שטר שיש בו ריבית כו' ברייתא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ב) ודעת התוספות והרא"ש כמש"ר דגובה הקרן אפי' ממשעבדי משום שאין העדים נפסלים על עברן על לא תשימון עליו נשך דלא תשימון למלוה ולוה וערב משמע לאינשי וע"ל סימן ל"ד סעיף י"ז ואע"ג דשם בסט"ז כתב רבינו (זה) [דר"י] נסתפק בערב ועדים כו' הא מסיק שם דהרא"ש מצא כתוב בתשובת הגאונים דלא מנו ערב ועדים בין פסולי עדות ולא הוצרך רבינו לכתוב דאינו גובה בו הריבית ואפשר דבא לומר מילתא בטעמא וכאילו אמר כיון שמפורש בהשטר הריבית וכדמסיק (ולא) יבא לגבות בו הרבית ומש"ה גובה בו הקרן וק"ל: לפי שיבא לגבות כו' פי' מתחלת כתיבתו יש לחוש לזה וכיון שנעשה בפסול קנסינן ליה דלא למיגבי בהאי שטרא כלל ולא אמרינן דנכתוב השתא האי שטרא למיגבי ביה כך וכך קרן (אלא) מקרעינן ליה ויגבה הקרן ע"פ עדים ועיין מש"ל בר"ס מ"ג בדרישה בדין מוקדם והוא שייך גם כאן וק"ל:

שטר שבא לפנינו קרוע קרע ב"ד בפרק ג"פ (דף קס"ח) נקרע פסול נתקרע כשר ה"ד אר"י נקרע קרע ב"ד נתקרע קרע שאינו של ב"ד וה"ד קרע ב"ד אר"י מקום העדים והזמן והתורף אביי אמר שתי וערב ומשמע לרבינו דאביי להוסיף על ר"י בא וכ"נ דעת רי"ף והרא"ש וכתב המ"מ בפכ"ג ממלוה שכן עיקר ולא כמשמעות הרמב"ם שם:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כו' בכלל ס"ח ס"ו כ"כ:

הניא בתוס' הרקיב או נעשה ככברה כצ"ל: