלא אם הועדו ג"פ אחר שהועמד האפוטרופוס ועד"ר: נפרעין מן עליית היתומים שם בגמרא פליגי כי הועדו והזיקו משל מי נפרעין ר"י אמר משל יתומים ור"י בר חנינא אמר משל אפוטרופוס והלכה כר"י ומה שיצרף רבינו שני הדינין יחד וכתב אלא אם הועדו ואח"כ נגחו נפרעין מן עליית יתומים ולא חלקו והול"ל ונפרעין מעליית יתומים בוי"ו ולאפוקי מעליית אפוטרופוס משום דבגמרא תלה זה בזה דהא דאין ממנין אפוטרופוס מיד קודם שהוחזקו להיות נגחנים או אין גובין מהן אחר נגיחה הראשונה אחר שהעמידו להן אפוטרופוס ה"ט משום דהגבייה אינה משל אפוטרופוס אלא משל יתומים ואין גובין מיתומים חוב כזה אם לא לאחר שנעשו מועדים דאז לא חסו עליהן וגובים מנכסי יתומים אבל אם היתה הגבייה משל אפוטרופוס אז היו גובין מהן ח"נ גם אקודם שנעשו מועדים לפניהן וק"ל: