כשבאין להגבות לניזק נזקו רואין כו' פ"ק דב"ק ד"ז ע"ב מסקינן דכל מטלטלין מיטב קרינן דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא ולא כתב רחמנא מיטב שדהו אלא אי בעי לשלם לו בקרקע ועד"ר שם כתבתי ל' הגמרא: רואין אם יש למזיק מטלטלין כו' נראה דמדסתם רבי' בטענת הניזק והמזיק נראה דאיירי בדרך בני אדם דמסתמא ניחא ליה לשלם מטלטלין מבמקרקעי שלו שהוא דבר של קיימא והניזק עומד וחפץ את דינו לשלם לו בקרקעות כמ"ש מיטב שדהו ישלם ע"ז כ"ר דאין יורדין למכור הקרקע ומטעם דגם מטלטלין מיטב מיקרי ואפי' יש לו כסף יכול לשלמו בסובין אף שאין הדין כן במלוה ולוה וכמש"ר לעיל סימן ק"א וכיון שהרשות ביד המזיק ליתן לו מטלטלין מה"נ גם הב"ד כשבאו להגבות אף שלא בירר המזיק דבריו כגון שאינו בכאן אין יורדין למכור קרקעות אלא מגבין לו מטלטלין דמסתמא ניחא להמזיק בהכי ואם רוצה הניזק שיתן לו דוקא מטלטלין והמזיק ניחא ליה ליתן קרקעותיו מזה לא דיבר רבי' כאן אבל מוכח מדברי הרא"ש דלעולם הברירה ביד המזיק ודלא כב"י וכמ"ש בדרישה ע"ש: ומש"ר ושמין לו כפי מה שיכול למכרו מיד ובמקומו כ"כ הרא"ש שם ואע"ג דקאי שם אפריעת ב"ח ומטעם דאל"כ נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו ולא יוכל למכרו לאלתר ס"ל לרבי' דה"ה לתשלומי ניזק דהא רחמנא מעדיף כחו דניזק לשלם לו במיטב משא"כ בב"ח דדינו מן התורה בזיבורית ומתקנת חכמים בבינונית וק"ל ועמ"ש בסי' ק"א בפירוש דימכרנו מיד ובמקומו: ואפי' אם זיבורית של מזיק טובה כו' שם וע"ל סימן ק"ב מ"ש שם:

מת המזיק קודם שישלם כו' כל זה מבואר בפ"ק דב"ק שם: משום דהנזק נעשה עליהם כחוב פי' ואין נפרעין מיתומים אלא מזיבורית כמ"ש בסימן פ"ז: והאידנא שתקנו כו' כדלעיל סימן ק"ז: דבדורות הללו פי' דוקא בימיהם שהיו להם שדות וכרמים וסמכי דעתייהו עלייהו משא"כ עכשיו דעיקר משא ומתן שלנו הוא במעות ומטלטלין אף מדיני דגמרא גובין מהן דמטלטלין דידן עומדים במקום שדות דידהו ונ"מ דאם היה גובה מכח תקנה א"כ בדבר דלא שכיח לא היה גובה משא"כ מדינא דגמרא וכ"כ הרא"ש בב"ק וככ"ר בא"ע ר"ס ק' בשם הרמב"ם ע"ש אבל בכתובות פרק מציאת האשה הביא שם לר"ת שחולק ע"ז וכתב ול"נ דא"כ יבטל עכשיו תקנת השוק דאם כקרקע דמי ממילא אם מכרם הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות עכשיו וכ"כ התו' בדף ס"ז: מידי דהוה אגמלי דערביא כו' בכתובות דף פ"ז ופירש"י גמלים של ערביים דסמכה אשה דעתה עלייהו והוי כקרקעות: