Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנוגף אשה ויצאו ילדיה כו' משנה וגמרא סוף הפרה דף מ"ח ומ"ט ע"א: ומ"ש חייב בדמי ולדות לשלם לבעל שהתורה רבתה לו דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה וגו' ומיירי שהולדות מתו מכח ההכאה אלא שבלאו ההכאה נמי לפעמים הנשים מפילות מש"ה אינו צריך לשלם לו דמי ולד אשר כבר נולד אלא שמין מה היו נותנין בעד אשה מעוברת שבאם תלד ולד בר קיימא יהיה הנולד שלו והוא היתרון ממה שנותנין בעדה לאחר שכבר יצא ממנה הולד מת (וע"ד שכתבתי לעיל ר"ס שנ"ד) ואותו היתרון נותנין לבעל אבל מה שהאשה נפחתה מצד עצמה מכח צער שהפילה מכח ההכאה זהו נקרא נזק ונותנין אותו להאשה כמש"ר אחר זה וכן מבואר באשר"י שם דף קל"ד ע"ב ע"ש שכתב דינו אשפחה ומינה נלמד לשאר אשה וק"ל: וצער ונזק יתן לאשה ל' מור"ש ז"ל אע"פ שבשאר חבלה אין כל הנזק שלה אלא שבזמן שבסתר כו' כמ"ש בא"ע ס"ס פ"ג גבי נגיפה שאני כמ"ש בספרי בפ' הפרה סי' ס"ז עכ"ל ע' בא"ע סי' פ"ג שם כתב דאם אחד חתך ידי אשה דנזק הגדול הוא בכלל פגם והוא שלו ושלה ואח"כ כתב שם דבושת ופגם בזמן שבגלוי לו ב' חלקים ולה חלק אחד ובסתר לה ב' חלקים כו' וא"כ עיקר קושייתו של מור"ש ז"ל מפגם שגם כאן מה שנכחשת ונפחתת אף שאינו נזק גמור דומיא דקציצת יד שהוא נזק עולמית מכל מקום בכלל פגם הוא ועל זה כתב גבי נגיפה שאני ואפשר דכוונתו הוא דכיון דאין זה דנכחשת ונפחתת הוא היזק גמור שהרי קרוב לודאי שתחזור לכמו שהיתה די לו במה שזיכתה לו התורה דמי הולדות ועיין מה שכתב באבן עזר: ושבת וריפוי רואין כו' והא דלא כתב רבינו תחלה דשבת וריפוי חייב גם כן לשלם משום דקאי אמ"ש בריש הסי' הנוגף אשה והנוגף אשה לא גרע משאר מכה דחייב עליה ה' דברים אלא שנוסף עליה עוד שחייב גם דמי ולדות ומסיק וכתב ע"ז ושבת וריפוי ור"ל הן ג"כ חייב לשלם ומ"ש רואין הו"ל כאילו אמר ורואין בוי"ו א"נ זה פשוט דחייב לשלם ג"כ שבת וריפוי ולא בא רבינו אלא ללמדנו של"ת שחייב בהן אף שאינה צריכה הריפוי וכמש"ר בסי' ת"ך סל"ב דיש הכאות כו' עד אם צריך לרפואה בין אין צריך כו' והא דלא פי' רבינו כאן למי נותנין אותו לפי שהריפוי פשוט הוא שנותנין להרופא ושבת פשוט דנותנין אותו לבעלה שהרי מעשה ידיה שלו וכ"כ רבי' בהדיא בא"ע סי' פ"ג: ובושת אם הוא בסתר לה ב' חלקים כו' משנה בפרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ה) וכתבו רבי' ג"כ בא"ע סי' פ"ג לענין החובל באשת חבירו ושם נתבאר בשם הרמב"ם שבסתר היינו שהכה אותה במקומות המוסתרים שבגופה (היה) וצ"ל כאן סתר וגלוי על המקום שנעשה שם הנגיפה אם היתה בחדר מקום שאין רואה או בפרהסיא וכן צ"ל שם בא"ע שכתב שם חילוק זה ג"כ בחרפה בדברים ושם ודאי צ"ל סתר וגלוי על המקום שנעשה שם המעשה:
כתב הרמב"ם נגף האשה כו' בפ"ד מהל' חובל כ"כ: אף דמי הולדות לאשה כב"י טעמו משום דס"ל כרבה דפ' הפרה דף מ"ט דפליג עם רב חסדא באשת גר ומינה נלמד לאשת ישראל דעלמא שמת וטעמא דרבה כתב ב"י שצ"ל דכי היכי דאשכחן דקרא זכי דמי ולדות לבעל מדכתיב בעל האשה אשכחן דזכו לאשה מדכתיב ויצאו ילדיה ולא כתיב הילדים ועוד דטעמא דמסתבר הוא דבשלמא כשחבל בה בחיי הבעל דזכה הבעל מיד בדמי ולדות אע"פ שלא גבה כיון שמת מוריש ליורשיו אבל כשחבל בה אחר מיתת הבעל היאך בעל זה מוריש ליורשיו דבר שלח ברשותו הילכך [ע"כ של האשה] דקרינהו קרא ילדיה עכ"ל (והמ"מ כתב טעם אחר לדברי הרמב"ם ע"ש) והרא"ש והראב"ד פסקו כרב חסדא שם דאמר דאין לאשה זכייה בולדות והלכתא כוותיה לגבי רבה דגדול ממנו הוה עכ"ל וע"ל בסי' תכ"ד סי"א שפסק ג"כ הרמב"ם הלכה כרבה והרא"ש כרב חסדא דפליג עמו ע"ש בדין חבל בבנו הקטן יעשה לו סגולה:
היתה נשואה לגר כו' שם במשנה וגמרא: ואם חבל בה לאחר מיתת הגר כו' בזה פליגי שם דף מ"ט ע"א רבה ורב חסדא ופסק הרא"ש כרב חסדא והרמב"ם כרבה וכנ"ל ומש"ה חזר וכתב רבי' משום דבזה פליגי גם י"ל דקמ"ל בזה רבותא דהרמב"ם דאפי' כאן דאיכא אפוקי ממונא ס"ל להרמב"ם דהן לאשה ול"ת דוקא אחר מות הבעל דעכ"פ הנוגף צריך להוציא ממון וליתן או לאשה או ליורשיה אבל בגר יחזיק הממון הנוגף לנפשו כיון דיש סברות לכאן ולכאן קמ"ל:
נשתחררה או נתגיירה דמי ולדות כו' ז"ל המ"מ ס"ל לרבי' דבשפחה וכותית לא קרינן בה בעל האשה שאין קדושין תופסין בהן ואע"ג דאמרי' בגמרא התורה זכתה לבעל דמי ולדות אפי' בא עליה בזנות שאני התם דאיירי באשה שהקדושין תופסין בה עכ"ל ומבואר מדבריו דהרמב"ם מיירי אפי' כשהבועל קיים בשעת נגיפה: שאם הבעל קיים הם שלו טעמו כנ"ל דהלכה כרב חסדא:
נגף האשה ויצאו ילדיה ומתה כו' ג"ז מדברי הרמב"ם שם: ומ"ש כיון שיש בו חיוב מיתה אילו היה מזיד מסיים בה הרמב"ם ז"ל שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד בדבר דיש בו מיתת ב"ד לפטרו מן התשלומין וכתב הרב המגיד דעת הרב כדאסיקנא בהדיא בפ' אלו נערות וכדתנא דבי חזקיה דאמר כן אבל במה שאמר חזקיה שם שאין חילוק בזה בין נתכוין ללא נתכוין בהא לא ס"ל להרמב"ם כוותיה אלא כרב אדא בר אהבה דמסיק בפ' ד' וה' אנשים שנתכוונו זה לזה אע"ג דיש אסון לאשה יענשוהו וכר' דאמר הכי בפ' תלו הנשרפין עכ"ל ודעת הראב"ד כסתם תנא דבי חזקיה דאין חילוק בין שוגג למזיד ובין נתכוין ללא נתכוין: