שור תם שהזיק כו' עד"ר: ומ"ש ומכרו הניזק [כו'] הוי מכור רבי' אמתני' דפרק המניח (בבא קמא דף ל"ג) קאי דתנן שור שוה ק' שנגח שור שוה ר' ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור ועליה מייתי שם ברייתא דמכרו מזיק או ניזק דבזה מגיע כל השור המזיק לחלקו של ניזק ומכרו כולו וה"ה אפי' שוה שור המזיק יותר מדמי ח"נ ומכר חלקו המכירה קיימת והלוקח יהיה שותף עם המזיק בהשור במקום הניזק ועד"ר: ומ"ש לכשיתפסנו פי' הניזק יתפסנו או יקחנו הניזק מידו ונ"ל דכ"כ לרבותא דאפי' בזמן הזה דאין מגבין לניזק ואינו יכול למכרו אלא לענין לשיתפסנו אפ"ה הוה מכירה ודומה למש"ר אח"ז מיד ז"ל ואפי' לדידן דלא מגבינן ליה כו' ושם חזר וכתב לרבותא דאם שימש בו הלוקח או שחטו דהו"א דלא ליחייב ליתן לניזק הפחת שאין להניזק בו שום זכות עד שיתפסנו קמ"ל דלא אמרי' הכי כיון דאם תפס לא מפקי' מיניה מש"ה עומד ברשותו דניזק מיד משעת נגיחה והלאה לענין שאם יתפסנו אח"כ שצריך לשלם לו הכל ומכירתו הוה מכירה: ואפי' אם נשתמש בו הלוקח כו' עד"ר:

היה המזיק חייב לב"ח כו' עד ממקום אחר ואף שאין לו ממה לשלם מ"מ מתחלה לא היה ב"ח (דלק) [לוה] עליו בסברו שיהיה לו ממה לשלם ממקום אחר ועד"ר: קודם לניזק אינו כלום כצ"ל:

דב"ח [מאוחר] שקדם וגבה מה שגבה לא גבה פי' אם קדם וגבה קרקע קיי"ל דאינו גובה וכמש"ר בסי' ק"ז וה"ה בשור זה דמזיק דאיתא שם בגמרא דקלא אית ליה לכ"ע דתורא נגחנא קרי ליה דכקרקע דמי ול"מ ביה אם קדם ב"ח מאוחר וגבה ממנו וק"ל ומדלא כ"ר כן ברישא בעשאו אפותיקי מפורש לב"ח והוא קודם לניזק דאף אם קדם ותפסו הניזק דל"מ נראה דס"ל דדוקא גבי הניזק שם קרקע עליו דתורא נגחנא קרי ליה משא"כ בב"ח דלדידיה לא עדיף האי תורא משאר שור שעשאו אפותיקי מפורש דאם קדם ומכרו מכור וה"ה דאם קדם ותפסו הניזק או ב"ח אחר דמהני קדימת תפיסתו וגם בלא תפיסה נראה דאם באו לב"ד יחד הב"ח והניזק לגבות דמחלקין ביניהן כדין מטלטלין וכמש"ר בסי' ק"ד ומש"ר אינו גובה ממנו ר"ל אינו גובה כולו כדין אם לא עשאו אפותיקי ועד"ר מ"ש עוד מזה: