המניח את הכד בר"ה כו' בב"ק דף כ"ז מסתעפים ממנו הני דינים שכ"ר בסי' זה עד ס"ו ע"ש: שאין דרך ב"א להתבונן עמ"ש בסי' שלפני זה בשם הרא"ש:

שכל המפקיר נזקיו כו' כר"י דאמר כן שם דף ל': שהיה לו להסתכל אע"פ שאין דרך ב"א להתבונן בדרכי' שאני הכא דשכיח להיות כאן כדים להכי הו"ל להתבונן אבל אם הוא אפילה שאז אין יכול להתבונן חזר דינו כמניח במקום שאין לו רשות להניח בו:

הו"ל רגל ופטור דרגל אינו חייב בר"ה או במקום הפקר לילך שם לכל: הו"ל קרן וחייב פי' חייב ח"נ כדינו:

(ז) דנתקל לאו פושע שם כרבנן וע"ל ר"ס ד"ש וכיון דקיי"ל דאנוס הוא לפיכך כו': דהוה ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת האונס כו' גם בזה פסק כרבנן וע"ש דף ל' ע"ב:

השופך מים לר"ה כו' משנה שם דף ל' ע"א: ופטור על הכלים כדין בור אבל אדם שניזק בהם חייב כדלעיל סי' ת"י: אבל אם הוחלק כו' חייב כשמואל דס"ל הנחבט בקרקעית הבור דחייב כדלעיל סי' ת"י סט"ז ובתו' פ' המניח (בבא קמא דף כ"ח) בד"ה ונישוף באבן כו' כתבו דמיירי שנחבט בקרקע שהמים נשפכים עליה דדמי לקרקעית הבור דאל"כ מ"ש מנתקל באבנו וניזק בקרקע עולם שבצדו דפטור וכמש"ר ג"כ בס"ס ת"י דפטור: וכ"ש אם נבלעו המים בארץ כלומר שנבלעו ונתערבו עם הארץ ונעשו רפש וטיט ולא שנבלעו לגמרי ובזה אפי' רב מודה דחייב שהמים בעצמן הן בור ולא היה קרקע עולם ולכן כתב רבי' וכ"ש כו' ב"י ודוקא כשנעשו בהן היזק קאמר דחייבין אבל כשהומת בהן השור נראה דלא מיחייב דהו"ל אונס כיון דאין עמוק עשרה טפחים וגם אין לו הבל כ"כ וכמש"ר בסי' ת"י ס"ז בעומק ז' ומהן ג"ט מים דהוא איבעיא דלא איפשיטא וכ"ש בכה"ג: